ניצחון אלוהי

מיצוא ליבוא

מצרים, שעד לפני כשנתיים ייצאה גז לישראל ולירדן, הופכת לפתע מספקית לצרכנית נזקקת המייבאת גז ונפט מלוב, מעירק וגם מקטר הרחוקה. ההתפתחות החמורה אינה תוצאה של התרוקנות שדות-הגז של מצרים במדבר המערבי, אלא של קריסת המערכת. הצינורות נפגעו בפעולות החבלה, והמתקנים שבשדות הגז משותקים. מצרים עדיין אינה מקבלת את הגז והנפט שהיא מבקשת בשל חוסר במזומנים. שר הנפט המצרי, שריף הדרה, הודיע כי המשא-ומתן עם המדינות הספקיות טרם הסתיים והיא ממתינה לאישור המלווה של 4.8 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית, על-מנת שתוכל לממן את עסקות יבוא-האנרגיה. בינתיים, המצרים סובלים מהפסקות מתמשכות באספקת החשמל ומחוסר במיכלי גז הבוטון לבישול. בתחילת יולי יחלקו השלטונות לתושבים כרטיס חכם לרכישת גז שיאפשר לכל תושב לרכוש מדי חודש את כמות הגז המסובסד.

ברית נגד האיותאללה

איחוד מדינות המפרץ פועל נגד תוקפנותו של המשטר האירני. ברית הגנה הכוללת 20 סעיפים נרקמה בין המדינות על-מנת ליצור הגנה משותפת נגד התחמשותה של אירן בטילים בליסטיים ארוכי טווח ונגד קידומו של מפעל הגרעין שלה. התוכנית היא שמדינות המפרץ תפעלנה כיחידה אחת להדיפת מעשי-תוקפנות נגד כל אחת משמונה מדינות האיחוד. הפעלת הגנה משותפת הוכיחה את עצמה לפני יותר משנה כשצבא אירן התכונן לפלישה ימית לבחריין לאחר הכרזתה של טהרן כי בחריין היא המחוז ה-14 של אירן. סעודיה בתגובה שלחה אלף חיילים להגנת בחריין, וצבא אירן נרתע וחזר על עקבותיו.

נסראללה מאבד גובה

הלבנונים שמים ללעג ולקלס את התרברבותו של נסראללה ואת טענותיו כי הנחיל תבוסות לישראל והשיג ניצחון אלוהי במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 באומרם, ברוח אמירתו של נפוליון "עוד ניצחון כזה ואבדנו", כי "מי ייתן ונוכל להתחלף עם ישראל. היא תקבל את הנצחונות שלנו, ואנו נקבל בתמורה את התבוסות שלה", ותוהים: "אם מלחמת לבנון 2006 הייתה ניצחון ללבנון, השאלה היא כמה נצחונות כאלה יספיקו על-מנת להרוס כליל את לבנון?". הזמן נוקף, וחיזבאללה ומנהיגו מאבדים גובה והופכים להיות יותר ויותר שנואים על מרבית הלבנונים, על נטילתם חלק במלחמה בסוריה למען משטרו של בשאר אסד, כהיענות לתכתיב האירני. על נסראללה נמתחת ביקורת חריפה אפילו אצל בני העדה השיעית. המנהיג הרוחני השיעי אחמד אלאמין, כמו גם השייח' סובחי אלטופילי שהוא ממייסדי חיזבאללה, תוקפים בחריפות את הארגון ואת מנהיגו הנוכחי על השתתפותם במלחמה בסוריה.

משנה כיוון

גדול הפוסקים של האיסלאם הסוני שייח' יוסף אלקרדאווי משנה את עמדותיו כלפי חיזבאללה. בעבר הוא הירבה לשבח ולהלל את הארגון, ונביא כאן רק דוגמה אחת מני רבות, הלקוחה מראיון שנתן לעיתון "אלוופד" המצרי לפני סיומה של מלחמת לבנון השנייה (27.7.2006): "תנועת ההתנגדות של חיזבאללה בלבנון היא ההתנגדות המכובדת ביותר עלי אדמות, ועל כל מוסלמי לעמוד לצידה נגד התוקפנות הישראלית". אך בימים אלה נסוג אלקרדאווי מעמדתו זו והוא מרבה להצהיר כי חיזבאללה הוא ארגון הדֶבֶר והשטן, כי אנשיו צחקו על כל הסונים וכי הם הורגים את בנינו בסוריה. זאת ועוד. בספרו "אומתנו בין שתי מאות", שיצא לאור ב-2002, הוא תיאר את המהפכה האיסלאמית באירן כתולדה של היקיצה האיסלאמית בכותבו: "חומייני ייסד את מדינת האיסלאם באירן והיא מבשרת ניצחון גדול". ואילו באוקטובר 2012 אמר אלקרדאווי: "אירן היא האויבת של האומה הערבית". האם זהו סוף פסוק, או שצפויים עוד תהפוכות בעמדותיו של הפוסק הגדול?

בקלאווה מהולה בדם

לאחר השתלטותם של לוחמי חיזבאללה על העיירה אלקוסייר שבסוריה, הקימו אנשי חיזבאללה מחסומים בשכונת אלד'חיה השיעית בביירות ובכניסות לכפרים השיעיים כדי לחלק בקלאווה כביטוי לשמחה בעקבות הניצחון המזהיר כביכול. הסופר הלבנוני חיסם עיתני מתייחס לתופעה במאמר בעיתון "אל-חיאת" (7.6.2013): "באותו עת שהבקלאווה מחולקת במחסומים, עוברים שם עשרות ארונות קבורה של לוחמי חיזבאללה בדרכם משדה הקטל בסוריה. זה מזכיר לי סיפור משנת 2006. בעקבות הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006, הגיע ידידי, בעל חנות בשכונת אל ד'חיה, לשכונה על-מנת לבדוק את מצב חנותו. אך הוא לא מצא חנות, אלא ערימת אבנים, בעקבות הפצצה ישראלית. "כשהיה במצב של ייאוש וחידלון, ניגש אליו בחור נושא מגש עם בקלאווה והזמין אותו לטעום ולשמוח בניצחון האלוהי. ידידי נדהם. איזה ניצחון הוא אמור לחגוג כשעשן שחור מיתמר מערימת האבנים שהייתה כל עמל חייו". טעמה של הבקלאווה שמחלקים כאות לנצחונות הוא מר ומגעיל, כי היא מהולה בדם הקורבנות, בעשן של עיי החורבות ובריח המוות.