במאמר שפרסם בעיתון מעריב בבוקר יום ה' (23.12.04), שבו עמד לבחירה במרכז מפלגת העבודה, קורא אפרים סנה - בפועל ומכל בחינה מעשית - למלחמת אזרחים אכזרית נגד המתנחלים, כדוגמת מלחמת האזרחים בארה"ב, המוצגת על-ידו כדוגמה שיש לאמצה למרות שלדבריו היתה "אכזרית והרסנית". וסנה קובע: "... העימות אצלנו הוא בלתי נמנע. גם אם יהיה לו מחיר דמים, הוא יהיה זעיר לעומת הדם והקורבנות שיגבו מאתנו עוד עשרות שנים של סכסוך עם הפלשתינים".
אין טעם להתנצח עניינית עם מאמרו של סנה, שבו הוא מקבל על עצמו ועלינו מלחמת אחים, ממש באהבה וברצון. כל הקורא את המאמר יסיק, כי אם רק נסתלק מכל ההתנחלויות, מובטחים לנו שלום ואחווה נצחיים, ובקריאת המאמר אין מנוס מהמסקנה כי את הסכסוך הרצחני הזה הבאנו אך ורק אנו על עצמנו, במפעל ההתנחלות. שום רצחנות ערבית אינה מוזכרת על-ידי סנה, שום אשמה ערבית, ושום רצון ערבי מוצהר ומופגן, זה עשרות שנים, לחסל את מדינת ישראל בכל חלקי הארץ. רק ההתנחלויות אשמות בכל, ואלמלא התנחלנו, כבר מזמן היה כאן השלום המיוחל. ומאחר שזה המצב, והמתנחלים עומדים להיאבק נגד העקירה, צריך וגם רצוי לקבל את מלחמת האחים, ששפך הדם בה יביא לנו את הגאולה.
אפרים סנה היה חבר תנועת הנוער הקומוניסטית (בנק"י) בנעוריו ובנו של בכיר המפלגה הקומוניסטית, ד"ר משה סנה, בימים שבהם לא רק הקומוניסטים אלא גם השמאל הציוני, כלומר מפ"ם, סגדו לברית המועצות ולסטאלין וענו אמן לכל גחמה סובייטית, גם ובעיקר כאשר גחמות אלו גינו והוקיעו את מדינת ישראל כמחרחרת המלחמות הבלעדית במזרח התיכון. חלפו שנים, וד"ר משה סנה המנוח התפכח במקצת מדת הקומוניזם. בנו אפרים התגייס לצבא, לאחר-מכן למד רפואה והגיע בצה"ל לדרגת תת-אלוף. רבים תמהו, כיצד זה הסכימו שלטונות הביטחון שלנו להפקיד בידיו את הסודות הצבאיים, שהם בהכרח מנת חלקו של בעל דרגה בכירה כזו, חרף עברו הקומוניסטי על כל המשתמע ממנו.
אין בידי שום ראיה, או אף חשד, כי אפרים סנה מעל באמון הביטחוני שניתן בו. ואולם, מאמרו מיום ה' האחרון מוכיח כי נותרו בליבו ניצוצות סובייטיים ישנים. מאמרו הוא הד לדבריו של לנין, שהצדיק את גלי החיסול שהנהיג המשטר הקומוניסטי - ובימיו היו עדיין צנועים לעומת טבח המיליונים שיזם סטאלין - באמירה "כשחוטבים עצים, נופלים שבבים". במשטר הסובייטי גוועו עשרות מיליוני איכרים ("קולאקים") ברעב באוקראינה, במסע הרעבה שיטתי שניהל משטר סטאלין; עמים שלמים נעקרו מעל אדמתם והוגלו (הטאטארים של חצי האי קרים, לדוגמה); ועשרות מיליונים נוספים נרצחו בבתי הכלא או ניספו במחנות הגולאג של סיביר, במסע הטירור הפוליטי שניהל אותו משטר-אימים רצחני. המשטר הנאצי הדיקטטורי, לפני מלחמת העולם, לא הגיע לקרסולי המשטר הסובייטי ברצח בני-עמו. אך הקומוניסטים ואוהדיהם, לרבות נאמניהם היהודים במפלגה הקומוניסטית הישראלית, ענו אמן והצדיקו רצח מאורגן זה, גם לאחר שחרושצ'וב גילה בפומבי את מלוא היקפו, באמרם כי שפך הדם הוא כורח בל-יגונה בדרך לתקומתו של דור חדש ולהשגת המטרות הקומוניסטיות. כלנין בשעתו, כן גם סנה כיום מצדיק את שפך הדם היהודי, דם אחים, כמחיר הכרחי בדרך אל העתיד הוורוד. על כך שהעתיד הוורוד הוא חלום משיחי גרידא, ועל כך שהערבים לא יסתפקו בשום עקירת ישובים, ויוסיפו להרוג בנו עד סילוקו של אחרון היהודים מארץ ישראל, סנה אינו טורח לחשוב.
אין לחשוד בסנה שאינו מבין את הדברים, שכן הוא אינטליגנטי, שקול ורהוט. הוא יודע היטב, שהקמת הממשלה הצפויה מהווה עיוות רצונו של הבוחר בבחירות האחרונות, שהשליך החוצה את סנה, את מצנע ואת מפלגתם, שדגלו בהתנתקות, והנחיל ניצחון גדול למתנגדי ההינתקות, הליכוד ושרון בראשו. העובדה ששרון הפך זמן קצר לאחר-מכן את עורו, הצדיקה על פי כל קנה-מידה של מוסר והגינות הליכה לבחירות כדי לקבל הכרעת העם, שהמתנחלים ושאר הימין היו מקבלים בהכנעה, ברובם הגדול. ואולם, סנה אינו בוחל במעשה הרמיה והעיוות הטמון בהצבעת הכנסת, שבה אומנם זכו תומכי ההינתקות ברוב "דמוקרטי" אך אוי לניצחון לא-מוסרי שכזה. אפשר לשער ללא קושי, כיצד היו סנה וחבריו זועקים חמס ועולים על בריקאדות, אילו הפך יוסף לפיד את עורו וחזר בתשובה, תוך הצבעה למען הקצבת מיליונים לישיבות החרדיות, או אילו פנו שמעון פרס ומרבית חברי ה"עבודה" לתמיכה גורפת במפעל ההתנחלות. או-אז היינו שומעים את טענותיו הבוטות של סנה, על אודות גזל הקולות וגניבתם.
סנה, שנחל מפלה צורבת בבחירות במרכז מפלגתו (קשה להאמין שחבריו זנחוהו בשל מאמרו, משום שגם הם מוסתים לשנאת המתנחלים), מתעלם מהכרזות המתנחלים השכם והערב כי כל מאבקם יהיה פסיבי, מאבק מחאה, וכי אינם מעלים בדעתם להרים יד על יהודי, לא כל שכן על חייל או על שוטר. לאנשים כסנה אין הדבר משנה. די לו בכך שהללו מתכוונים למחות ולהיאבק, והוא קורא לשטוף את ההתנחלויות בדם אחים. יתר על כן, הוא וחבריו אינם מוצאים כל פסול בהצעת חוק פינוי-פיצוי המתועבת, הגוזרת שנות מאסר ארוכות ושלילת הפיצויים על כל מי שיעז למחות על עקירתו מביתו.
לנוכח מאמר השיטנה והדם שסנה פרסם, לא נותר אלא להתנחם בשמחה לרגל מפלתו בבחירות במפלגתו. מי יתן ואפרים סנה יעלם מעל במת הפוליטיקה: שונאי ההתנחלות יש למכביר, במפלגתו ובמפלגות אחרות, אך עד עתה טרם העז מי מהם לברך מראש על מלחמת אחים ועל שפך דם אח בידי אחיו, חלילה. וכבר אמרו חז"ל: אין שמחה כמו שמחה לאיד. לפיכך, אני ושכמותי מתברכים ושמחים עד מאוד, לראות במפלתו של סנה.
