חודש ימים לפני הבחירות לרשויות המקומיות. המנועים מתחממים.על מרפסות הבתים נפרסות כרזות צבעוניות עם סיסמאות שילוו אותנו בדרך אל הקלפי ולבחור בשני פתקים: הראשון במועמד לראשות העיר והשני לרשימת מועצת העיר.לכל אחד הזכות לבחור ולהיבחר כך אומר אחד מחוקי היסוד במשטר דמוקרטי אך מה קורה כשבדרך יש אי-סדרים?
השבוע בו ציינו את ערב חג הסוכות הייתה גם הפעם הראשונה בתולדות השלטון המקומי בישראל בה בג"ץ הטיל דופי בשלושה ראשי רשויות מקומיות, אשר שניים מהם הודחו במהלך כהונתם וכנגד השלישי ככל הנראה עתיד להיות מוגש כתב אישום.
העובדה כי נגד בעלי משרות ציבוריות עומדים חשדות של מינוי מקורבים ושימוש בפלטפורמה הציבורית כאילו הייתה רחבת המשחקים הפרטית שלהם, לא מחמיאה לנו כשאנחנו צופים עליהם מהיציע גועשים על התנהלות בעייתית כאשר שכחנו שהם קבלו מאיתנו את הלגיטימציה לשלוט ולנהל את העיר.
המצב הרצוי הוא שממונה אדם שתפקידו לפקח על כל הנעשה ברשות ולשמש כ'אח הגדול' שעינו פקוחה אך כיום המצב רחוק מלהיות משביע רצון. כשהרשות עצמה ממנה אדם שאמון על סדר ומנהל תקין בתוכה, אז יש פה בעיה חמורה כאשר חובתו של מבקר העירייה היא לשאול שאלות,לבדוק, להטיל ספק. עליו להיות בלתי תלוי ולא ממונה על-ידי איש המעורב בנעשה בגוף המבוקר על-מנת שיוכל לעשות את עבודתו באופן ראוי, מקיף תתאפשר רק כאשר לא יהיה קיים חשש מאנשים שיכולים להתנכל לו, שתהיה לו היכולת והמיומנות להצביע על כשלים ונקודות לשיפור כשהחלק העיקרי הוא שיהיה מי שיקשיב,ייתן מענה ויגן על האנשים שהחליטו לפתוח את הפה ולדבר על מה שמנסים להסתיר מאיתנו, האזרחים.
העובדה כי מדינת ישראל המתינה זמן רב כל כך כדי להקים את הרשות להגנת עדים במשרד המשפטים, מעידה על החשש הקיים בקרב הציבור לחשוף מה קורה בחדרים המרוחקים מעיניי הציבור בכל הקשור להתנהלות לנבחרים או אנשים בעמדות בכירות שהגיעו לשם בדרך חתחתים אבל עם הזמן שכחו מאין התחילו. ואלו שעדיין אכפת להם ורוצים למלא את חובתם חוששים לבל התנקמו בהם אם ידברו.
שתי דוגמאות זכורות למקרים כאלו הן פרופ'
ירון זליכה שכיהן בין השנים 2003-2007 כחשב הכללי במשרד האוצר. בעקבות פרסום דוח שכתב בו נחשף, כי לראשונה מאז קום המדינה, נתגלו אי-סדרים והעברות כספים בניגוד לחוק בהיקף של מיליארדי שקלים. שר האוצר דאז
רוני בר-און סירב בשל כך להאריך את כהונתו של זליכה והאחרון פנה ל
מבקר המדינה, השופט בדימוס
מיכה לינדנשטראוס בבקשה להוציא עבורו צו הגנה זמני המונע ממשרד האוצר למנות לו מחליף .על צעד זה נמתחה ביקורת מצד בכירים במשרד האוצר, ועל הבחירה בצעד זה הוא זכה בשנת 2009 באות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון.
המקרה הנוסף המעמיד במבחן את היכולת של בכירים לחשוף מקרים של עבירה על החוק בו הייתה התנכלות למשהו בעקבות חשיפה הוא עיכובו בדרגה של ניצב משנה אפרים ארליך הידוע יותר בכינויו קרמשניט שהצעדים נגדו החלו בעקבות מעורבותו בפרשת פרי-
פריניאן שהובילה להתפטרותו של מפכ"ל המשטרה באותם ימים, רב ניצב בדימוס
משה קראדי. ומכיוון שלא יכלו לפטר אותו מתפקידו דאגו להגלות אותו למרחב חברון שנחשב פחות זוהר ולעכב את קידומו בדרגה עד לאחרונה.
העובדה כי בשל הפעלת אמצעי הפחדה כלפי אנשים שרוצים להראות לכולנו מה קורה באמת במגזר הציבורי מביאים אותם לשמור על זכות השתיקה, לא לקום ולעשות מעשה מחשש לנקמה אישית - כאן מקומה של המדינה לספק מרחב הגנה שיאפשר לחושפי שחיתות ואי-סדרים להתריע בידיעה שיש מאחוריהם גוף שיגן עליהם וזה שאדם שגליון העבירות של אדם נשאר נקי זוכה לציון לשבח.
ואני שואל לאן הגענו?
