במבט אישי, מזווית של מי שאינו נהנה מקשרים עם "מקורות יודעי דבר" הרושם הכללי הוא שבמו"מ המתקיים בשבועות האחרונים להקמת ממשלה חדשה, רב הנסתר על הגלוי. הודעות סותרות מצדדים שונים הפכו לשיגרה וקשה לדעת מי דובר אמת ומי משמיע את מה שהיה רוצה שתהיה האמת. לכן, באופן אישי, הפסקתי לעקוב אחר הדיווחים השונים וההערכות הסותרות; אני מניח שכאשר תקום ממשלה, אדע על כך כמו כולם ודי לי בכך. כזכור, הבחירות התקיימו ביום ג' בתאריך 22.1.13, תאריך חסר משמעות ליהודי. אבל באותו יום, הלוח העברי הורה על תאריך משמעותי מאוד, היום האחד עשר (יא) בחודש האחד עשר (שבט). וגם, פרשת השבוע הייתה "בשלח", סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף. ומכיוון שתהליך המו"מ להקמת ממשלה מתמשך אל תוך הזמן שבין פורים לפסח, חשבתי כי מן הראוי שנתבונן מעט במה שקורה אצלנו, מהזווית הזאת.
זמן קצר לאחר שהכריזו על הקדמת הבחירות ונודע התאריך בו יתקיימו, כתבנו רשימה תחת הכותרת "אל יתהלל חוגר כִּמְפַתֵּחַ". הנה תזכורת מגוף הרשימה: "אין לי ספק שהנחת היסוד של מי שהחליט על הקדמת הבחירות הייתה שמהבחירות האלה הוא יצא מחוזק. אלא שבמערכת בחירות, כמו בכל מערכה, אפשר לדעת כיצד נכנסים אליה, ולפעמים אפילו להחליט מתי נכנסים, אבל אי-אפשר לצפות את מהלכי הביניים ובטח לא את סיומה". עד כאן הציטוט. האמת היא שאפשר ללכת הרבה אחורה, לדיבורים על בחירות מוקדמות כשנה לפני שהתקיימו בפועל. אותם דיבורים גרמו למי שהיה אז איש תקשורת מצליח לפרוש מתפקידו כדי להיערך לבחירות. אחר-כך נדחה רעיון הקדמת הבחירות ופרשנים רבים שיבחו את ה"מהלך המבריק" שניתק את אותו כוכב מהתקשורת, כך שלא יוסיף לצבור נקודות בדעת הקהל.
בדרך היו עוד כמה וכמה מהלכים שהתכוונו להיות מבריקים והיום כולם, כולל היוזמים, כבר יודעים את התוצאות של אותם מהלכים מבריקים. הרושם המתקבל הוא שעבור ראש הממשלה, המכהן והמיועד, הקמת הממשלה הבאה קשה לו יותר מקריעת ים סוף שעל אודותיה קראנו בתורה ביום הבחירות. אין בדעתי לנסות לפרשן מה עובר עליו, אבל לא מיותר להזכיר לו ולכולנו, כי אומנם העולם שלפני קריעת ים סוף ושלאחר קריעת ים סוף נראה אותו עולם, אבל כדאי לבדוק היטב אם לא חל בו שינוי יסודי מאוד. ולעניות דעתי אכן התחולל שינוי יסודי והשינוי טמון בפנימיות משמעותו של התאריך (העברי) של יום הבחירות. בעצם, השינוי טמון גם במשמעותם הפנימית של ימים אלו שבין גאולת פורים לגאולת פסח, כי הרי די ברור שתקום ממשלה ועוד לפני חג הפסח הבא עלינו לטובה.
עשר ואחד-עשר בתורה
השבת, מלבד שתי הפרשיות שקוראים ביחד, וַיַּקְהֵל-פְּקוּדֵי, מוציאים ספר תורה שני ובו קוראים קטע מפרשת בֹּא, לקראת יציאת מצרים [שמות י"ב]: [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוא ניסן, ומכיוון שניסן הוא החודש הראשון, שבט הוא החודש ה-11, י"א. המספר עשר הוא משמעותי מאוד בתורה; עשרה זה כבר לא יחידים, זו יחידה אורגנית. לכן צריכים לפחות עשרה יהודים לכל דבר שבקדושה, לקרוא בתורה בשבת למשל. יש ביטוי: "העשירי יהיה קודש" זה מתייחס למעשר והכוונה הפנימית היא שכאשר מייחדים את אותו עשירי לקדושה, מחדירים את אותה קדושה גם בכל התשעה שקדמו לאותו עשירי.
בין יתר העשיריות שאנחנו מוצאים במפורש בתורה יש גם את מה שהמקובלים מכנים עשר הספירות; חוכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אגב שלוש הראשונות מיוחסות בפירוש לבצלאל, אחד מגיבורי פרשת השבוע, הממונה על בניית המשכן וכליו [שמות ל"א]: [ג] וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹקִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, (...). ומה קורה עם מה שמעבר למספר עשר? ובכן, מעבר למספר הזה יש את האחד-עשר שמייצג את האחד שאינו נכלל בשום חשבון, את האור אין-סוף ברוך הוא בכבודו ובעצמו. בדיעבד מסתבר אם כן, כי הבחירות שנערכו ביום אחד-עשר לחודש אחד-עשר, זימנו לנו אפשרות פז להתחבר בחיבור הדוק יותר עם אותו אחד שאינו נכלל בחשבון. לבנות בית יהודי אמיתי בארץ ישראל, בית שיגשים סוף-סוף את הייעוד של פרשות השבוע האחרונות: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.
לא ככל הגויים בית ישראל
כאמור, התקופה הזאת היא זמן של התחדשות, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים, ככה זה בטבע בכלל, זמן האביב, וככה זה בעם ישראל בפרט, כי בחודש הזה יצאנו ממצרים והתחלנו להיות עם. העניין הוא שיציאת מצרים שלנו הייתה למטרה מפורשת הכתובה בפרשת יתרו: וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, לא עם ככל העמים אלא: מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ. דומה כי לאורך הדורות נטינו לשכוח את הייעוד הזה שלנו; אולי כי כבדה עלינו המשימה וחיפשנו חיים נוחים יותר ואולי מסיבות אחרות, שוב ושוב ניסינו להידמות לעמים אחרים. כתוצאה מכך היו לנו המון נפילות; על אודות אחת מהן קראנו רק לאחרונה במגילת אסתר, הגזירה של המן הרשע להשמיד את כל היהודים. שם זה נגמר בנס שאותו חגגנו בפורים, אבל למרבה הצער נראה שהלקח מאז לא הופנם ואנחנו נוטים לחזור שוב ושוב על אותה שגיאה.
כידוע, בדורות האחרונים נתפסנו שוב לנטייה הזאת והיא לא פסחה עלינו גם בארץ ישראל. אדרבה, דומה כי עד לאחרונה ממש הנטייה הזאת בערה בנו חזק יותר מכפי שבערה בדורות קודמים. כעת, לאור התוצאות הבלתי צפויות של הבחירות האחרונות - נאמר בזהירות הכי גדולה - מסתמן שיש סיכוי לשינוי. כי אומנם הנטייה להידמות לעמים אחרים התבטאה בכל מיני צורות, כגון אימוץ סממני תרבות זרים וכאלה, אבל בתחום המדיני והפוליטי היא התבטאה בעיקר במאמץ בלתי נלאה לשאת חן בעיני הגוים. פעמים רבות נראה היה כי נקודת ההתייחסות העיקרית במדינאות הישראלית הייתה מה יאמרו "ידידינו" שמעבר לים ואף אלה שמעבר לגבול היבשתי. לא אחת כתבנו במסגרת זו על כך שהמתיימרים להנהיגנו מרוכזים לגמרי במבטם המופנה חוצה ומזניחים לגמרי את ענייני הפנים, את טובתם של אזרחי המדינה שלטובתם הם אמורים לפעול.
כעת, סוף-סוף נשמעות זמירות חדשות מפיהם של הפוליטיקאים החדשים. אומנם ייתכן שהפוליטיקאים הישנים, אלה שמסתכלים החוצה עדיין מהווים רוב, אבל החדשים, אלה שהכריזו כי באו לעשות משהו חדש (אני מקווה שכוונתם היא להפיח רוח חדשה בארץ), זכו בעמדות כוח חזקות הרבה יותר ממשקלם המספרי. כך, בבחירות שנערכו ביום האחד-עשר לחודש האחד-עשר, נוצר סיכוי לשינוי ממשי בארץ ישראל, להתחדשות. ובעיני הכותב - וזה לא חדש אני מקווה - השינוי המיוחל אמור להתבטא קודם כל בהסרת המחיצות הגבוהות שצמחו בין קבוצות שונות של יהודים. כלומר, כמו שכל בית נורמלי כולל טיפוסי אישיות שונים ודעות שונות ואף מנוגדות, והוא עדיין בית, כך הבית היהודי בארץ ישראל אמור לכלול ולהכיל את כולם באהבה ובאחווה.
שותפות של אמת בבית
בשתי הפרשיות שקוראים השבת אנחנו מסיימים את ספר "שמות" ועוברים לספר "ויקרא". ספר שמות מכונה גם ספר הגאולה (שבו מסופר על הגאולה ממצרים) והוא מסתיים בבניית המשכן, כאשר בספר ויקרא מפורטת העבודה שעושים במשכן, במקום בו שורה השכינה בגלוי. והמשכן הזה - אומרים לנו חז"ל, הוא האבטיפוס לבית היהודי. אחרי המשכן הזמני, שהיה עשוי מקרשים ויריעות, הוקם בית המקדש הראשון מאבנים והוא חרב בעוונותינו לאחר מעט יותר מארבע-מאות שנים. אחר-כך הוקם בית המקדש השני וגם הוא החזיק מעמד רק מעט יותר מארבע-מאות שנה. כעת אנחנו מצפים ומייחלים לבית המקדש השלישי שהקב"ה יבנה אותו על-ידי המלך המשיח, וכדי שסוף-סוף נזכה לכך, אנחנו צריכים לבנות בארץ בית יהודי כנ"ל, בית שבו כולנו שותפים שותפות של אמת.
אגב, ההפטרה שקוראים השבוע בנביא, אינה קשורה ישירות לפרשות השבוע אלא לפרשת החודש, להתחדשות. בהפטרה משמיע הנביא יחזקאל, שכידוע חי בגלות בבל אחרי חורבן בית ראשון [פרק מה, יח - מו, טו] את ההוראות בנוגע לחנוכת בית המקדש העתיד להיבנות ולסדרי העבודה בו. מאז ועד בכלל מייחל עם ישראל לקיום הנבואה הזאת כמו גם לקיום הנבואות האחרות של כל הנביאים. בכל שנה, בשבת שלפני ראש חודש ניסן, או בראש חודש עצמו אם חל בשבת, קוראים הפטרה זו מתוך ציפייה להתגשמותה, ואין ספק שכבר הגיע הזמן. כי כעת זימן לנו הקב"ה מערכת פוליטית שמערכת הכוחות והאיזונים שבה עשויים להוביל אותנו אל היעד הנכסף. אומנם ייתכן שהם לא חושבים על נבואה כזו או אחרת, אבל זה לא משנה את העובדה שאנחנו כולנו מתקרבים ליעד הנכסף.
