זה כבר יותר משבוע שמעל שמי דמשק, נושבות רוחות מלחמה הנושאות עמן קולות של תקיפת משטר אסד, מצד הקהילה הבינלאומית בהובלת ארצות הברית. לעת עתה, נראה כי
ברק אובמה מעוניין להניח לפניו את מכלול השיקולים והסכנות הטמונות בתקיפה הזו והשלכותיה על המזרח התיכון, שעדיין לא הצליח לחלוטין לאסוף את השברים ממאורעות האביב הערבי.
ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ
ארדואן, ביקר בחריפות את אזלת היד האמריקנית וטען כי חלון ההזדמנויות לתקיפה הולך ונעשה צר ככל שחולף הזמן. ארדואן מעוניין לראות במפלתו של אסד מהר ככל הניתן והוא אינו רואה שום תועלת בתקיפה במתכונת מוגבלת בסוריה. אך האם הוא בחן את הסכנות הרובצות בפתח מדינתו?
לערער או להפיל
במכלול השיקולים של ארצות הברית בנוגע להתערבות כלשהי בנעשה בסוריה, עומד הרצון להביא לערעור שלטונו של אסד, או להפלתו על-מנת לקטוע את מרחץ הדמים ברחובות סוריה מבחינה מוסרית וכצעד מחייב מתוקף תפקידה של ארצות הברית כמובילת הקו האידיאולוגי ברובו של העולם. אולם, ניתן לומר כי ההססנות האמריקנית נובעת מתוך ההנחה שתקיפה אפשרית בסוריה עלולה להוות עילה להעברת האזור ולפגיעה בבעלות ברית אסטרטגיות כגון ישראל וטורקיה, אשר מבינות את ההשלכות לטווח הקצר והרחוק עבורן, באם ממשל אובמה אכן יפעל בסוריה.
ניתוח מצבה של טורקיה לאור ענני התקיפה האפשרית בסוריה אינו מזהיר מכמה סיבות עיקריות. טורקיה של ארדואן פעלה לחיזוק הקשרים עם משטרו של
בשאר אסד מאז כניסתו של ארדואן לראשות הממשלה על-מנת למנף את כוחה של טורקיה במזרח התיכון, וכבונוס לייצר שיח מדיני עם סוריה, המחזיקה בקשרים כלכליים ענפים עם רוסיה. למרות זאת, מאז פרוץ המהומות בסוריה, ממשל ארדואן משתלח באסד בכל הזדמנות אפשרית, לעיתים קרובות בבוטות, משום שסוריה מתחה את סף העצבים של טורקיה, כשירתה מספר טילים לשטחה ואף הפילה מטוס קרב טורקי והביאה לשטף של פליטים סורים לשטחה של טורקיה ממזרח.
הצטרפותה של טורקיה בגאון לקואליציה הבינלאומית כנגד בשאר אסד, מעמידה אותה כמעין מטרה לפעולות נקם מכיוון ציר סוריה-אירן-חיזבאללה במטרה להעניש אותה על החלטתה. ציר מסוכן זה, עשוי אף לתמוך מבחינה כלכלית וארגונית בכוחות הכורדיים אשר פועלים נגד מטרות צבא טורקיות באזורי הגבול עם סוריה.
יחסים או פעולות
טורקיה יודעת כי תוצאות התקיפה בסוריה, עלולות להשפיע לרעה על יחסיה עם רוסיה. באופן עקרוני, טורקיה, אשר מנהלת יחסי חוץ המושתתים על עיקרון "העוצמה הרכה" ועל מדיניות "אפס בעיות עם השכנים", מפנימה שרוסיה לא תראה בעין יפה תמיכה טורקית בתקיפה. זה נכון לומר שטורקיה ורוסיה, שהן מעצמות כלכליות אדירות, ממיסות את הקרח של השיח המדיני בראייתו הצרה ומכילות בתוכו שיח כלכלי שלא מחלק את העולם לאויב ואוהב, שחור ולבן, אולם בד-בבד ניתן לומר כי קרע בדמות תקיפה אמריקנית בסוריה יהיה קשה לאיחוי בין השתיים בטווח הקרוב.
אם התקיפה האמריקנית לא תצא לפועל או לחלופין לא תשיג את יעדיה, טורקיה תצטרך לבצע מספר פעולות אשר ישמרו את הביטחון הלאומי שלה, משום שכבר היום המצב בגבולותיה מעורער ומוצף בכוחות קיצוניים אשר לא ניתן להעריך מה יהיה טיב הקשר בינם לבין טורקיה שממילא שקועה עדיין בביצה הכורדית.
אנקרה לא הייתה מוכנה למפלתו של בן-בריתה מורסי במצרים וכיום היא מנסה להבין מה בדיוק עשתה לא נכון כדי לדחוף את מרכבתו במעלה הגבעה, ולכן היא צריכה לפעול במשנה זהירות כעת לא רק מהחשש שלהבות האביב הערבי יגיעו גם אליה, אלא משום שיש לה אינטרס עליון להמשיך לתפקד כילד האחראי והבוגר של השכונה. עכשיו נותר רק לחכות ולראות האם ההליכה בידיים שלובות עם ארצות הברית תפתח דלת גדולה כלפי המערב, או תסגור דלתות קטנות רבות בפניהן של שכנותיה במזרח.
