להקשיב לקולות שפויים

כשלאומנות חסרת מעצורים וגילויי הדרת האחר משתלטים על חיינו ואף מגובים במהלכים של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מן הדין שנקשיב לקול שפוי שכל שורשיו נטועים במחנה הימין, לפרופ' משה ארנס. ראוי להקשיב לקול שפוי בימים שהנגב סוער, כשמדינת ישראל מבקשת לעייר בכוח חברה הקשורה בכל נימיה לעבודת האדמה. מנגד מבקשים מאתיים אלף בדואים, המהווים שליש מתושבי הנגב, שיכירו בבעלותם על פחות מחמישה אחוזים משטחי הנגב מתוך הבנה, שיש בנגב מקום לכולם לחוואים בודדים, לקיבוצים, למושבים, לערי פיתוח ולערים. פרופ' משה ארנס, מי שהיה שר ביטחון בישראל, אזר אומץ רב וכאיש ליכוד גילה הבנה רבה למצוקות הבדואים. אני מוצא לנכון להביא פעם שנייה את הצעקה המוסרית והמצפונית של משה ארנס, הגם שאני חולק על חלק מהפתרונות המוצעים על ידו. ממשלת ישראל חייבת לתקן את מה שקובע נחרצות פרופ' משה ארנס - "האוכלוסיה הבדואית בנגב היא המגזר המקופח ביותר בחברה הישראלית ... ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את הטיפול בעניין זה. במקום זאת ניסו לפתות את הבדואים לעזוב את המדבר ולהתיישב בעיירות ...שאין בהן דבר שישראל יכולה להתגאות בהן."(הארץ , 29.5) ההתנהלות מול הבדואים חייבת להתנהל מתוך הגישה המזדקרת במאמרו של משה ארנס שאצל הבדואים "מתנהלת אלפי שנים מסורת אצילית של חיי נוודות, נדידה ברחבי מדבריות, רעיית צאן וגמלים" ועכשיו "נאלצים להתמודד עם תהליכי עיור מואצים...". אני מצר על כך, שהגישה של משה ארנס אינה מנחה את מדינת ישראל במגעיה עם האוכלוסיה הבדואית. אני מוצא לנכון לבקש שנאזין לפרופ' משה ארנס, מי שהיה שר ביטחון בישראל, גם בנושא חומת ההפרדה, כפי שבא לידי ביטוי במאמרו בעיתון הארץ מיום 5.3. "הפילו אותה". הוא פתח את מאמרו באזכור חומת ברלין, שהוקמה ב-9 בנובמבר 1961 ואחרי 29 שנים ב-9.11.1989 היא הופלה. ראוי להוסיף שאת המובלעת של ברלין המערבית, אותה מציין משה ארנס, הקיפה חומה של 155 ק"מ, שביתרו את העיר ברלין לשני חלקים. משה ארנס משווה את חומת ברלין לחומה שלנו בישראל, אותה יש לזכור שהיא מתוכננת להיות כמעט פי 5 יותר ארוכה ונפתלת מחומת ברלין .אורכה הסופי על-פי התכנונים יהיה 790 ק"מ. כן, מדובר בשתי חומות של מורסה מוגלתית בחייהן של שתי אומות ובנוף של שתי ארצות. ניפוח התוואי של 790 ק"מ בחומה שלנו הוא תוצאת פריסת נתיבי סיפוח ישובים יהודים בעומק השטח הפלשתיני. בניית החומה שלנו החלה בשנת 2002. חלק הארי של החומה כבר מזדקר. ישנם גם חלקם מקוטעים ופרוצים בתוואי מטירת צבי ועד גוש עציון. התוואי הסופי של החומה אינו ברור בשל מחלוקות פוליטיות ודיונים מתמשכים בבג"ץ. לאחר למעלה מעשר שנים בוחן באומץ רב, מי שהיה שר ביטחון בישראל, משה ארנס, וקובע נחרצות, כי "זה נטל כלכלי על ישראל ומעמסה חמורה על מרבית האוכלוסיה הפלשתינית". חשוב שנקשיב לביקורת של משה ארנס המעוגנת בעיקרה על נדבכים מוסריים וגם נדבכים כלכליים וזאת בהיותו מודע היטב לצרכים הביטחוניים של ישראל. לצערי, קולות מתלהמים בימין הישראלי אינם מסוגלים להכיל חשיבה מחודשת, חשיבה ביקורתית, שיש בה במידה רבה התמודדות עם שיקולים מוסריים לצד שיקולים כספיים, כפי שחזר ושנה במאמר בהארץ: "המפלצת הזאת שעלתה מיליארדים". כשמשה ארנס מדבר על נטל כלכלי הוא יודע מה שמנסים לא לספר לנו, וחבל שהוא לא ציין זאת במאמר, כמו למשל כאשר הושקעו בפרויקט חומת ההפרדה באזור בית אריה-עופרים למעלה מ-200 מיליון שקל, הורה שר הביטחון אהוד ברק להפסיקו. ההוראה נשענה בין השאר על דוח וועדת ברודט שקבע :"הוועדה לא השתכנעה כי תהליך בניית הגדר נעשה תוך שיקול דעת מעמיק ושקילת כל השיקולים הביטחוניים והכלכליים". כך הלכו להם 200 מיליון שקל. פרופסור משה ארנס, מי שהיה שר ביטחון בישראל, מודע למה שכל אחד מאיתנו ידע וחש, כי נהרגו ישראלים "בשנתיים שקדמו לה (להקמת חומת ההפרדה) בידי מחבלים פלשתינים מתאבדים, שנכנסו לערי ישראל". אך הוא גם מודע לממצאים החמורים של וועדת ברודט. ארנס היה מודע לחמדנות מספחת אדמות חקלאיות וכליאתן מאחורי גדרות , בידיעה שאלו אדמות חקלאיות של איכרים פלשתינים .תיקוני התוואי באלפי מנשה בנעלין בבלעין ובעוד שורה של מקומות היו כרוכים בשפיכת מאות מליוני שקלים. מאות המיליונים האלו הם חלק מהבור התקציבי, הם חלק מהבולען התקציבי. אבל האחים יאיר ונפתלי לא יפנו לכיוון הזה כדי לסתום את הבולען.