X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
בשאלת רצח רבין - סיבות, גורמים, אחריות ועוד - שבה מנסה תירוש לטפל במאמרו, עומדות על סדר היום שתי תיזות וקונספירציה אחת
▪  ▪  ▪
הלקח שלא נלמד [צילום: פלאש 90]

[הערה מספר 1 לכותרת המאמר: "לקחים שאברהם תירוש1 לא למד מרצח רבין"]
לעיתים רחוקות למדי אני נתקל במאמר שלא רק זועק דז'ה-וו, אלא שהטעם והריח של הדברים מזכיר קטקומבות. כאשר קראתי את מאמרו של אברהם תירוש - מעריב, דעות, "הלקח שלא נלמד", 16.10.13 - זו הייתה תחושתי. שום ספק, אף לא התלבטות, שום חידוש מחשבתי וללא ניסיון אינטליגנטי לבחון מחדש את הטיעונים הנדושים החוזרים על עצמם זו השנה ה-18. רק משום שהחלטתי להגיב על הדברים, מצאתי את "תעצומות הנפש" לסיים את קריאת המאמר.
בשאלת רצח רבין - סיבות, גורמים, אחריות ועוד - שבה מנסה תירוש לטפל במאמרו, עומדות על סדר היום שתי תיזות וקונספירציה אחת. הפעם לא אטפל בקונספירציה, אף-על-פי שהגיע הזמן שמישהו יחקור את המקרה עד תום ולאחר 18 שנים יזים אחת ולתמיד טיעון זה.
אחת משתי התיזות (להלן תיזת השמאל) גורסת, שרבין נרצח משום שיריבים פוליטיים אנונימיים, אבל אדירי כוח והשפעה, תקפו אותו על הסכמי אוסלו במילים, בביטויים ובדימויים זדוניים עד כדי התרת דמו. זוהי תאוריית השקר הגלוי, משום שמה שנעשה לרבין על-ידי הימין במאבק נגד הסכמי אוסלו, עשה השמאל למנחם בגין ולאריאל שרון במלחמת לבנון הראשונה.
יתכן שהשמאל יעדיף לחשוב שהוא טוב יותר או תרבותי יותר מהימין, משום שתומכיו באותה פרשה אומללה בלבנון של שיסוע העם והפקרת דמם של מנהיגיו הנבחרים, לא הגיעו עד רצח ראש ממשלה או שר ביטחון, ואם כך הוא מאמין - לו לי לחנכו מחדש, הגם שחינוך כזה הוא צו השעה. אבל סתם להתעלם מן העובדה שהשמאל הוא שהראה את הדרך ועיצב את הנורמה, זה כבר ניסיון לטשטש עובדות, להשכיח מעשים שלא יעשו המגבים הטפת מוסר צבועה שאין דומה לה. שהרי השמאל הקיצוני הוא זה שכינה את ראש הממשלה בגין ואת שר הביטחון שרון, לראשונה בהיסטוריה של ישראל החדשה "רוצחים". והוא זה ששיבש לא אחת את מהלכי צה"ל ואת הסולידריות הציבורית, בזמן המלחמה. וכאן לא היה מדובר במלחמה המרוחקת מהבית אלפי ק"מ כמלחמת וייטנאם עבור האמריקנים. כאן הייתה זו "מלחמת שלום הגליל", מלחמה שנועדה לפטור את צפון המדינה מעונשם של המחבלים הפלשתינים שהתמקמו לאורך גבול דרום לבנון ושיבשו באופן חמור את חיי הישובים.
אבל יש גם תיזה שניה, ותיזה זו גורסת, שנרצח משום שהתפתה לתככיו של שמעון פרס, שיקר לעם ושינה את המדיניות בה נקט בהסכם אוסלו כלפי הפלשתינים (וסוריה) 180 מעלות בהשוואה לדברים שאמר ערב בחירות 1992. כך ביקש לכפות על יריביו הפוליטיים עובדות ומעשים בלתי-הפיכים, ולא הותיר למתנגדיו האידיאולוגיים ולמחצית העם שתמכה בהם שום ברירה אחרת.
התנהלותו הדמוקרטית כביכול, היא פרשה אומללה בקונטקסט כל-כך רגיש, ויסלחו לי מי שסבורים שהונאה מכוונת היא חלק אינטגרלי מדמוקרטיה נורמטיבית. זכורה היטב פרשת סגן השר גולדפרב, שהכריע את הכף לזכות אישור ההסכם בכנסת, הכרעה שהייתה אומנם חוקית, אבל סרחונה המוסרי עומד עד היום. כך לא מקבלים הכרעות לאומיות מהמעלה הראשונה, עם רגישות היסטורית ואמונית שרק הניסיון לכפות על יהודי-דתי להפסיק לקיים מצוות הוא בר-השוואה לה. גם התבטאויותיו של רבין כלפי מתנגדיו2 במהלך המסע הנלהב לעבר אינוסם לקבל דה פקטו את מדיניותו ולהשלים עימה, היה חלק מאותה תפיסה שאפיינה את התבטאותו לאחר פרשת "אלטלנה", שגם בה מלא תפקיד חוקי, אבל לא מוסרי3. דומה שרבין לא הצטיין ברגישות רבה מדי לערכי יסוד של העם היהודי ולמשמעותם העמוקה אצל ציבורים גדולים מאוד.
אני גורס שרצח רבין לא התרחש על-רקע הסתות הרחוב, אלא על-רקע שגיאות שיפוט שלו ביחס למשמעות האמיתית של מהלכיו המדיניים והשפעותיהם על חלקים נרחבים בציבור. שגיאות שיפוט אלה הביאו לכשלים חמורים בדרכי הביצוע של מדיניותו.
שגיאה מהותית אחת קשורה בשאלה, האם ועד כמה מחוייב ראש ממשלה לנהל מדיניות התואמת את הבטחותיו והתחייבויותיו לציבור במערכת בחירות, גם לאחר שנבחר. לטעמי זו מחוייבות קונקרטית שגם אם אין היא מגיעה עד כדי חוזה פורמלי מקובל, היא שקולה לכך מבחינה מוסרית לפחות. לא יתכן להוליך שולל את הציבור בשמה של אחיזת עיניים המכונה דמוקרטיה "פורמלית". משום שאם אין משמעות להתחייבויות לציבור בדבריו של ראש ממשלה שנבחר לאחר הבחירות, כל ההליך הדמוקרטי הוא טכס חסר משמעות ופיקציה פוליטית.
אם מחליט ראש ממשלה לאחר היבחרו לבצע שינוי מכריע במדיניותו, ובמיוחד אם מדובר במהלך בעל משמעויות היסטוריות ובלתי-הפיכות, הוא חייב לחזור לעם ולבקש את אמונו. בבחירת ראש ממשלה, העם אינו מוותר על היותו הריבון. מאידך-גיסא הוא מאציל לראש הממשלה ולממשלה סמכויות להוציא לפועל מדיניות קונקרטית, (ועל ינסו חכמולוגים להביא אמירה זו להפשטה עד כדי אבסורדום).
אם אין רוצים לערוך בחירות חדשות מטעמים שניתן להבינם ולקבלים, יכול ראש הממשלה לפעול לעריכת משאל-עם שבו עומד להכרעה רק נושא אחד, הנושא הדורש הכרעה. לסוגיה זו, שהסכמי אוסלו הם דוגמה קלסית המדגימה אותה ואת השפעותיה, אין פתרון מוסכם ומאורגן כהלכה בחוק ובנורמות ההתנהגות הפוליטית שלנו עד ימים אלה, ולכן היא טומנת בחובה סיכון ממשי גם לעתיד. ציבור מרומה הוא ציבור כועס וציבור כועס הוא ציבור בלתי-צפוי. לא דומה הכרעה דמוקרטית "על השולחן" להונאה פוליטית "מתחת לשולחן". ככל שהנושא רגיש יותר וככל שהוא אמוציונאלי יותר, לאבחנה זו חשיבות רבה יותר. דומני, שהתגובה להתנהלותו של רבין הייתה אישית וחמורה במיוחד, משום שניפצה במהלומה תודעתית אחת את התדמית הקודמת שלו כאדם שתוכו כברו. בשמשו לפתע נושא כליה של שיטתו הפוליטית של פרס, היכה רבים בהלם; לא לכך הם ציפו מהפלמחניק הג'ינג'י...
בחינה נכונה של הדברים מחייבת לעשות אבחנה חדה בין מה שחוקי באופן משפטי לבין מה שנכון או הגון באופן מהותי ומוסרי. רצח איננו חוקי - נקודה. אלא שיש אינסוף דוגמאות לכך שבמקרים רבים מבחן החוקיות הפורמלית איננו מבחן מספיק. דוגמה שלא נוח להדרש לה בקונטקסט זה סיפק לנו רבין עצמו בפרשת אלטלנה שכבר הוזכרה קודם4. הירי על אלטלנה היה אולי מעשה חוקי מבחינה פורמלית, אבל הוא מסריח עד היום מבחינה לאומית ומוסרית.
התבטאות רבין לאחר המעשה (ראה בסוף המאמר) מבליטה עניין זה הרבה יותר. צא ולמד שחוקי ונחוץ (ויש שיאמרו "צודק") תלוי בזוית הראיה של המתבונן; השאלה אם נותן ההיתר הוא ראש ממשלה, רב, או המצפון האישי - חשובה מבחינה משפטית, אבל לא מבחינה מהותית וערכית. בסופו של דבר, כאשר המציאות כופה התנהלות של "אין ברירה", היחיד פועל לפי צו מצפונו ולפי המטען הרוחני שהוא נושא עימו. מדיניות נבונה משתדלת לא לדחוק אנשים לפינה באופן גס, ועוד יותר חשוב - לא לעשות זאת בהפתעה.
יצירת מנגנוני פריקת לחץ והסתגלות חשובה לא פחות "מהנפת דגל הניצחון". תוכנית החלוקה הראשונה אותה כפה בן-גוריון ערב הקמת המדינה, הייתה תוכנית טראומטית. תוכנית החלוקה השניה מבית מדרשו של השמאל הישראלי בראשות פרס ורבין, הייתה משולה אצל רבים להחלפת החבל על צווארו של התלוי, שנקרע שעה שנתלה בפעם הראשונה, בכדי להבטיח שהתליה השניה תהייה "מוצלחת" יותר. אלא שבין שתי הפעמים זרמו בירדן מים רבים, והשאלה לא הייתה עוד מדינה או כלום, אלא בשם איזו מהות אקטואלית חייבים לחזור בדרך של טראומה לטראומות העבר שטרם הגלידו. מה שהתקבל "כאין ברירה" ב-1947, לא היה עוד כזה ב-1993.
דמוקרטיה אינה מתירה הכל, וכיום יודעים זאת היטב ומטיפים לכך על כל צעד ושעל במיוחד בשמאל הישראלי. כבוד האדם, חירות הפרט, עריצות הרוב - אוסף שלם של מושגים מעטרים תובנות אלה, חלקן בצדק וחלקן מחוסר הבנה. לחוסר הבנה גולשים הדברים למשל, כאשר מצדיקים חסידי התיחום את הפגיעות החמורות של בית בג"צ בעיקרון הפרדת הרשויות בין בית המחוקקים לבתי-המשפט בישראל.
אינני שותף לאורגיית מושגים זו, ולדעתי היא חסרה באופן חמור איזון בין זכויות הפרט לצרכי החברה ובין עריצות הרוב לעריצות המיעוט. גם בימי אוסלו העליזים היה חסר במקומותינו האיזון החשוב בין משפטיזציה פורמלית לבין חכמת המנהיגות הבוחנת כליות ולב; אילו עמדה לנו אז, יכלה למנוע את הרצח.
אילו הלך רבין לבחירות 1992 על בסיס המדיניות אותה ביצע בפועל באוסלו, אני מעריך שלא היה מנצח בהן. אבל אילו ניצח בהן בכל זאת, הייתה סלולה לפניו לפחות דרך ההגינות הציבורית לקדם מדיניות שעל בסיסה נבחר. משלא עשה כן לפני הבחירות, יכול היה להביא את השינוי, כפי שנאמר קודם, למשאל-עם. ואם גם לא זה, יכול היה להימנע לפחות מ"התרגיל המסריח" עם גולדפרב - אני משוכנע שאילו נהג כך, הרצח היה נמנע.
שגיאה מהותית שניה קשורה בעובדה שבחירות דמוקרטיות אינן מבטיחות בהכרח התנהלות תקינה של המשטר הנבחר. ראינו זאת לאחרונה במצרים, בהפלתו של מורסי שנבחר ככל הנראה בדרך דמוקרטית סבירה. אין צורך שנרחיק לעבר המאה הקודמת והדוגמאות החריפות הרבה יותר שהיא מספקת כבסיס לתיזה זו. מצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל מקשה על הציבור הישראלי לפעול בדומה לציבור המצרי, מחשש שאנרכיה, ולו אנרכיה חלקית וזמנית, תסכן את המדינה מול אויביה מבחוץ ויריביה מבית. "לסיר הלחץ" הזה, השפעה חזקה על התחושות בציבור. כאשר ראש הממשלה והממשלה נעדרי רגישות חברתית-לאומית מספקת, חסרה החברה הישראלית "שסתום ביטחון" שדרכו תוכל לפרוק מתחים ותסכולים שאינם נפקדים במקומותינו במיוחד ברגעי שיא.
יגאל עמיר הוא דגם המבליט את המשמעות הקיצונית של תחושת חוסר-ברירה, שבסופו של דבר מביאה אותו לפרוץ את כל המגבלות וכל האיסורים הנורמטיביים ולפעול5. ליגאל עמירים לא ניתנה שום דרך מוצא אחרת להיאבק נגד המדיניות החדשה של רבין, זולת זו שנבחרה, והשאלה האמיתית היא: אילו לא פעל כך יגאל עמיר, האם לא היה קם מישהו אחר ופועל מאותן סיבות בדיוק באותו אופן?! התנהלותו של רבין - התחמקות מניהול הוויכוח המדיני ערב הבחירות בכדי לא לסכן את תוצאותיהן, והתחמקות מדיון ציבורי פתוח והכרעה דמוקרטית לגופו של הנושא לאחר שהובהר תיחומו - ביקשה לחסום אפשרות להתמודד מול המהלכים שנקט בדרך דמוקרטית פורמלית, אך פסולה ציבורית, וצריך לומר תודה לאל שבנסיבות אלה ובנושא זה היה כאן רק יגאל עמיר אחד.
מבחינה זו, אין זה נכון לטעון שלא נלמד דבר מרצח רבין. דווקא הכרזתו של ראש-הממשלה נתניהו שכל הסכם שיושג עם הרשות הפלשתינית, אם יושג ולכשיושג, יובא למשאל-עם, היא ביטוי אולטימטיבי ללקח שנלמד6.
יש הטוענים שסמכותה של ממשלה שנבחרה וקבלת אמון הכנסת - למשול. ואם הנסיבות גורמות לה לשנות מדיניות, גם אז תופס עיקרון זה. אולם, אם אנו מקבלים כנורמה שיש להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב בטיעונים של מידתיות, עיקרון המידתיות חייב להיות אוניברסלי ואינו יכול להיות קוניוקטורלי. רק שקרנים ומאחזי עיניים מתאימים עקרונות למציאות על-פי מה שנוח ומתאים לדעותיהם ולאינטרסים הפרטניים שלהם. בקבלו בעניין אוסלו את דרך החתרנות הפרסית, כשל רבין גם ביישום עיקרון המידתיות ביישום הסכמי אוסלו. דומה, שהגחמה להחזיר את מפלגת העבודה, שהחלה מאבדת במהירות גובה בציבור הישראלי, למרכז הבמה הפוליטית באמצעות "הסכם שלום" מדומיין, שיאזן את ההישג האדיר של בגין מול מצרים, מתוך הבנה שזו אולי ההזדמנות האחרונה - הייתה חזקה במפלגת השלטון מכל שיקול אחר. טקטיקת היישום נגזרה מגחמה זו ורבין, איש ישר בדרך-כלל, נסחף ב"מפולת השלגים" המוסרית הזו.
בל יובן מהדברים שאמרתי עד-כה שרצח, ובמיוחד רצח פוליטי של ראש-ממשלה, הוא משהו נורמטיבי במקומותינו; הוא איננו נורמטיבי גם במציאות שיצר רבין במהלכיו; ההיפך נכון תמיד והרוצח חייב להיענש קשות. דמוקרטיה אינה נטולת חולשות מצד אחד אבל גם אסור שתהיה מופקרת לפרשנות קוניוקטורלית מצד שני.
משתי סיבות אלה צריכה מנהיגות לאומית לכלכל בזהירות ובשכל את מעשיה. בדמוקרטיה במיוחד חשוב להיות "חכם" בפוליטיקה לאומית, מאשר להיות צודק (משפטית). דמוקרטיה, בניגוד לאוטוקרטיה או דיקטטורה, היא מערכת שלטונית המבקשת לשתף את הציבור בהכרעות, ולהניח לו להרגיש שיש לו השפעה. דמוקרטיה המקבלת החלטות כאוטוקרטיה או דיקטטורה, מועדת לכישלון. לכן, בין היתר אסור לרמות את הציבור ואסור ללכת למהלכים דרמתיים מבלי לאפשר ויכוח ציבורי נרחב מצד אחד, ותהליך הכרעה ברור וחד-משמעי מצד שני, וזמן הסתגלות לתהליך ולתוצאות מצד שלישי.
דווקא בדמוקרטיה דחיקת ציבורים שלימים לקיר ללא דרך סבירה להיאבק על דעותיהם ועמדותיהם, עשויה לחולל קרע הרה משמעות; דרך הביטוי של התחוללות קרע זה עשויה תמיד להפתיע מחדש. יגאל עמיר היה "החוליה הרגישה" בשרשרת המשמעת הנורמטיבית השכיחה בדמוקרטיה (הישראלית), אבל מול החלטות דרמתיות ובלתי-הפיכות המתקבלות בהליכים שגויים כפי שהוסבר לעיל, תמצא תמיד חוליה רגישה, שתהיה מורכבת מיחיד, בודדים או קבוצה (ות) שישקפו את השבר שנוצר7.
ניתוח האירוע שעושה תירוש הוא כמובן פשטני ושטחי עד גיחוך. הוא מדקלם בפעם המי יודע כמה את המנטרות שהומצאו מייד אחרי הרצח, ואף-על-פי שפורסמו מאז דברים רבים ושונים, שחלקם לא בוררו עד תום עד עצם היום הזה, הוא אינו מאמת ואינו מעמת דיבורים עם עובדות ועדויות עם עדויות במטרה לבחון אמיתותם של דברים ולהצביע על כיוונים שטרם נחקרו כראוי, למשל: מה באמת הביא את יגאל עמיר למעשה שעשה, למה דווקא אותו ועד כמה רחוקים היו מקורביו או שותפים אידיאולוגיים אחרים שלו ממעשה דומה ומדוע לא הם עשוהו.
האופן בו מתנהג יגאל עמיר מאז מעשה הירי ועד היום, מראה שלא היה זה מעשה של "טירוף פתאומי". ואם כך, מה כן היה. במדינת ישראל מרובים הפסיכולוגים והפרשנים המנטליים הששים לקפוץ על כל הזמנות אמיתית או מדומה ולבדוק את היסודות הנפשיים של מעשים ועושים בתחומים רבים. וראה זה פלא, דווקא במקרה של רצח רבין, הספרות דלילה ומשמימה; האם זה מקרה, או שיש מי שחושש מהעמקת הבדיקה וברור המשמעויות המלאות? כך או כך, הגיע הזמן לוותר על ייחוס המעשה לאיזה ימין ערטילאי תוך ניסיון לגבות ממנו חוב מוסרי הזוי בנוסח דבריו של נכדו של רבין, באזכרה בכיכר רבין, בתל אביב, בשבוע החולף. זאת ועוד, אילו הייתי פרס, הייתי מסתפק בהעלאה על נס של ההיבטים החיוביים במעשיו של רבין ונמנע מחיטוט באירוע עצמו ובסיבותיו, ומהבטחת הבטחות בנוסח שיגאל עמיר לעולם לא ישוחרר מהכלא. ככל שיחזור פרס, דווקא הוא, על הבטחות אלה, כך יגדלו סיכוייו של יגאל עמיר להשתחרר ביום מן הימים.
תירוש מצא הזדמנות לכלות את זעמו האנטי-דתי ברב עובדיה יוסף שהלך לעולמו לא מכבר. ניסיון נואל לעת הזו ומגוחך לא פחות מהחלק הראשון של משנתו. גם כאן הוא מרמז שהלקח לא נלמד. אולם, מאחר שהלקח שהפיק תירוש בדבריו הראשונים אינו נכון, אולי דווקא טוב שלקח זה לא נלמד ולא יילמד גם בעתיד. הנחתו שכליאת יגאל עמיר לפרק זמן ארוך מאוד היא בגדר הרתעה - שגויה. אנשים המגיעים לביצוע מעשים קיצוניים ביותר, אינם נרתעים מחשש עונש. בין אם המעשה נובע מליקוי נפשי, מזעם רגעי ובלתי-נשלט או מאידיאולוגיה - עונש, ובכלל זה עונש מוות, אינו מרתיע אנשים אלה מביצוע תוכניתם.
מעשים כמעשהו של יגאל עמיר, נעשים מטעמים אידיאליסטיים, והקרבה עצמית היא חלק אינהרנטי בטעמים אלה. לכן, השאלה אינה הרתעה, אלא מתן אפשרות למאבק ציבורי גלוי והוגן תוך שחרור לחץ עם אפשרות גלויה והוגנת לשכנע בצידקת הדרך. כשמאבק כזה מוכרע בסופו של דבר בדרך דמוקרטית, על-ידי הצבעת רוב הנעשית בתהליך שקוף ומבוקר, הנזק התוצאתי מינימלי.

נספח - ציטוטים משל רבין

  • "גבולות מדינת ישראל במסגרת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967" - מתוך נאומו של רבין בכנסת במועד אישרורו של הסכם הביניים בין ישראל לפלשתינים, 5 באוקטובר 1995. ראה רבין, דברי הכנסת, ישיבה שע"ו, 5 באוקטובר 1995, חוברת מ"ה (מקור);
  • "מדינה פלשתינית בין ישראל לירדן תהיה סרטן בלב המזרח התיכון" - בראיון ל"ניוזוויק", 1975;
  • "מדינה פלשתינית בגדה תהיה תחילת הסוף של ישראל" - 1974;
  • "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב-92, שם נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך" - מתוך נאומו האחרון בעצרת השמאל בה נרצח, 4 בנובמבר 1995;
  • "אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה";
  • "מדינה פלשתינית בכל סוג שלה, זה אומר שמדינת ישראל תחיה יום יום עומדת על משמרה". ראיון למעריב-שלום ירושלמי. 1993;
  • "ערפאת יעשה שם (ביהודה ושומרון) סדר, בלי בג"ץ ובצלם" - נאמר לתקשורת לאחר מפגש עם ערפאת בהסכמי אוסלו[1];
  • "לא אכפת לי לבקר בגוש עציון עם ויזה" - בהתייחסו לאפשרות של קיום הישובים היהודיים בגוש עציון תחת שלטון ירדן;
  • "אני רוצה לתת לאש"ף את האשראי המגיע לו ולומר שאין הם מסתירים את כוונתם האמיתית לחסל את ישראל" - ידיעות אחרונות, 27 ביוני 1980;
  • "שלום עושים עם אויבים";
  • "לא יעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל";
  • "המתיישבים יכולים להסתובב כמו פרופלור" - על התנגדות מתיישבי רמה"ג לכוונתו לדון במסירת רמה"ג לידיים סוריות;
  • "די לדם ולדמעות. די. אין בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה. אנו, כמוכם, אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב ולחיות לצדכם בכבוד, באהדה, כבני אדם, כבני חורין";
  • "לא יהיה נורא אם ניסע לגוש עציון באשרת תייר" - לאחר ביקור בגוש עציון במהלך מערכת הבחירות 1977;
  • "לפני 25 שנים נפגשו נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל. לינדון ג'ונסון שאל אז את לוי אשכול: 'אדוני ראש הממשלה, איזו מדינת ישראל אתה רוצה?' היום, 46 שנים אחרי הקמת המדינה, 26 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אולי הגיע הזמן להשיב על השאלה הזו: איזו מדינת ישראל אנחנו רוצים?" - אוגוסט 1993;
  • "אין אנו שוכחים רגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם - כולנו אחים, כולנו יהודים וגורל אחד לכולנו" - מתוך דברים לנציגי הפדרציות היהודית בארצות הברית, 1994;
  • "לשבור להם את הידיים והרגליים" - כשהורה כשר הביטחון שלא להשתמש בנשק חם לדיכוי האינתיפאדה, 1987;
  • "צה"ל לא כזה חזק" - תשובתו של רבין לשאלה מדוע חתם על הסכמי-אוסלו;
  • "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה... כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלשתינית; לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה. וכו' וכו' וכו'. כל הדיבורים... הליכוד פוחד פחד מוות משלום. פחדני השלום. זהו הליכוד של היום";
  • "נלחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור";
  • "אל מול שימוש בכוח, אם ברצוננו להתקיים כמדינה, עלינו לעשות החלטות קשות" - בשיא האינתיפאדה הראשונה כיוצא ממשפט אחר שאמר: "תשברו להם את העצמות";
  • "ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי" - במהלך ישיבת הכנסת מיום ‎21 בספטמבר ‎1993 ‏(פרוטוקול);
  • "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל הייתי עונה, הבה נוותר על השלום" - מתוך נאום בפני תלמידי תיכון, 1995;
  • "עברתי הרבה מאז, אבל יש זיכרונות ומראות שלא נמחקו, ויישארו קשים לתמיד. השורות העצובות בספר שלך מתארות איך שמעתם ברדיו, בחדר האוכל בקריית ענבים לפני יציאה לפעולה, את בן-גוריון מכריז על הקמת המדינה וחייל אחד מתחנן 'חבר'ה, תסגרו את זה, אני מת לישון, נשמע את ההכרזות מחר'" - על המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. מתוך הכתבה "מחרדה לא בונים מדינה" מאת ניבה לניר, הארץ, 07.10.2011 (מקור);
  • "דפקנו אותם על האוניה ודפקנו אותם שוחים בים" - על הירי ב'אלטלנה', סופר בעת שרותו כשגריר בארה"ב.[2];
  • "במסכנות לא בונים מנהיגות" - על שמעון פרס, בנאום הניצחון בבחירות 1992;
  • "מטרת צה"ל להרתיע, או אם ההרתעה נכשלת - להכריע" - רבין כרמטכ"ל טרם מלחמת ששת הימים.

הערות

1. ולא רק הוא...
2. ראה דוגמה לציטוטים מדבריו בהזדמנויות שונות בסוף המאמר.
3. כנ"ל
4. אני נדרש לנקודה זו משום שהייתה ועודנה סלע מחלוקת עמוקה, קשה ונוקבת בציבור היהודי בארץ ישראל שמעטות כמוה. רצח ארלוזורוב, הסזון, אלטלנה, הסכם השילומים עם גרמניה והסכם אוסלו - נמצאים מבחינה זו באותה קטגוריה.
5. בימים אלה, מאז המחאות הגדולות של קיץ 2011, קיבלה מצוקת "האין ברירה" ביטוי נוסף בדמות הצתה עצמית של מי אין ידם משגת המשך ניהול המאבק בדרכים אחרות. צורת מחאה זו שאובה ממקורות זרים, אבל היא מבטאת אותו סוג של מצוקה... "כלו כל הקיצין". בל נטעה, צורה זו של מחאה אינה באה במקום, היא באה בנוסף לכל מה שידענו לפניה.
6. ברור עם זאת, שחייבים להבטיח שמשאל-עם יהיה הגון והוגן, גלוי ושקוף וייעשה בדרך שתמצה את הסיכוי לדיון ציבורי מאוזן ופתוח שסופו בהכרעה דמוקרטית מוגדרת היטב וידועה מראש.
7. על-רקע דברים אלה, אני מציע לבחון את תופעות "תג מחיר", כביטוי לשבר (בין היתר על-רקע אירועי תוכנית ההינתקות ותוצאותיה, על-רקע האלימות המתמשכת באיו"ש ועל-רקע רפיון הידיים הממשלתי נגד הנידוי, החרמות, ההשמצות והאסימטריה בהתנהלות מערכת המשפט הישראלית כלפי המתישבים) שמסיבות שונות עדיין לא הבשיל לכדי אלימות אולטימטיבית.

מקור
תאריך:  20/10/2013   |   עודכן:  20/10/2013
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
לקחים שאברהם תירוש לא למד מרצח רבין
תגובות  [ 13 ] מוצגות  [ 13 ]  כתוב תגובה 
1
השמאל לא למד דבר
ירון זכאי 1  |  20/10/13 15:20
 
- תודה לירון זכאי על הסבר מאלף
אברהם שלום  |  21/10/13 19:45
2
הכל נכון אך אי אפשר להבין טרוף
אהוד פרלסמן  |  20/10/13 15:25
 
- לא כל מעשה טירוף, הוא מעשה של
רפי לאופרט  |  1/11/13 10:18
3
לא קראתי את תירוש,אותו תוקף
רותי איזיקוביץ  |  20/10/13 17:09
 
- ואת חושבת שעמירי ישב בביתו?
אהוד פרלסמן  |  20/10/13 22:47
 
- למר פרלסמן
שמעוני  |  22/10/13 19:34
4
כבר מזמן לא קראתי כאלה שטויות
חייםק'ה  |  20/10/13 23:31
 
- חיימקה הבולשביזם לא יצליח
ירון זכאי 1  |  21/10/13 12:37
 
- אני לוקח את דברי חזרה
חייםק'ה  |  21/10/13 14:54
 
- למה חוזר בו חיימק'ה?
רפי לאופרט  |  14/11/13 13:44
5
"דפקנו אותם על האוניה
ירי על ה'אלטלנה  |  23/10/13 02:06
6
מאמר חשוב ביותר. שאפו למחברו. ל"ת
קורצ'אק  |  6/11/13 15:21
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות פרשת רצח רבין
נרי אבנרי
נתניהו הסביר את תמיכת הליכוד בפרס כמחליפו של רבין במילים: "לא יהיה מצב שכדור של מרצח יקבע מי יהיה בשלטון בישראל". 10 שנים אחרי - אהרן ברק מסביר לנו שיגאל עמיר החליף את השלטון עם האקדח. הלכתי לארכיון
איתמר לוין
בכל רחבי העולם אנו עדים למפגנים של צביעות: החל מהמאבק הפוליטי-פיסקלי בארה"ב, דרך צווי המעצר נגד בכירים ישראלים בלונדון וכלה במשטרת ישראל - וגם בהתנהגותה של קבוצת הארץ
דרור אידר
עלינו להכניס אל השיח הפנים-פלשתיני הכרה בזכויותיהם הלאומיות של היהודים פה    בעניין זה אסור לשחק, אחרת נעמוד שוב מול שוקת שבורה, בלי שלום ומול מלחמה מתעצמת
שאול רזניק
עיתון הארץ מצא אשמים חדשים בהשחרת פניו של יצחק רבין. יוצאי ברה"מ מסרבים לקחת חלק בפסטיבל השנתי משום שקיבלו חיסון מפני סגידה למנהיגים טועים ולרעיונות נשגבים
אורנה מרקוס בן-צבי
כששרתי בסיום טקס הזיכרון לרבין את המנון 'התקוה' קלטתי עד כמה אותה תקוה רלוונטית עדיין לחיינו. צאצאי אלו שהגיעו לכאן בעקבות התקווה באו לבנות עולם טוב יותר להם ולילדיהם ולעם היהודי כולו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il