כדי להסיר ספק, מאמר זה אינו עוסק במעשיו ובהרשעתו של הרב מוטי אלון, אלא בהתייחסות התקשורתית להכרעת הדין ולהתנהגותו של האיש אחרי הרשעתו.
קצפה של התקשורת רב לנוכח מה שנראה כאי-קבלת הדין על-ידי אלון, או במילים אחרות: זלזול בפסיקה של מערכת המשפט. הפרשנים השונים מתחרים ביניהם, מי יגנה באופן חריף יותר את הצפצוף על מערכת אכיפת החוק.
יחס של איפה ואיפה לעברייני מין איננו תופעה חדשה בתקשורת הישראלית. הכל זוכרים את הסלחנות והקריצות שאפיינו את יחס התקשורת להרשעתו של עבריין מין אחר שהורשע,
חיים רמון.
מה שחשוב יותר הוא היחס של איפה ואיפה לזלזול בפסיקה של מערכת המשפט: כאשר אי-קבלת הדין משרתת אינטרס עליון כביכול, צורך המוצג כמדיני וכמשרת את עגל הזהב הקרוי "השלום", הצפצוף על פסקי דין וגזרי דין של שופטים בישראל הוא מוצדק ומקודש.
צרת המשפטים והיועץ המשפטי
מי שמובילה את הזלזול במערכת המשפט היא לא אחרת מאשר "צרת" המשפטים, ציפי צ'מברלבני, שהמטרה - "השלום", שם קוד להקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל, במקום שלום - מבחינתה מקדשת את האמצעים, כולל בעיטה גסה במערכת שעליה היא מופקדת במסגרת תפקידה בממשלה.
שותף למחדליה הוא - מי אם לא אחר - היועץ המשפטי לממשלה, שאינו מעמיד במקומם הן את ראש הממשלה והן את "צרת" המשפטים ואינו קובע ששחרור רוצחים שפוטים איננו מעשה מדיני אלא פגיעה חמורה בשלטון החוק.
שחרור רוצחים ערבים שפוטים, לרבות ערבים אזרחי ישראל, הוא מעשה גזעני: רוצחים ערבים מקבלים מעמד מעל החוק, רוצחים יהודים כפופים לחוק, ואין פוצה פה ומצפצף. והיועץ המשפטי, ישן כדרכו. לפי שעה איש טרם העלה בדעתו שחרור רוצחים יהודים כמעשה מדיני למען "השלום". גם זה יגיע.
הצדקנים הצבועים של השמאל מתרעמים מול הצעות חוק גזעניות כביכול מטעם ח"כים מ"הימין", או מול ניסיונות לשמר את יהדותה של העיר נצרת עילית. אין זה מפריע להם לדרוש את הפיכת יהודה ושומרון ליודנריין, למען "השלום". ומי מוביל היום את החתירה לשלום חזירי וגזעני? לא אחרת מאשר "צרת" המשפטים, אשר בעצמה מובילה אל פשע שנאה נורא. והיועץ המשפטי, מעלים עין כדרכו ממעשיה החמורים של הממונה עליו.
כיצד ינהג היועץ המשפטי, ואיך תפעל צרת המשפטים, ומה יחליט ראש הממשלה, כאשר מכחיש השואה מרמאללה ידרוש קורבנות נוספים ויכתיב תכתיבים נוספים למען מולך "השלום", לרבות שחרור רוצחים יהודים שפוטים? במערכת הצדק והערכים של ציפי צ'מברלבני גם זה ייתכן.
מעניין במיוחד יהיה לראות את
שמעון פרס מתפתל לא סביב חתימתו על חנינה לרוצחים ערביים שפוטים אלא סביב חתימה על חנינה לרוצח יהודי שפוט,
יגאל עמיר למשל. האם שמעון פרס יחתום, כמחווה ל"שותף לשלום" - שידרוש צעד בונה השפלה נוסף מצד ישראל המתרפסת - או שלפתע יישמעו מכל עבר קולות השוללים את החנינה של רוצח מתועב? וכאילו שעשרות הרוצחים שהממשלה "הימנית" עומדת לשחרר הם מתועבים לא פחות.
המדרון הוא חלקלק, ומאבסורד לאבסורד שלטון החוק נשחק.
