שלושה נשיאים עברו על בית המשפט העליון בשנים בהם אני זוכר עצמי אדם בוגר ומתעניין, השופט הפרופ' ברק, השופטת ביניש והשופט גרוניס.
ברק, הקוסם, המקסים, הפרופסור, משפטן משכמו ומעלה, איש עם כריזמה יוצאת מן הכלל אשר בתנועת מלקחיים לקח את החברה הישראלית מימי משפט של מדינה בדרך, לימי משפט של מדינה על הדרך, ייתכן שבהרבה נקודות אצה לו הדרך, ייתכן שבהרבה מקומות הוא הקדים את זמנו וניסה להשליט כאן סדר שלא התאים לבגרותה של החברה והמערכת הפוליטית, אך חוכמתו וקסמו האישי, עזרו לו ולנו לפתור את הקשיים שיצרה שיטתו. בדבר אחד מרכזי לא התחשב ברק, ובזאת יימדד מרכז אסונו, והוא מה יהיה יום אחד אחרי לכתו, ומה היה? שוד ושבר.
ביניש - שוליית הקוסם
את ברק החליפה השופטת
דורית ביניש, הרחוקה מכישוריו של ברק מרחק מזרח המערב, אם הוא היה הקוסם היא הייתה שוליית הקוסם, ביום בו קיבלה את הפיקוד, היא נטלה את מטה הקוסמים ותוך זמן קצר הטביעה את בית המשפט העליון במים.
הוא הרחיב את זכות העמידה, והיא בנקודות שנבחרו היטב היטב על ידה ביטלה את תנאי הסף להגשת עתירות, הוא הגיע לתקשורת בדרכים שלו, והיא הגיע לתקשורת ממרום מושבה בהרכבים של פרשיות שלא היה מקום כלל לדון בהם בבית המשפט העליון, הוא, על-אף שהיה מאד קיצוני בגישתו הוא שמר בעיני מאד על כבודו של בית המשפט, והיא לדעתי גרמה נזק מאד מאד קשה לבית המשפט העליון ולמערכת המשפט כולה. מיגון יישובי הדרום, ההתערבות התמוהה בסכסוך הפרקליטים, ההתערבות התמוהה בסכסוך הרופאים ההתערבות התמוהה בעניין
ועדת וינוגרד והיו ודאי עוד פרשיות, אשר לדעתי היו במוקד הנזק של בית המשפט בישראל, לחברה בישראל, מעודה.
וכמובן כאשר בית המשפט העליון מקדיש זמנו לשטויות, מקדיש זמנו לרעש בתקשורת, הישר מהדוכן, הוא לא עוסק במרכז תפקידו, במשפט, ואז מצטברים תיקים, ואז אפילו מדברים על הקמת עוד בית משפט, כלומר מיליונים רבים נוספים של שקלים בשל טעות בסיסית, עיסוק בטפל ולא בעיקר.
גרוניס - משליט סדר בכאוס
ואת הכאוס הזה קיבל גרוניס, וניתן הי לראות כבר החל מהימים הראשונים שהוא מתמודד אתו בהצלחה ראויה לציון. לא בעד הממשלה, לא נגד הממשלה אלא בעד החוק והצדק, לא בעד העמותות לא נגדן אלא בעד החוק והצדק.
כמובן שכאשר באים לכאוס נדרשות מספר פעולות דרסטיות, כמו עצירה של שטף העתירות של העמותות תוך הנשמה ברגע האחרון של תנאי הסף, ותשלום "קנסות" לא קטנים על המבטלים זמנו של בית המשפט, כמו החלטות נחרצות נגד המדינה בכל הקשור לבניה לא חוקית בשטחים.
האם כל אלה לא מסכנים אותנו ב"אפקט מצנן" ובפחד של העותרים הצודקים ושל המדינה בפעולותיה הצודקות? והתשובה היא ודאי כן, אך בכאוס שנוצר הדרך היחידה לפתור את הבעיות שנוצרו על-ידי דור הנשיאות הקודם הייתה והנה על-ידי יד קשה, החוק הוא חוק, יש לקיימו, הפרוצדורה אף היא חוק יש לקיימה, ומי שסוטה – משלם.
לולא שינוי הגישה הקיצוני בבית המשפט העליון, היינו לדעתי מאבדים אותו, הייתה קמה במקביל לו מערכת אחרת ומלחמות היהודים היו הורסות הכול, עלינו להודות לשופט גרוניס על נחישותו, ולשאר שופטי בית המשפט העליון, אשר הבינו באיזה מדרון תלול הם מידרדרים ועצרו ממש ממש בשניות האחרונות.
