אודה על האמת ולא אבוש - קשתה עלי מלאכת כתיבת הדברים בעניינו של הרב מרדכי (מוטי) אלון, ולו רק בגלל שמדובר בצעיר-בניו של פרופ'
מנחם אלון זצ"ל. יחד עם זאת, דווקא בשל שהשווה הוא עצמו לאביו ולדוד, בנאומו המתלהם והמשיחי שנשא לאחרונה בפני חסידיו, במושבה מגדל, לאחר הרשעתו בפלילים, הרי חייבים הדברים להיכתב ובאותיות של אש לוהבות -
הרב מרדכי (מוטי) אלון הינו בנו של פרופ' מנחם אלון זצ"ל, אבל בכל הקשור לתורת המידות ויישומן, רחוק הוא ממנו מרחק רב, מרחק שאינו יאה ואינו הולם מי שנושא בתואר "רב".
כל ימיו נשא פרופ' מנחם אלון זצ"ל בתפקידים ציבוריים וראש וראשונה ראה הוא עצמו בתפקיד של רב, קרי - מורה הוראה ומרביץ תורה ברבים. הייתה בו מידה של צניעות כבושה המשולבת במידת כבוד מופלאה, בה נהג הוא כלפי פחותים שבפחותים. חף מכל גאווה היה הוא. זכורני, כי בימים בהם זכיתי ליצוק מים על ידיו - בשיעור המצומצם שהעביר הוא באוניברסיטת "בר-אילן", בענייני המשפט העברי ושיועד לבוגרי ישיבות - סיפר הוא לנו כי הוציא סמיכה לרבנות, שכן חשש שמא לא יתפרנס ממקצועו כחוקר המשפט העברי. "למזלי", אמר הוא לנו, תלמידיו, "לא נזקקתי להתפרנס מן הרבנות".
משהוציא בשנת 2005 את ספרו על מעמד האישה במשפט העברי והוא בן 82 שנה, התקשרתי טלפונית לביתו להחמיא לו על ספר חשוב זה. צלול וחד כתער היה מורי, פרופ' מנחם אלון זצ"ל. הוא זכר אותי, שאל למוצאותיי ואף זכר תחילת כתיבתי ככתב-נוער בשבועון "מעריב לנוער", תוך שציין שכמה מילדיו היו אף הם כתבי-נוער, כמותי.
כותב אני דברים אלה, בכאב רב ומתוך שמחה רבה שנפטר פרופ' מנחם אלון זצ"ל, לבית עולמו, קודם שראה בעיניו ושמע באוזניו, שהורשע צעיר-בניו בפלילים ונחסכה ממנו בושה זו, שדומה שאין בנימין זה שלו, רואה בה בושה, כלל וכלל.
לא צער ולא הכרה באשמה
"אני מבקש שלא לנהוג במנהג הנלוז שנפוץ במחוזות רבים. להתקיף. להחזיר להתקפות. זו ממש לא הדרך ואני מבקש לומר מראש שאם מישהו יעשה את זה - זה לא על דעתי", צוטט הרב מוטי אלון בעיתונות, בידיעות בעיתונות שכרכו וחיברו משפט זה, שנאמר על-ידיו, מיד לאחר הרשעתו, בפלילים, לעובדת הרשעתו בפלילים, בשתי עבירות מין של ביצוע שני מעשים מגונים בכוח, בתלמיד קטין שלו.
עוד טרם אבד הד הדברים ומצלולם, והנה באסיפה שהאסיף הרב מוטי אלון ביום הרשעתו בפלילים ובקהל שהקהיל הוא, במושבה מגדל של עשרות - ואולי מאות - מחסידיו - לא ניכרה שום הבעת צער, התנהלות או הכרה באשמה. היפוכם של דברים הוא הנכון.
הרב מוטי אלון נתלה בשני אילנות גבוהים, דוד המלך ואביו המנוח, הצנוע ישר הדרך, כדי להעיד על עצמו, כי הוא כמותם, זך כשמן זית טהור וצלול כמי מעיינות, שפרצו זה עתה ממעבה האדמה.
אל יקל הדבר בעיניכם, כלל וכלל. מדובר במי שיצא בשנת 2006 למה שהוגדר כ"חופשה",
לאחר שחתם על מסמך הגבלות שהוטלו עליו, על-רקע של חשדות למעשים מגונים. לא רק שלא נשמעה מפיו כל מילת סליחה או התנצלות, אלא בכינוס במגדל נשמעו ברקע מלמולים וקולות בדבר נקמה קרבה. תלמיד ישיבה שהותקף מינית, בעבר, בידי רב אחר ואשר מחה על ההשוואה שהשווה עצמו הרב מוטי אלון לדוד המלך ודרש ממנו צניעות והכרה בחטאים שביצע, הושתק בוולגריות על-ידי חסידי הרב מוטי אלון וכמעט ננקטה נגדו אלימות פיסית על ידם.
להזכירכם, מדובר במי שגדל בבית של מי שחונכו לערכי חוק ואשר הצמיח מתוכו שני שופטים - אחד שופט לעבר ומשנה לנשיא בית המשפט העליון והשני - נשיא מכהן של בית המשפט המחוזי, בבאר-שבע.
פגיעה בשמו הנקי של אביו
מבינים גם מבינים אנו לליבו של הרב מוטי אלון ויודעים אנו כי אין לדון אדם ולהתגולל עליו בשעת צערו, אך יחד עם זאת יוהרה וזחיחות דעת שכזו, לא חזינו ולא מצינו אצל אביו, פרופ' מנחם אלון זצ"ל, שאליו השווה הוא עצמו, תוך פגיעה, בכל הכבוד הראוי, בשמו הנקי מרבב של מנוח דגול זה.
ידוע המאמר התלמודי לפיו "שלהי קייטא קשים מקייטא". קרי: סופם של ימי הקיץ קשים מהקיץ עצמו, אבל האם - חלילה - העבירו חום הקיץ ולחץ האירועים הקשים את הרב מוטי אלון על דעתו, עד כי לא המתין אפילו לגזר-דינו, טרם שטיהר עצמו לחלוטין, בנאום הדמגוגי שנשא במושבה מגדל?
האם סבור הרב מוטי אלון, כי בדמגוגיה משיחית, בכל הכבוד הראוי, ניתן לבטל הרשעה פלילית? האם אין יודע הרב מוטי אלון, שחונך בביתו של משפטן דגול, כי הדרך להשיג על הרשעה פלילית הינה בדרך הערעור ולא בדרך של נשיאת נאום משתלהב ומשיחי בקרב חסידים אוהדים?
בניצולם של אוהדים וחסידים
אין בדעתי, חלילה וחס, להשוות המעשים בהם הורשע הרב מוטי אלון למעשים בהם נחשד הרב אליעזר ברלנד, השוהה עתה במרוקו, לה אין הסכם הסגרה עם מדינת-ישראל, וגם לא למעשים בהם הורשע הרב עוזי משולם המנוח. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מדפוס ההתנהגות העובר, כחוט השני, בכל המקרים הללו. אזרח מדינת-ישראל, מורשע או נחשד בפלילים, הוא מתעלם ממערכת החוק ואכיפת החוק, דוגמת משטרת-ישראל ומערכת בתי-המשפט, ויוצר לו מערכת משפט חלופית משלו, בקרב חסידיו הסוגדים לו כאילו הוא משיח בן-דוד. שם הוא "זכאי".
עדיין מהדהדות באוזניי קריאותיהם של תומכי ח"כ אריה מכלוף דרעי, שזעקו עם כניסתו לכלא איילון את הקריאות "הוא זכאי", פעם אחר פעם, והחרישו שמיים וארץ בצעקותיהם אלה.
כל עוד לא יבינו הרב מוטי אלון ודומיו, כי אם הורשעו הם בפלילים, תרופתם היא במסגרת המערכת בדרך של הגשת ערעור או הגשת בקשה להקלה בעונש או חנינה, לא תשרור דמוקרטיה אמיתית במדינת-ישראל. ניצול אוהדים וחסידים מתלהמים ומשיחיים, חסרי כל ידע בסיסי בתורת המשפט, כדי להשיג באמצעותם "זיכוי מוסרי", חותר תחת אושיות הדמוקרטיה. מהרב מוטי אלון שהתחנך על ברכי הציונות הדתית, מצפים היינו לפחות כי יכבד ערכי דמוקרטיה בסיסית וינהל את מאבקו לטיהור שמו, בתוככי המערכת ולא חוצה לה.
