עוד לא יבשה הדיו על יוזמתם של חברי כנסת להציע הצעות שונות ברמה הארגונית כדי לתקן במשהו את תהליך ההינתקות (הפעם לא של רצועת עזה אלא של בית משפט העליון), מהציבור בישראל, תהליך שמקבל תאוצה עזה בשנים האחרונות, וכבר אנו מקבלים בפייסבוק שלנו ציוצים למכביר.
גם שרת המשפטים התעוררה וכבר היא לא מרוצה: "הבוקר התעוררתי לכותרות המבשרות על יוזמות של הימין הקיצוני שכל מטרתן היא לפגוע בבית המשפט העליון ובמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני מתכוונת להילחם בהצעות המסוכנות של השר בנט וח״כ
יריב לוין שנועדו להחליש את בית המשפט העליון בכפפתו (הכוונה כנראה להכפפתו מ.ל.), לפוליטיקה, לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות ולקבוע שהאמונה הדתית והרבנית גוברת על הדמוקרטיה - ולכך אתנגד בכל תוקף".
אחרי ההודעה התקיפה הזו, קצת קשה להבין מה בעצם רוצה השרה. ההצעות של חברי הכנסת מ"הימין הקיצוני" (אני בטוח שבנט אפילו לא ידע שהוא כזה). לא יחלישו בשום אופן את מעמדו של בית המשפט העליון. להפך, הם יציבו אותו על קרקע בטוחה, משום שיש בהן משום תיקון לאותו אימפריאליזם שיפוטי קיצוני שהוא תוצאה של תאוות כוח שאין לה ולא כלום עם הליך משפטי וחלוקת הכוח בין הרשויות השונות כמקובל.
פרופ' שלמה אבינרי כתב על דפוסי פעולתו של בית משפט העליון את המילים הקשות הבאות: "אין בעולם בית משפט עליון שנטל לעצמו סמכויות כמו אצלנו. פלישת שופטים למרחב הפוליטי איננה אקטיביזם אלא אימפריאליזם".
ושרת המשפטים, דווקא היא! מעקמת את המציאות ומעוותת אותה כאילו שהמציעים הם אלו שפוגעים בעיקרון הפרדת הרשויות... הנייר כידוע סובל הכל.
לפני מספר שנים סירב
אהרן ברק לקבל את דרישתה של
ציפי לבני לכלול בצוות השופטים של בית משפט העליון את פרופ'
רות גביזון, משפטנית ידועה ומוערכת בארץ ובחו"ל. סיבת הפסילה, אליבא דפרופ' ברק: לגביזון אין את האג'נדה המתאימה לכהן בבית משפט העליון"... לברק כידוע, יש מונופול על האג'נדה המתאימה. אכן הוא השליט דמוקרטיה למופת במוסד החשוב הזה...
ההצעה של בנט ולוין היא בדיוק זו שתאפשר לבנות מחדש את המציאות הישראלית הדוויה והמוכה כאשר רוסק עיקרון הפרדת הרשויות לאחר שבית משפט העליון כה פגע ביישומו, בשם האקטיביזם השיפוטי האומלל שכפה עליו אהרן ברק. עיקרון שאנשי אקדמיה שופטים, ח"כים ואף שופטים עליונים ביקרו אותו בחריפות.
האקטיביזם השיפוטי הוא שחיבל במשך השנים בתפקודם של כל הרשויות. הרשות המחוקקת נפגעה באורח חמור, משום שקוצצו כנפיה בשל ההחלטה של בית משפט ליטול לידיו סמכות לפסול חוקים שהיא חוקקה. הממשל התקין, קרי יכולת המשילות של הממשלה, נפגעה באורח חמור משום שבית משפט העליון הפך עצמו לסמכות-על, כשכל החלטת ממשלה היא אובייקט לביטול ולסיכול. ואף התערב בנושאים שונים הקשורים בהפעלת הצבא. ואחרון חביב, זכויות האזרח נפגעו כאשר ראשי ערים שלא הורשעו, ואולי גם לא יורשעו, נצטוו להסתלק מתפקידם בניגוד לרצון בוחריהם, עם הגשת כתב אישום נגדם, בלא שתעמוד לזכותם זכות החפות בטרם הרשעתם.
הסירוב העיקש של שופטי העליון ועכשיו גם של שרת המשפטים להסכים לשינוי כלשהו באופן בחירת שופטי העליון, מגחיך את עצם טענתם להיותם שומרי הדמוקרטיה. אין מדינה בעולם שבה שופטי העליון בוחרים בעצמם את עצמם. קול הצעקה של השמאל ככל שחברי כנסת יוזמים הצעות לשינוי התהליך האנטי דמוקרטי הזה, מעיד על עצמו.
טוב תעשה עכשיו הכנסת אם לא תיבהל מקולות הזעקה האלה ותמשיך בתהליך החקיקה הנכון שאותו יזמו השר
נפתלי בנט וח"כ יריב לוין.
והערבה נוספת. העיתוי בו בחרה לבני מדאיג אף יותר. יתכן מאוד שלבני מאותתת לשמאל וכנראה גם לשמאל הקיצוני, החוץ פרלמנטרי לאן פניה מועדות במו"מ החשאי המתנהל עם הפלשתינים. לבני מובילה לכאורה קו מדיני הכולל ויתורים רבים לפלשתינים, והיא מסמנת עכשיו את קווי החזית לקרב הפוליטי הבא.
