ממש עם סיום ביקורו של נשיא ארה"ב אובמה בישראל, שמענו על שיחת הטלפון בין ראש הממשלה נתניהו לראש ממשלת טורקיה
ארדואן, שבישרה על ההתקרבות והחזרה ליחסים דיפלומטיים תקינים, בין ישראל לטורקיה.
כפי שהסביר נתניהו, הסיבה העיקרית להחלטה הישראלית להתקרב חזרה לחיק הטורקים, היא המצב בסוריה, שמתפוררת לאיטה עם חלוף הזמן, ושליטתו של אסד ההולכת ומתרופפת. סוריה גובלת הן בטורקיה והן בישראל, עובדה המחייבת את שתי המדינות לתקן במהרה את היחסים ביניהן, בטרם יזלוג המצב בסוריה אל מעבר לגבולותיה, כפי שכבר קרה בזעיר אנפין בעבר, עם ירי ספוראדי שזלג אל מחוץ לשטח הסורי, הן בגבול טורקיה והן בגבול ישראל בגולן.
מעבר לכך, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה כיום, בעקבות ההתפתחויות האחרונות והדינאמיות המתרחשות במזרח התיכון, להיות בנתק או בסכסוך עם מדינה חשובה כמו טורקיה, שהיא גורם חשוב ומהותי במזרח התיכון, ואף יש כאלו המגדירים אותה כמעצמה אזורית.
אין ספק כי השושבין העיקרי בתיקון היחסים עם הטורקים, הוא הנשיא אובמה. גם לארה"ב יש אינטרס מובהק לכך שישראל תנרמל את היחסים עם טורקיה. ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה כיום, מצב בו שתי בעלות ברית חשובות שלה במזרח התיכון, יהיו ביחסים עכורים. מבחינת האמריקנים זהו דבר שמקשה עליהם מאוד, ואף פוגע משמעותית באינטרסים שלהם באזור.
התנצלות המשדרת חולשה
למרות ההתקרבות בין ישראל לטורקים, ועל-אף שככל הנראה הצעד הזה היה הכרחי במצב העניינים כיום, ישנו בהחלט טעם לפגם באופן ובדרך שבה נעשו הדברים. ישראל התנצלה בפני הטורקים על אירועי משט המרמרה, וזאת למרות שהטורקים התנהלו שלא כראוי באותו מקרה, וניסו להפר את ריבונותה של ישראל, ואף לפגוע בביטחונה על-ידי סיוע לטרוריסטים הפלשתינים ברצועת עזה.
תוצאות אותו משט טורקי, שבו נפגעו אזרחים טורקים על-ידי חיילי צה"ל, אינן באשמת צד אחד בלבד. גם לטורקים יש חלק באותה הידרדרות ביחסים, ואולם לא נשמעו מצידם כל הבעת חרטה או צער. מה שעשו הטורקים אינו לגיטימי, כפי שלא יהיה זה לגיטימי מצד ישראל, לשלוח ספינת סיוע למורדים הכורדים, הלוחמים בטורקים כיום.
ההתנצלות הישראלית משדרת חולשה ורפיסות, ובכך היא פוגעת במעמדה של ישראל ובתדמיתה. הצד הטורקי יכול לסמן וי גדול על העובדה כי ההתנצלות אותה הוא דרש מישראל, התקבלה במלואה, ובמעמד צד אחד בלבד. הטורקים לא התנצלו על ששלחו ספינת סיוע לטרור, תוך הפרה של סגר ימי על רצועת עזה, ובכך פגעו בריבונות הישראלית. ישראל לעומת זאת, לא רק שהתנצלה, אלא אף הודיעה שתשקול מתן פיצוי מסוים להרוגי המשט הטורקים. צעד מקומם בפני עצמו, בהתחשב בעובדה כי אותם אנשים, ידעו היטב את השלכות מעשיהם ואת התוצאות העלולות להתלוות לכך.
השיקול העליון - הביטחון
בשורה התחתונה, אין לישראל ברירה אלא לתקן את יחסיה עם טורקיה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את מה שעלול לקרות בסוריה בקרוב מאוד, מבלי שתהיה לה האפשרות להסתייע בטורקים בעת הצורך. במקרים כאלו יש למחול על הכבוד, ולפתור את הסכסוך עם הטורקים, אפילו אם זה נעשה באופן חד-צדדי, ולאחר דרישה של נשיא ארה"ב. בבחירה בין הכבוד והיוקרה הלאומית, למול הסיכון הממשי שנמצא מעבר לגבול בגולן, ההחלטה היא ברורה, גם אם היא אינה נוחה במיוחד.
בעולם היחסים הבינלאומיים, צריך לפעמים לקבל החלטות לא נעימות. השיקול המכריע בזווית הישראלית הוא זה הביטחוני. לצורך שמירה על הביטחון מוותרים לעיתים על אינטרסים אחרים, ובלבד שיישמר ככל האפשר בטחון המדינה ואזרחיה. דיפלומטיה והסברה הן חשובות, אך בכל הנוגע לביטחון, תמיד יהיה שיקול זה עליון על כל השאר, גם אם המשתמע מכך הוא שצריך להתנצל ולהתפייס חד-צדדית עם מדינה כמו טורקיה, שלמרות כל מגרעותיה וחסרונותיה היא עדיפה כידידה מאשר כאויב. הגלולה אולי מרה, אך אין ברירה אלא לבלוע אותה, וטוב שאכן כך נעשה בסופו של דבר. התוצאה הסופית היא טובה ונכונה, אך על הדרך והאופן שבו נעשו הדברים, יש כמה נקודות שבהחלט עדיף היה שהן היו נמנעות או מתרחשות מעט אחרת. נדמה כי איש לא היה מתלונן, אם הדברים היו מעט יותר שווים ופחות חד-צדדיים בסיפור הזה, שבינינו ובין הטורקים.
