אל תתנו לדיבורים על 'פוליטיקה חדשה' לבלבל אתכם. המציאות החברתית והכלכלית שלנו משתנה באופן ברור לעבר עולם דיגיטלי, נגיש ומחובר יותר, בעוד הפוליטיקה שלנו, זו ה'חדשה' תקועה בעידן הטלוויזיה והפקס.
אם ניקח למשל את השימוש האינטנסיבי של שר האוצר לפיד בפייסבוק הרי שהוא עושה בו שימוש שאינו שונה ממגאפון חזק במיוחד או בטור מרכזי בעיתון או בערוץ טלוויזיה.
המציאות החדשה שלנו היא זו שמקדמת שיח, שיוויוני וחופשי כברירת מחדל, בין כלל המשתתפים במציאות הדיגיטלית והפתוחה שלנו. הפוליטיקה שלנו, בדומה למקומות אחרים בעולם, יכולה להתעדכן ולהשתדרג לעבר המאה ה-21 אך היא חייבת לעשות זאת לצד שינוי תודעתי רחב. הדוגמה האחרונה לשינוי תודעתי שנדרש כאן התרחשה בקיץ 2011 כאשר מאות אלפי אזרחים, אולי מיליונים, חשו שהם מצויים במציאות מסויימת שמגדירה את חייהם אך הפוליטיקה בישראל אינה מחוברת אליה. הם מצליחים לתקשר עם ארה"ב ואירופה בלחיצה כפתור, לרכוש ידע, השכלה ומקצוע באופן מקוון אך הפוליטיקה הישראלית מטרטרת כמו פקס ומרצדת כמו מכשיר טלוויזיה מקולקל ובמילים פשוטות: מנותקת מהם ומחייהם.
כמובן שאין לראות בשינוי המתבקש שינוי טכנולוגי בלבד, למעשה ההיפך הוא הנכון. מי שרואים בשינויים הללו שינויים טכנולוגיים בלבד מעקרים את היכולת של הטכנולוגיה לסייע לנו לייצר מציאות חברתית-פוליטית וכלכלית טובה יותר. חשוב לסמן את השינויים הללו: השינוי המרכזי ביותר נעוץ ברשת האינטרנט, לאחר מכן בשימוש בתקשורת הסלולרית. למשל, האינטרנט לימדה אותנו שגם 'חינם' הוא מטבע שימושי ושמידע, בין אם הוא בעל ערך גבוה ובין אם הוא בעל ערך נמוך, צריך להיות נגיש, חופשי וזמין. הערכים הללו שזלגו מבעד למסכי המחשב, חילחלו לתודעה של אזרחים רבים אך לא הצליחו לשנות, בוודאי לא מהותית, את ההתנהלות של הפוליטיקה הישראלית הנוכחית.
הפוליטיקה 'התעדכנה' רק על-ידי החלפת כיסאות, הדיסקט. ובכן, נשאר דיסקט כאשר אנחנו מזמן משתמשים במיחשוב ענן.
במקום תהליכים שקופים, שיתופיים, חופשיים ושוויוניים, בדומה לשירותי רשת רבים, קיבלנו רשת פוליטית המתפקדת באותו 'היגיון' של 'אחד מדבר וכולם מקשיבים'. הניסיונות של הפוליטיקאים שלנו לתפקד במציאות החדשה נחלו לרוב כישלונות או מבוכות ואכזבה לשני הצדדים. למעשה, ההבנה שיש כאשר מציאות חדשה המבקשת לשדרג את הפוליטיקה החדשה ולהפוך אותה נגישה, חופשית דיגיטלית ומקוונת יותר נתקלה בחומות 'לא דיגיטליים' בעליל: חסימות, ניתוק, אי מענה והתעלמות גורפת. וכך, כיכר העיר החדשה הזדקנה במהרה והופכת לזירת שיח טלויזיונית, חד כיוונית וחד-צדדית.
אלא שניתן לשנות את המציאות הזו, ואם להשתמש בקלישאה, ניתן לעשות זאת בקליק. המדינה יכולה לספק עשרות שירותים, מוצרים ואירועים בחינם, באופן נגיש וזמין לכלל האזרחים, באמצעות הרשת. החל מתכני לימוד, תרבות וידע דרך העברת הביורוקרטיה לאמצעים נגישים וזמינים יותר מבלי לצאת מהבית ועד... השמיים הם הגבול. כמובן שהכפפה הזו לא נזרקת רק אל המדינה אלא גם לאזרחים, שאם להיות כנים חלקים הולכים וגדלים אכן מייצרים שינוי מדי יום בעצמם. אם למשל, הפוליטיקה הישראלית תשתדרג ותאפשר לנו גישה למידע נגיש, זמין, חינמי ברוב המקרים ופתוח, כמו שאנחנו מקבלים במציאות היומיומית שלנו, זו תהיה קריאת כיוון לגופים רבים לנהוג כך. המציאות שלנו השתדרגה, עכשיו הזמן של הפוליטיקה שלנו לעשות את זה גם.
