התלבטתי רבות לפני שהחלטתי לכתוב את השורות האלה, מאז מישהו שוב הוציא את השד העדתי מהבקבוק לצרכיו שלו. אנחנו יודעים שמדי פעם, בעיקר כאשר מישהו צריך טובות, או הולך להישכח, הוא נזכר בשד העדתי ודוחף אותו בכוח מהבקבוק. פעם זו שס שלפני הבחירות, והפעם זה מנחה טלוויזיה שתוכניתו צונחת ברייטינג וצריך לעורר פרובוקציה חדשה/ישנה כדי לעלות על הגל שוב כשנזכרים כמה ה"ספרדים" מקופחים, עליהם להתקומם ולדרוש את המגיע להם. אז החלטתי שהגיע הזמן להשמיע את קולי, כיוון שהוא לא נשמע עד עתה, למרות שהוא קולו של הרוב השקט.
כל מי שדיבר וכתב בנושא הפער העדתי בשבועות האחרונים מתחלק לשתי קבוצות: מצד אחד אנשים ממוצא מזרחי הרואים את עצמם מקופחים, מכיוון ש"לקחו להם את הבימבה בגן". לא נתנו להם את מה שלדעתם מגיע להם, ה"אשכנזי" או ה"רוסי" (רחמנא לצלן) זכה בתפקיד הנחשק, ולכן המסקנה הברורה היא שאנחנו מדינה גזענית. מהצד השני, אנשים ממוצא אשכנזי שרואים אותנו, בני עדות המזרח, כעצלנים, בכיינים ונגועים בתסמונת "מגיע לי" שרוצים לקבל ללא מאמץ את מה שלא מגיע להם. "איפה הייתם כשההורים שלי בנו את הארץ?" היא הנימה הרווחת.
אך מי משמיע את הקול השלישי בנושא הזה? קולם של אלה שלא רואים את עצמם "ספרדים דפוקים" ונאבקים כל חייהם להימלט מהתווית הזאת? למעט הטור שכתב לאחרונה עו"ד קובי סודרי, לא נשמעה דעה אחרת בנושא המוכר והחבוט כל-כך מזה שנים, והגיע הזמן להשמיעה בקול רם.
מזרחים, משכילים, מצליחים ולא מתביישים
ובכן רבותיי, אני נציג של הדעה השלישית. אנחנו ישראלים ממוצא מזרחי, אנחנו משכילים, אנחנו מצליחים, לא מתביישים בהיותנו כך, ואף אחד לא "לקח לנו את הבימבה בגן". אנחנו מתמודדים עם קשיי החיים בדיוק כמו כל ישראלי אחר, לפעמים מנצחים, לעתים מפסידים, ולא מאשימים את המדינה בכל כישלון שלנו. אם אנחנו זוכים בתפקיד זה מכיוון שהיינו טובים יותר מאחרים, ואם לא זכינו, אז כנראה שהגיע למישהו אחר לזכות. כאלה החיים.
הגעתי לארץ לפני 33 שנים וחודש. הייתי סטודנט תפרן שנבעט החוצה מאוניברסיטת טהרן בשל היותנו יהודים וציונים. מדינת ישראל לא שאלה אותי אם אני אשכנזי או מזרחי, מה צבע העיניים שלי או האם שם המשפחה שלי מסתיים ב"שטיין" או ב"יאן". המדינה נתנה לי ולעוד אנשים במצבי את האפשרות ללמוד ולהתקדם, ואנחנו קיבלנו אותה באהבה. היינו סטודנטים מכל קצוות תבל, אירנים, צרפתים, סורים, גרוזינים ואחרים. חלקנו הצליחו, חלק לא.
שירתי בצבא בסדיר, בקבע ובמילואים. פיקדתי על אשכנזים, דרוזים ומזרחים, ועמדתי בכל המשימות. התקבלתי אח"כ לאחד מבתי החולים הטובים במדינה, ואף אחד לא שאל על מוצאי (עם שם משפחה כמו שלי לא צריך בעצם לשאול). בכל תחנה במהלך החיים שלי בארץ, לעתים ניצחתי ולעתים לא. אין לי את מי להאשים בכישלונותיי מלבד את עצמי, ואין לי למי להודות על מה שהשגתי מלבד למדינת ישראל.
ככה אנחנו עושים חיל בחברה הישראלית
לא. לא השתכנזתי. אני לא מנסה להיות אירופאי בכוח כדי להצליח בחברה. הייתי ונשארתי ישראלי עם שורשים במזרח, ועל כך אינני מתנצל. אני בא מתרבות שהיא הרבה יותר עמוקה מיוסי גיספן ואייל גולן. אנחנו בבית מדברים פרסית, שומעים מוזיקה פרסית ומעורבים בתרבות הפרסית. בנותיי קוראות ומדברות פרסית שוטפת, ואחייניתי עוסקת בתרגום ספרים מפרסית לעברית. אנחנו ישראלים גאים ממוצא מזרחי, שלא רואים צורך מיוחד לשנות שם משפחה, מנהגים או צבע שיער כדי להצליח בחברה הישראלית.
מה שגורם לנו להצליח או להיכשל בחברה הוא מה אנחנו וכמה אנחנו מוכנים להשקיע, ולא מה המוצא שלנו. בנושא הזה יש מקום דווקא לקחת דוגמה חיובית מעולי חבר העמים לשעבר ("הרוסים" בהכללה). אני פוגש כל יום הורים שעלו מחבר העמים, עובדים בשלוש עבודות שונות (כולל ניקוי שירותים), גרים בצפיפות נוראה, אבל את ילדיהם שולחים לחוגים ולקורסים שונים, כדי לתת להם בסיס יותר טוב להתקדם בחברה. הם יהיו מצליחים יותר לא מכיוון שהם רוסים, אלא מפני שקיבלו חיזוק נוסף מהוריהם להצליח בחברה.
הגיע הזמן להפסיק ולהאשים את האשכנזים בכישלונותינו. הגיע הזמן להפסיק להיות "ספרדים דפוקים". אנחנו ישראלים גאים עם שורשים במזרח, ואין לנו צורך להשתכנז כדי להתקדם. תפסיקו להרגיש ספרדים דפוקים, כי מי שמרגיש כך יישאר ספרדי דפוק עד סוף ימיו, הוא וילדיו. אני מכיר את הילדים שלכם טוב מאוד. הם לא ספרדים דפוקים. הם ישראלים ככל ישראלי אחר. יש בהם המון פוטנציאל, ואם לא יתקדמו ויישארו בתחתית הסולם החברתי, זה רק מפני שאתם נתתם להם את ההרגשה שהם "ספרדים דפוקים". חבל.
