ההסתערות על בית המשפט העליון, תוך קריאות קרב בנוסח "לבטל את שלטונו היחיד", "מנהל את המדינה", לבטל את הנוסחה "הכל שפיט", אקטיביזם שיפוטי אינה דבר חדש. כבר שנים יש ביקורת על החלטות בג"צ, התערבות יתר בתחומים שלדעת פוליטיקאים ומומחי משפט אינם שפיטים, וגלישה מסוכנת של בג"צ לתחומים שאינם דורשים ביקורת משפטית.
הטענות, בחלקן, אינן מופרכות. משך השנים גדלו כוחו וסמכותו של בג"צ מעבר למנדט המשפטי שהוא קיבל בחוק ובסמכויות הנלוות אליו, כתוצאה מפרשנות נרחבת, צבירת עוצמה ואגו משפטי.
הקדנציות של
אהרן ברק ו
דורית ביניש הצטיינו בסערות משפטיות לא קטנות, במיוחד בתחומי ההחלטות
על בסיס "הכל שפיט". אומנם פרופ' ברק ניסה בכמה הזדמנויות להתכחש לכלל "הכל שפיט", בטענה שהוא לא ממציאו, אך בפועל פרשנותו, התרחבותו והתערבותו בכל תחומי החיים, לא השאירו ספק בלב פוליטיקאים ומשפטנים, שאכן הוא דוגל ברעיון של "הכל שפיט". באחת ההרצאות הוא אפילו התבטא באומרו "אין שום סכסוך או בעיה, שלא ניתן למצוא לה פתרון משפטי", והרי פרשנות הדברים מדברת בעד עצמה.
התערבות חריגה
ניתן לומר שהתערבות בתחומים כגון מסורת, תפילות, מינויים בצה"ל, ועדות הכנסת, החלטות גופים ממסדיים ואפילו החלטות ממשלה, לא תמיד עומדת ולא תמיד חייבת לעמוד לביקורת בג"צ, ומכאן ההתנגדות וההרתעה.
הכוח שצבר בג"צ משך השנים, בא לו כתוצאה מחולשת גופי הממשל, הכנסת, הממשלה, וועדות הכנסת והמפלגות הפוליטיות. כאשר כל בעיה קטנה שניתנת לפתרון בתוך הגוף המתאים, מובאת בפני בג"צ, אל יתפלאו מאוחר יותר שבג"צ צבר כוח והשפעה.
גופים התבטלו ופחדו
כאשר רצים כמו מסוממים בכל עניין לבית המשפט, והסיסמה הנדושה מגיעה בצורת איום בבג"צ על כל פעולה, לא פלא שמצטיירת תמונה כאילו בג"צ מנהל את המדינה.
באיזון הנשמר בממשל דמוקרטי, יש חלוקה ברורה בין שלוש הזרועות העיקריות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
הרשות המחוקקת - הכנסת, היא הקובעת ומכריעה בכל הנוגע לבסיס המשפטי שבו תתנהל המדינה, בתנאי שהיא לא חורגת ולא סוטה מעקרונות יסוד של שלטון החוק וזכויות אזרח.
הרשות המבצעת - קרי הממשלה והזרועות הכפופות לה: צבא, משטרה וזרועות הביטחון השונות, מבצעים את מדיניות הכנסת, קרי רוב העם המיוצג בכנסת על-ידי המפלגות השונות. הממשלה מטעם הכנסת היא המנהלת את המדינה בביקורת הכנסת, וכך גם יתר הגופים הכפופים.
הרשות השופטת - קרי בית המשפט העליון, ממנו מורכב הבג"צ והמערכת המשפטית, ממונים על כך ששתי הרשויות האחרות לא ישתוללו, לא יחרגו ולא יפרו את האיזון בין הגופים.
תפקידו של בג"צ - לשמור על האיזון הנכון בין גופי הממשל אך בעיקר לדאוג, לברר ולפקח שיסודות שלטון החוק ישמרו ויכובדו. על בג"צ לוודא שהכנסת והממשלה ישמרו על עקרונות שלטון החוק, כלומר: יבוטלו חוקים, או יצומצמו, או יפורשו, או ידאגו לתיקונם, חוקים, נוהלים ומנהגים - שעומדים בסתירה לחוקי היסוד: כמו חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד
חופש העיסוק, חוק יסוד הצבא, חוק יסוד השפיטה או חוק יסוד
מבקר המדינה.
חוקי יסוד אלה הם הבסיס לחוקה העתידית שחייבת לבוא, גם אם היא מתמהמהת, שהרי בה גלומים עקרונות השלטון הדמוקרטי הליברלי. כל זמן שלא תהיה חוקה כתובה, יש סכנה לשינויים בחוקים, לשינויים בצורת המנהל, כאלה שיכולים להביא לפגיעה בשלטון העם.
יש גם ריבון בלי עם
ההיסטוריה מלמדת שיש ריבון שהעם לא מזיז לו ולא מחייב אותו, כמו נרון קיסר ששרף את רומא ועמד על המרפסת ושר סרנדות. כמו היטלר, ששרף את הרייכסטאג ואחריו את אירופה כולה (כולל יהודים), כמו סטאלין, כמו צ'אושסקו - רודן רומניה, ורודן קובה - קסטרו.
מסקנה היסטורית: מתן
כוח רב בידי גוף אחד או אדם אחד, הוא בגדר סכנה מוחשית, שרצוי מאוד להתרחק ממנה. מתן כוח רב לכנסת, בלי בקרה ואיזון, מסוכן לאזרח ולשלטון החוק.
הטוענים שהכנסת היא הריבון צריכים לקחת בחשבון, ש
הגוף הזה הוא דינמי, והוא משתנה בהרכבו ובנטיותיו, לא רק בין בחירות לבחירות אלא גם במהלך הקדנציה. כך למשל, יכולה הכנסת תיאורטית לקבוע שיממה היא 20 שעות, ששבוע הוא באורך של חמישה ימים בלבד ושבעלי שיער ג'ינג'י יהיו פטורים ממס הכנסה. בכוונה הבאתי מצבים הזויים, אבל תיאורטית, טכנית, הכנסת יכולה להצביע עליהם.
מסקנה: גם אם יש כוונות טובות לצמד הח"כים
יריב לוין ו
איילת שקד ותומכיהם, הם לא מודעים מספיק להשלכות שיכולות להיות למהלך שלהם בעתיד הרחוק לדמוקרטיה ולשלטון החוק. למה הדבר דומה? לצוות כבאים שמגיע לבניין בוער שדיווחו להם כי הוא בוער, מסתערים בזרנוקים, יורים מים, פורצים דלתות וחלונות ואחרי שעה קלה מתברר להם ש
טעו בכתובת. מבוסס על מקרים שקרו באמת ועל קטע מצחיק מתוכניתו של שייקה אופיר ז"ל.
העולה מן המקובץ: על בג"צ לרסן את עצמו ולא לפלוש למחוזות שאינם בסמכותו ולא לאמץ לעצמו כוחות וסמכויות מיותרים, ועל-ידי כך להימנע מקיצוניות ומביקורת.
דרך אגב - היו מספיק שופטים עליונים בעבר שהתנגדו נמרצות למדיניות "הכל שפיט", וההרכב הנוכחי של העליון בראשות הנשיא גרוניס נוטה לכיוון זה, וזה סימן טוב ומעודד. לכן, רצוי וראוי שגם חברי הכנסת ירסנו עצמם וידאגו למקומם, מעמדם וכבודם, אך בעיקר לעם, לשלטון החוק ולדמוקרטיה.
