חברי מרכז הליכוד אינם "עוילעם גוילעם"

הבחירות למוסדות הליכוד הוכיחו שחברי מרכז התנועה בניגוד לציפייתם של כמה מראשיה אינם "עוילעם גוילעם" (הפתגם ביידיש שפירושו "שכולם הולכים בתלם ועושים מה שהכול עושים...). לא הועילו כל מאמציהם של סילבן שלום, גדעון סער וגלעד ארדן - שלושת היריבים הפוליטיים לישראל כץ שכה התאמצו להדיחו מתפקידו כיו"ר המזכירות - הוא שב ונבחר ברוב מכריע של קולות חברי המרכז. מבין שלושת יריביו הפוליטיים של כץ, יגאל אורדן שימש כשופרם של השניים האחרים. בינו לבין כץ התנהלו זה כמה שבועות חילופי האשמות בוטים: כץ הבטיח להקים ועדה שתחקור כיצד הגיע הליכוד לגירעון במהלך הבחירות - למרות שנהנה מתקציב מימון המפלגות הגדול ביותר - והבהיר, כי יבדוק את התקלות במערכת ההצבעה הממוחשבת בפריימריז. לשני המחדלים היה קשור יריבו ארדן, ששימש יו"ר מטה ההסברה. שלושת יריביו של כץ לא התמודדו נגדו ישירות הם שיגרו לחזית את מירי רגב והסתתרו מאחורי גבה. ומה הם לא עשו, כדי להאדירה ולהעצימה בעיני הבוחרים - הם גייסו את כל אמצעי התקשורת, כדי לרוממה ולספר בשבחה. מדי יום היא רואיינה ושבה ורואיינה בכלי התקשורת האלקטרוניים, ומדי פעם חזרה וסיפרה על הישגיה הפוליטיים בכנסת ובסיעת הליכוד. היא האמינה שזיכרונם של חברי הליכוד הוא קצר ולא יזכרו את עמדותיה בטרם הצטרפה לתנועה. היא שימשה ביודעין או שלא ביודעין המטאטא שבאמצעותו ביקשו שלושת שרי הליכוד שתמכו בה לטאטא את ישראל כץ מתפקידו כיו"ר המזכירות. טעותה הגדולה הייתה שזלזלה בכושר שיפוטם ובמיוחד בזיכרונם של חברי הליכוד, שנוכחותה נכפתה עליהם בשעתה על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו (בטוחני, שכיום הוא לא היה חוזר על משגה זה). חברי הליכוד מצדם מעולם לא סלחו לה את עמדותיה השמאלניות מלפני כן, במיוחד בנושא "ההינתקות" מירי רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום ההינתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור. היא הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן (פרופסור בחוג התקשורת באוניברסיטת חיפה): "לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת אנטגוניזם". ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-18 . לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, היא הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת, ומאז מכהנת כחברת כנסת מטעם הליכוד. "פגשתי את מירי רגב עת למדתי לתואר שני בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד" - מספר חבר הליכוד, עו"ד יצחק בם: "היה זה חורף תשס"ה, חצי שנה לפני ההינתקות ומירי רגב, שכבר סיימה את תפקידה באגף המודיעין באה לבוסטון לחופשת לימודים שלפני השחרור... אז רגב כבר לא הייתה קצינת מודיעין ועוד לא הייתה דוברת של דן חלוץ (כי דן חלוץ עוד לא היה רמטכ"ל). פניה היו לאזרחות, היא לא הייתה מחויבת לייצג עמדה ממלכתית כלשהי, היא דיברה בצורה חופשית ורהוטה ונתנה ביטוי לדעותיה. כאשר באתי למפגש חשבתי שהיא תספר על סכנות טרור, על הפרות רבות של ההסכמים מצד אש"ף והרש"פ, על חומת מגן, או על מאבק תקשורתי באוהדי הפלשתינים בתקשורת העולמית. נתבדיתי. הרצאתה כולה הייתה שיר הלל לשינויים שחלו באותה עת בצמרת הישראלית. 'מי היה יכול לחשוב ששרון יחליט להוריד התנחלויות, והנה, תראו עכשיו זה קורה". רגב הסבירה איזה שינוי חיובי חל בשרון ובצמרת הישראלית, שהנה-הנה החליטה להוריד את גוש קטיף! כדי להסיר ספקות לגבי דעותיה היא גם הוסיפה, שהנה שרון, נץ הניצים סוף-סוף הוציא מפיו את המילה המתחילה ב-"o" (הכוונה ל-"occupation" - כיבוש) והכיר בכך שהשטחים הם שטחים "כבושים" ולא שום דבר אחר. אכן, לגיטימי לחלוטין לתמוך בהינתקות ולשנות דעה. לגיטימי לחלוטין גם לתמוך בהינתקות ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת", מעיר עו"ד בם ומוסיף: "אבל לא לגיטימי לשקר לבוחרים. לא לגיטימי להגיד היום שהיא דבררה את ההינתקות אז בכאב לב וחריקת שן". ומסכם עו"ד יצחק בם: "ככל שזה נוגע לדעותיה, גב' רגב, דוברת צה"ל לשעבר, אינה דוברת אמת. מי שאינה דוברת אמת אינה ראויה לייצג את הליכוד בכנסת.