קולם של תופי המלחמה הולך ומתחזק, הולך ומתקרב. השעות העוברות מקרבות את המזרח התיכון אל רגע האמת, אל נפילת המסכות, אל המתקפה האמריקנית על אסד. בעת כתיבת שורות אלה, כל אמצעי התקשורת הערביים מרוכזים בדבר אחד: המתקפה האמריקנית על סוריה הצפויה להתקיים בימים הקרובים.
בעת הזו מתחדדות העמדות ומתבהרות הגישות אצל הערבים והמוסלמים, כי לא ניתן עוד להימלט מן השאלות הנוקבות, כמו האם אתה תומך במתקפה על סוריה - מדינה ערבית עם רוב איסלאמי - או מתנגד לה? האם אתה תומך באסד או באמריקנים? האם המזרח התיכון יהיה במצב טוב יותר אם אסד ייפול או לא? מי יפיק תועלת מהתקפה זו?
דוברים ערביים רבים מזכירים את ההתקפה הדומה במארס 2003, על סדאם, עוד "קצין קישור של הערבים עם גן העדן", שהושלך אל פח האשפה של ההיסטוריה, לא לפני שהביא על עמו ועל סביבתו סבל שלא יתואר. אז התנגד בשאר אלאסד להתקפה על סדאם, שכן הבין כי התערבות זרה בענייני המזרח התיכון אינה יכולה להניב תוצאות טובות. ייתכן אף שבשאר חשש שיום יבוא והוא עצמו יעמוד בפני כיתת היורים המערבית בהנהגה אמריקנית.
ההשוואה למקרה העירקי מעלה לזיכרון גם את הכאוס שהשתלט על עירק בעקבות סילוקו של סדאם: טרור מתאבדים שהביא עד היום למותם של עשרות אלפי בני אדם, סכסוכים אין קץ בין שבטים, ארגוני ג'יהאד, מיליציות, עדות וקבוצות אתניות, שכתוצאה מהם התפרקה עירק ושקעה לבִּיצה של דם, אש ודמעות.
השאלות המלוות בתקשורת הערבית את המתקפה הצפויה גדולות וחשובות:
- האם אסד יצליח לשרוד אחרי מתקפה? מרבית הדוברים קושרים את התשובה עם סוג התקיפה, היקפה ומשכה: אם התקיפה תהיה קצרה, ממוקדת ולא קטלנית, סביר להניח שאסד ישרוד וימשיך לטבוח בבני עמו באמצעים קונבנציונליים, כאלה שהביאו עד היום לחיסולם של למעלה מ-100 אלף סורים, שכן לאמצעי קטל כאלה העולם המערבי, הצבוע, מסכים.לעומת זאת, אם ההתקפה תהיה רחבת היקף בשטחה ובמטרותיה הצבאיות והאזרחיות ותימשך זמן רב, אזי הסיכוי שאסד ישרוד קטן, שכן צבאו יוחלש, חיזבאללה ייפגע ומיליציות המורדים ידאגו לארגן לו סוף הדומה לזה של מועמר קדאפי.
- האם הצבא הסורי והקבוצה השלטת ימשיכו להיות נאמנים לאסד שהביא עליהם את המתקפה? סביר להניח שיהיו עריקות נוספות בין אנשי הצבא והאזרחים, אך לא זה מה שיביא את אסד לקץ שלטונו, אלא חוסר יכולתו למלא את מקום העורקים ברוצחים אחרים.
- האם ההתקפה תצטמצם למטרות צבאיות או שמא היא תכלול מטרות אזרחיות ותשתית אזרחית וכלכלית? מרבית הדוברים הערבים נוטים להאמין כי המתקפה תתמקד, לפחות בשלב הראשון, במטרות צבאיות. אך אם ייווצר הרושם שאסד הופך את התבוסה לניצחון, כנראה המתקפה תמשיך ותתרחב למטרות שלטון.
- מה תהיה תגובתן של רוסיה ואירן? אלו כבר הזהירו שלא יישבו בחיבוק ידיים. רוסיה כנראה תימנע מתגובה צבאית ישירה כדי לא להידרדר למלחמה בינה ובין ארה"ב. אירן, לעומת זאת, עלולה להסלים את האווירה במפרץ, ואולי אף ליזום פיגועים בכמה מתקני נפט. הדבר עלול לגרום לבהלה במשק הנפט, שתתבטא במחירי הדלק בעולם.
- האם ינסה אסד לנקום בארה"ב באמצעות תקיפת ישראל? ייתכן, ועל ישראל להיות במצב הכן. בנוסף, קיים סיכוי גדול להתגברות פעולות טרור אירניות נגד שגרירויות ארה"ב ומתקנים צבאיים אמריקניים ברחבי העולם כנקמה על הפעולה בסוריה.
- האם ישתמש בנשק השמדה המונית נגד ישראל? סביר להניח שלא, שכן אז ישראל תביא לסיום שלטונו.
- האם בעידן שאחרי אסד תתפרק סוריה כמו עירק? סוריה ממילא איננה מתפקדת כמדינה מאוחדת: הכורדים בצפון מזרח המדינה כבר קוראים לחבל שלהם "כורדיסטן המערבית", ואזור זה נהנה בדרך כלל משלווה בשנתיים האחרונות, למעט כמה התנגשויות בין הכורדים והג'יהאדיסטים המנסים לגייסם נגד אסד.
- האם ינקום אסד בטורקיה וירדן שכנותיו על סיוען למורדים? ייתכן, אם בשעתו האחרונה הוא יירה את כל מלאי הטילים שיש ברשותו כדי לקחת עמו לגהינום מספר מרבי של אויבים ויריבים. התסריט הזה אינו מופרך.
בעולם הערבי מתלוות למתקפה שאלות עמוקות הנוגעות למעטפת כולה: מדוע אין אנו - הערבים והמוסלמים - מסוגלים לטפל בעצמנו בסכסוכים שאצלנו? מדוע אנו זקוקים לכוחות המערביים, הכופרים, שיבואו ויושיעו אותנו מיד עצמנו? מדוע תפקידה הקבוע של הליגה הערבית הוא להזמין את כוחות נאט"ו שיעשו עבורה את העבודה המלוכלכת שהאומה הערבית חייבת אבל אינה מסוגלת לעשות?
"ירחם אללה על הגולן"
שאלה דומה עלתה במצרים בספטמבר 1994, על-רקע הוועידה של ארגון הפיתוח והאוכלוסין של האו"ם (UNPD) שהתכנסה בקהיר ועסקה, בין היתר, בזכויות נשים. עמדות המשתתפים בוועידה היו קוטביות: הנציגים המוסלמים התנגדו להרחבה של זכויות נשים, ואילו נציגי מדינות-המערב ניסו בכל כוחם לקדם זכויות אלה. היבה סעד א-דין, העורכת של מדור "קול הנשים" בעיתון "אלשעב", ביטאון "האחים המוסלמים" במצרים, העלתה אז שאלה מביכה: "מדוע דווקא אויבי האיסלאם (כלומר מדינות המערב הנוצריות, הכופרות) הם אלו הנאבקים למען זכויות הנשים המוסלמיות? האם לא היה ראוי שהשייח'ים והאימאמים שלנו יגנו על זכויות נשינו יותר מאלה השואפים לקעקע את העולם האיסלאמי?
בימים אלה, על-רקע המתקפה הצפויה בסוריה, מעלים דוברים ערביים שאלות דומות: מדוע דווקא האמריקנים, תומכי ישראל ואויבי הערבים, הם אלה המוכנים לצאת למלחמה ולהשקיע מהונם ומדמם כדי להציל אותנו, הערבים והמוסלמים, מציפורני הדיקטטורים צמאי הדם שלנו הרוצחים בנו ללא הבחנה? מנגד, יש המתקיפים את ארה"ב על כוונתה להפיל את אסד, שכן אם אסד ייפול, האם האמריקנים אינם מבינים שיחליפו אותו ארגוני ג'יהאד נוסח "אל-קאעידה", שיהפכו את חייהם של הסורים הנותרים לגיהנום עלי אדמות? ואולי האמריקנים מעוניינים להפוך את סוריה לאפגניסטן או לעירק במסווה של דאגה לשלום האזרחים הסורים? ומה תפקידה של ישראל בדחיפת האמריקנים לחסל את סוריה ואת האיום שזו הציבה על ישראל? מה יהיה אופיה של סוריה לאחר שאסד ייפול - האם היא תהפוך לגרורה אמריקנית? או אולי שטח נוסף להקמת התנחלויות ישראליות? אחד הדוברים ב"אלג'זירה" אמר באנחה: "ירחם אללה על הגולן", כלומר הגולן כבר מת, כי עכשיו אנו עומדים לשאת ולתת על יתרת שטחה של סוריה אחרי שארה"ב וישראל יכבשו אותה.
להתקפה הצפויה מתלוות גם שאלות המביעות דאגה עמוקה לגורל האזרחים הסורים חסרי הישע: האם תקיפת מחסן נשק כימי לא תיצור אסון סביבתי לכל המתגוררים בקרבתו, שיפיל חללים רבים בקרבם? האם ארגוני המודיעין של ארה"ב והמדינות המסייעות לה יודעים באמת מהן מטרות איכותיות ומה כבר לא? ומנגד, האם מישהו באמת חושב שאחרי שהאפשרות של תקיפה אמריקנית הפכה ממשית, השאיר אסד את כל הנשק הכימי שלו במחסניו הרגילים? ואולי כבר הבריח אסד את הנשק הכימי שלו לעירק, אל חברו הטוב נורי אלמאלכי, ראש הממשלה השיעי של עירק, בדיוק כמו שסדאם הבריח לסוריה את הנשק הכימי והביולוגי שלו לפני המתקפה של הקואליציה במארס 2003? אם כן, מה יתקפו האמריקנים ואיפה?
האם יאפשר משטר אסד לפקחי האו"ם לעזוב את סוריה לפני התקיפה, או שמא יעכב את יציאתם ואולי אף ישתמש בהם כמגנים חיים כדי להגן על מצבורי הנשק הכימי שנותרו בסוריה?
בתקשורת הערבית מצוטטים בהרחבה את דבריהם של דוברים רשמיים סורים האומרים שוב ושוב כי אם סוריה תותקף, תל אביב תיפגע. חלק מהפרשנים הערבים טוענים כי דברים אלה הם ביטוי נוסף לכך ש"השריר החזק ביותר בגופם של השליטים הערבים הוא שריר הלשון", כלומר כל כוחם הוא בדיבורים, לא במעשים, ואיומיהם על ישראל הם איומי סרק. הם אף מצטטים את דברי חלק מהפוליטיקאים הישראלים הטוענים כל הזמן שעדיף לישראל להשאיר את אסד המוחלש על-כנו, יותר מאשר להתמודד בגבולה עם "אל-קאעידה", שלא תכבד שום הסכם שאסד חתם עם ישראל. פרשנים ערבים אחרים אינם מסתירים את תקוותם שאסד אכן יתקוף את תל אביב, כדי להוכיח שישראל אינה בלתי מנוצחת וההי-טק של עייפי הנפש הישראלים ששמו את מבטחם במערכות נשק מתוחכמות, אינו טוב יותר מה"לאו-טק" הערבי, שבידי לוחמים נחושים ונאמנים למולדתם הערבית ולמטרתם ההיסטורית לחסל את ישראל.
מנגד מתחילות להגיע ידיעות על כך שאסד טס בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי לאירן, "להתייעצויות". אם הידיעות הללו נכונות והוא אכן עזב את סוריה, האם הוא ישוב אליה לפני פרוץ המתקפה, או שמא הוא יבחר לנהל את ההגנה על סוריה ממרחק, ממקום בטוח קצת יותר? ואם כוחותיו יגלו שהוא נטש אותם האם ימשיכו להילחם עבורו? ומה יעשו העלאווים אם וכאשר יגלו שנשיאם ברח? האם יכריזו על מדינה בהרי אנצאריה שבמערב סוריה, מקום מולדתם?
אבל המדד העיקרי ללחץ בעולם הערבי, כמו אצלנו, הוא שוק ההון. בימים האחרונים מתנהלים שוקי ההון הערביים בצורה תזזיתית, המאפיינת תקופות לחץ שלא ברור מה יהיה בסופן. וכיוון שעיקר הלחץ מתרכז במפרץ, בעיקר בגלל השכנה האירנית שבמזרח הקרוב להן, גם הבורסות של מדינות אלה מראות גוון אדום בולט. אך אל דאגה: מחירי הנפט המאמירים יפצו אותם על שערי המניות המתדרדרים...
