זה התחיל מפנייה של אחד מחבריי הווירטואליים שהזדהה בשם "ברק מרי". הפונה ביקש ממני בדואר פנימי להעלות ליו-טיוב את הראיון של
אהוד ברק אצל
ניסים משעל, בו הוא הודף טענות על חלקו בפרשת צאלים ב' (שיחת ועידה, 15.7.95). לא חקרתי, ואין לי מושג מה מניעיו של המבקש.
למי ששכח, בידיעות-אחרונות התפרסם תחקיר שבו במהלך תרגיל צבאי מגלומני - טיל שנורה בטעות, הרג ופצע כמה מטובי חיילינו. הרמטכ"ל דאז אהוד ברק הגיע לשטח - כך נכתב בתחקיר - אמר כמה דברים והסתלק, מבלי לפקד על העזרה לפצועים. אחד מהם אפילו קילל אותו. מי שקרא את התחקיר, התרשם שהרמטכ"ל ברק הפקיר פצועים. לא הייתי מעלה את הסיפור אלמלא מבקרת המדינה
מרים בן-פורת פרסמה דוח (ביולי 97') שניקה אותו.
המסקנה שעורכי התחקיר זממו לשתול בתודעת הקוראים (הפקרת פצועים), הבעירה את ברק. בשביל מי שראה את עצמו ראש ממשלה בעתיד - המסקנה הזאת קטלנית. בראיון סוער לניסים משעל, הוא האשים את עורכי העיתון בזדון. מבחינת הציבור, הפרשה מזמן לא אקטואלית. מבחינת המשפחות השכולות הפצע שהן נושאות עימן אינו בר הגלדה. פוליטית - אהוד ברק "גיבור" הפרשה, איבד את הרלוונטיות. נשארנו עם העיתון שפרסם את התחקיר.
ההתעמרות של ידיעות-אחרונות בתודעת צרכניו לא פסקה אף לא לשנייה. מהסיבה הזאת - השורות האלה, ובעיקר הסרטונים המצורפים, תמיד אקטואליים. אחרי שתראו אותם, תבינו בקלות את מה שאמר אחד הבכירים לשעבר בעיתון, ח"כ
מיקי רוזנטל (להקליד בגוגל): "האינטרס הציבורי מעניין את התחת של נוני מוזס" (וואלה, 30.11.09). שורה תחתונה: "קראהו וחשדהו".
לפניכם חמישה סרטונים
- בסרטון הראשון - אהוד ברק פותח פה על עורכי ידיעות-אחרונות (15.7.95).
- בסרטון השני - אהוד אולמרט טרם התקבל כחבר כבוד במועדון היוקרתי של הקרובים לנוני מוזס - אומר על העיתון "בלתי אמין" (ינואר 2003).
- בסרטון השלישי - העיתונאי הבכיר שייקה בן-פורת, פותח פה על העיתון (9.10.94).
- בסרטון הרביעי - מירון רפפורט מגלה: פוטרתי, למרות שכתבתי אמת (29.12.05).
- בסרטון החמישי - עמנואל רוזן - על הצביעות של ידיעות-אחרונות (9.2.12).
שופופו...
