גל המהומות הנוכחי בטורקיה, הגיע בעיתוי מכשיל עבור ראש הממשלה
ארדואן, אשר הפך להיות ציר מרכזי ביצירת סיר הלחץ הבינלאומי על
בשאר אסד. שלשום כבר החלו לזרום גלי ביקורת מצד גורמים רשמיים בסוריה, על התנהלותו של ארדואן מאז פרוץ המחאה, ששיקפו עבור ארדואן את נטישת חברו הטוב אסד בעת שהיה צריך אותו קרוב יותר מכל.
המראות האחרונים בטורקיה הינן תוצר של תהליך מורכב, בו הרחוב הטורקי שהעלה את ארדואן לגדולה לפני כ-11 שנים, שבע מגזירות ממשל כאלה ואחרות, המטשטשות את הגבול הדק שבין גזירה לבין כניסה למרחב המחייה הפרטי שלו. אין ספק שארדואן ניחן ביכולת שלטונית כריזמתית, שהניבה הצלחות כבירות, הן במינוף הכלכלי של טורקיה והן בהגברת השפעה של טורקיה במערכת האזורית. אולם קיימת אצלו נטייה לנתב אותה בדרכים עקלקלות, בעת הוא בא במגע עם סוגיות פנים בארצו.
הקו האיסלאמי של משנתו הפוליטית, רומס בדרכו סממנים בעלי חשיבות ומסורת עבור מספר לא מועט של אזרחי ארצו. הדבר בא לידי ביטוי בזילות כלפי מורשתו של מייסד הרפובליקה הטורקית, אתאתורכ בעודו קורא לו "שיכור", ברצון להפוך את פני איסטנבול וכיכרותיה המפורסמות ל"מפלצות" מסחריות של מרכזי קניות והפיכתה של כיכר טקסים, המזוהה עם אופייה החילוני של העיר לכיכר עם מסגד בליבה.
בעולם המודרני של היום, הניו-מדיה והרשתות החברתיות, הפכו לגורם מרכזי בהעברת מסרים. כחלק מהרצון למסד קשר בתיווך ישיר עם האזרח, משטרים רבים מבצעים בה שימוש לשיתוף של הרחוב בפעילות הפרלמנטרית וככלי עזר בעבורו לגישה נוחה יותר לשירותים וביקורת על התנהלות קלוקלת. לא כך בטורקיה של ארדואן, שבעיניו הרשת החברתית היא כלי מסית בשירות האופוזיציה.
האופוזיציה בטורקיה חשה, כי רובצת בידיה הזדמנות פז להחזיר עטרה ליושנה. התמונות הנדירות של דיוקן אתאתורכ הנישאות בידיהם של צעירי איסטנבול. הצעירים הללו הגיעו לידי מסקנה שה"דמוקרטיה" של ארדואן, רחוקה שנות אור מחזונו של אתאתורכ שראה בטורקיה חזון של מדינה מתקדמת בעלת ערכי יסוד דמוקרטיים מערביים. על כן, שעת הכושר של האופוזיציה הטורקית היא כאן ועכשיו, שלב בו הצעירים, חדורי תחושת אמונה בשינוי להחזרת טורקיה לימים של חופש ביטוי, פיקוח נרחב על השלטון, ומימוש זכויות יסוד שכה חשובים להם.
