בשעה טובה ומוצלחת נפתחה שנת הלימודים בבתי הספר. לכאורה, יום זה היה צריך להיחשב לחגיגה אמיתית והתרוממות רוח, אלא שהמערכת מדכאה, מנוונת ובלתי יעילה, לכן יש לשמור על פרופורציות. שר החינוך החדש בהחלט זיהה את הכשלים האיומים של המערכת, ולפי מיטב התרשמותי, הוא מנסה וינסה להצילה מקריסתה המוחלטת.
בעיותיה של מערכת החינוך כה רבות, עד שאין מקום בשורות ספורות למנותן. זו מערכת החיה בגלל החייאה מלאכותית, תשושה ועייפה, נרדפת וחבולה, וכל בר ורב "מומחה" בה. כאמור, לא נוכל להתייחס לכל תחלואיה ומשבריה. נתמקד עתה במה שהארגונים היציגים של המורים, הסתדרות המורים וארגון המורים העל-יסודי, רואים כגולת הכותרת של פעילותם בשנים האחרונות: תוכנית "אופק חדש" ו"עוז לתמורה".
גם אם הכוונות היו טובות, גם אם הדעות אינן חד-משמעיות, בכל זאת המכנה המשותף של שתי ה"רפורמות" היא התיימרותן לשפר באופן משמעותי את מערכת החינוך. לדאבון הלב, לא מניה ולא מקצתיה. אין שיפור, אין עיסוק במהות, אין תקווה לימים טובים יותר. נהפוך הוא, הייאוש עדיין שולט, השמחה של המורים והתלמידים היא מצרך נדיר, ההישגים בלתי מספקים, ורק הפוליטיקאים והפוליטרוקים המנהיגים את המורים מרוצים עד מאוד. והעיקר: מעמד המורה הנושק לגובה הדשא המקוצץ לא השתפר ולא ישתפר, כי מה שנולד בחטא ושלא בדרך הטבע, סופו שיתפתח בצורה מעוותת ובלתי מספקת.
ביצועים חסרים
רובם המוחלט של המורים איננו מרוצה משתי ה"רפורמות", וזאת בלשון המעטה. הפער בין התוכניות לבין המציאות עצום. אין יד מכוונת וכל אחד כישר בעיניו יעשה. העיסוק המרכזי הוא באדמיניסטרציה ולא במהות. העיקר הפך מזמן לטפל, ומה שיועד כדי לסייע לתלמידים, המילים הגדולות המפוצצות של עזרה פרטנית, קידום החלשים וכדומה, נותרו על הנייר בלבד.
בבתי הספר העל-יסודיים קיים מצלב של הכלאה מלאכותית בין שתי התוכניות הנושאות את השם "רפורמה" לשווא. הכלאה זו גורמת להתמרמרות בקרב המורים, לסדרי עבודה בלתי שוויוניים, לפערי שכר ועיסוק אובססיבי במילוי טפסים ולא בהשכלה וחינוך. נכון, ישנם מורים המרוצים מן השכר המשופר בעקבות ה"רפורמות", אך האם זו הייתה כוונתם הבלעדית של קברניטי החינוך? ייתכן. מי שיעמיק, ולו במעט, יבין שה"רפורמות" לא הביאו לשום הישגים משמעותיים הן בתחום הפדגוגי והן התחום החינוכי. שתי ה"רפורמות" עברו את תקופת ההרצה, אך התשומות בלתי מספקות לחלוטין. לו היינו ממשילים את הרפורמות למכונית חדשה לאחר מבחן ההרצה המתחייב, היינו נוכחים שזו מכונית בעלת עיצוב יפה, אך ביצועיה לוקים בחסר גדול מאוד.
לשנות ולתקן
הבון-טון הישראלי הוא לחשוב שניתן באבחת גרזן להנחית רפורמות, חדשות לבקרים, להחליפן במטבע עובר לסוחר, לאלתר פתרונות פרי ה"שובבות" והמוח היהודי הממציא פטנטים. כבכל תחום שבו אנו נוהגים כך ותמיד התוצאות טופחות על פנינו, כך בנושא הרפורמות. הגיעה השעה לעצור, לחשוב, לנתח בצורה אובייקטיבית ולתקן את אשר דרוש תיקון. המלאכה רבה מאוד, ולא ביום אחד ניתן יהיה להגיע למסקנות.
ארגון יציג של מורים נחוץ כאוויר לנשימה. אסור להותיר את המורים ללא הגנות פרופסיונליות, פן שוחרי התפיסה הקפיטליסטית החזירית יהפכוה לעוד מערכת המתנהלת על-פי קני-מידה כלכליים מבית היוצר של כלכלנים אורתודוקסים קיצוניים. מאידך-גיסא, על ארגוני המורים למצות כל דרך כדי לשפר את מערכת החינוך הבלתי יעילה והחבולה. אין להפוך את המורים לעבדים ואין להותירם טרף קל בידי הציבור. אין כל מניעה להודות בתקלות, לדרוש שינויים, לתקן, למען בנייתה של מערכת חינוך יעילה, מותאמת למציאות, המשמשת אכסניה שכל מורה ותלמיד ירגישו חום, אהבה, ובעיקר יהיו מאושרים להיות חלק ממנה. זה בהחלט אפשרי.