א-דורה מערכה חמישית: ישראל מובסת שוב

ביום ראשון 19.5.13, הגישה ועדת בדיקה נוספת, הרביעית במספר (מניין זה איננו כולל גם את הערכאות המשפטיות), את מסקנותיה בפרשה זו לראש הממשלה, במסקנותיה נקבע כי אין אמת בתיאור האירוע ובמסקנותיו כפי שהוצגו בטלוויזיה הצרפתית. לפי תיאורים אלה מוחמד א-דורה נהרג בכדורי צה"ל. מתברר כי הוא כנראה חי אי שם בסמטאות עזה... הדיווח התקשורתי שודר לראשונה על-ידי תחנת הטלוויזיה הציבורית של צרפת, פראנס 2, ב-30 בספטמבר 2000. דיווח זה הציג תקרית בה, לטענת תחנת הטלוויזיה, נהרג הילד הפלשתיני, על-ידי אש שכוונה אליו ואל אביו ממוצב ישראלי. העלילה הזו פשטה כאש בכל העולם. לאחר שסיפור "הריגתו" של א-דורה נבדק והוזם, נדחו דרישות של ישראל ושל גורמים בינלאומיים שונים (ואף פסיקה של ביהמ"ש הצרפתי), כי הטלוויזיה הצרפתית תמסור הודעת תיקון. פרשת מוחמד א-דורה, היא סיפור שקרי מהסוג הבזוי ביותר. היא, כמוה כאחרות, הפכה לחלק מהאג'נדה הפלשתינית. הנער הפך לגיבור לאומי. אנשי תקשורת ציינו שסיפורו מאיין (הופך לאיין), את הסיפור המפורסם של הילד היהודי מגטו ורשה, המרים את ידיו לנוכח נשקו השלוף של חייל גרמני... הכישלון איננו רק ברמת ההסברה ובדרישת ישראל לצדק תקשורתי, שנכשלה. ברמה האסטרטגית התברר כי מול ישראל מנהלים הפלשתינים מלחמת תקשורת רוויה עלילות דם, חדשות לבקרים. למעשה אינתיפאדה מסוג חדש, יעיל הרבה יותר. בשעתו האמינו אנשי מקצוע כי כישלונות אלה ייצרו סוף סוף את הדחף הנחוץ להקמת רשות ממלכתית להסברה. רשות שתאגד בתוכה נציגות מכל המשרדים הרלוונטיים, במיוחד משרדי החוץ והביטחון (כולל צה"ל כמובן). אבל אחרי כל השנים האלה נכזבה תוחלת זו. אנו כושלים בעשורים האחרונים בחזית שהיא הכי חשובה לנו. אולי יותר מהחזית האירנית. ואגב מדוע הטלוויזיה הישראלית לא יכלה לבצע אותו תחקיר מצוין שעשתה אסתר שפירא, כתבת בטלוויזיה גרמנית, שהפיקה שני תחקירים מדויקים ומאלפים (2002 - "שלושה כדורים וילד מת", ו-"הילד המת והאמת" 2009), שהציפה לראשונה לאור השמש את השקרים של הצרפתים והפלשתינים? דבר זה כשלעצמו צריך להיות בסיס לבירור ולחקירה רציניים.

עוד ביטוי להסברה הישראלית המקרטעת

בשבת, 1.6.13, חל יום השנה ה-72 ל"פרהוד", אולם אין אירוע ממלכתי שיעלה נושא זה לדיון ולאזכור ציבורי, גם לא במערכת החינוך.

מהו ה"פרהוד"?

מעטים יודעים על הדרך רוויית השנאה שבה "טיפל" העולם הערבי ביהודים שהיו נתונים לחסותו. ב-1941, לאחר הפיכה לאומנית (מעין אביב ערבי דאז) , פרו-נאצית, שביצע ראשיד עלי אל כילאני בעירק, ביצעו תושבי בגדד פוגרום רצחני בשכניהם היהודים. הערבים תלו בכיכר העיר את ראש הקהילה היהודית. כ"סיפתח" מצמרר, אח"כ טבחו ביהודי בגדד. מי בעולם הגדול ובמדינת ישראל מכיר את המושג הזה, "פרהוד"? לפרהוד היה המשך. שנה מאוחר יותר החלו הערבים, בפיקוח גרמני - נאצי, בצפון אפריקה לרכז את היהודים שם במחנות ריכוז, בתנאים נוראים. גרמניה הכירה בעובדת היותם כלואים במחנות ריכוז ומשלמת להם על כך. ממשלות ישראל לדורותיהן מתעלמות. מעבר לחוסר הצדק הנובע מהתעלמות זו, מהפשעים הללו, נזנח גם כאן הפן ההסברתי הגלום בעובדה ההיסטורית המדממת הזו, כמו גם במהלכים שעשו הערבים אח"כ. ישראל מגישה להם על מגש של כסף, מתנות שאין ערוך לחשיבותן: את האפשרות לשחק את משחק המיעוט המקופח והמסכן, ואת ההצדקה לטרור, לכשיחזור. בישראל לא מבינים שאמירת האמת יכולה להוות נשק יעיל מאד ובלבד שיהיה מי שישמיע אותה.