השופטת שהחוק אינו שיקול יחיד אצלה

כמה מתאים וכמה אופייני לורדה אלשיך, שופטת בית המשפט המחוזי, בדימוס, לסיים את כהונתה, אחרי שנות שיפוט מרובות, בהצהרה, לפיה לא החוק ולא שום גורם אחר יקבעו את המועד שבו תפרוש היא לגמלאות. היא - ורק היא! - תקבע מתי היא תפרוש ואפילו אם החוק מאפשר פרישה מאוחרת יותר!! אלמלא היו הדברים כה חמורים. אלמלא הוגש בג"ץ בעניינה של שופטת זו, על-ידי לקוחי, עו"ד רפאל ארגז, שנדחה השבוע, תוך הבנה שורדה אלשיך מסיימת את כהונתה השיפוטית, ביום שבת הקרוב, ולא תמשיך לכהן עוד שלושה חודשים, לצורך מתן פסק-דין, לאחר מכן, הייתי פורץ בצחוק פרוע. ורדה אלשיך אינה מסיימת כהונתה בגיל 70, כפי שקובע החוק. היא מסיימת כהונתה - במועד מוקדם יותר, מיוזמתה ומרצונה שלה - שאם לא כן, כפי שרמזה שרת-המשפטים, ציפי לבני, במכתב מלפני כחודש לעו"ד ארגז, הייתה היא מסולקת, מיידית, מתפקידה כשופטת ביוזמת שרת-המשפטים. שופטת בית משפט בישראל, המכהנת בתפקיד של סגנית נשיאת בית משפט מחוזי, מודיעה - בנאום פרידה שלה בתוככי אולם המשפטים שלה - כי החוק לא יקבע לה מתי היא תפרוש. היא צודקת לחלוטין. כל שופט ושופטת יכולים להודיע, מרצונם הם, על מועד פרישתם מוקדם יותר, ללא קשר למועד הפרישה החוקי לגמלאות. הדברים יכולים היו להיחשב כהקרבה של ממש וכרצון של מי שהבין שעליו לפרוש מוקדם יותר ואפילו החוק מאפשר לו להמשיך עוד בתפקידו. העיניים קוראות את הדברים ומסרבות להאמין. האם זה המסר שיש לשופטת בת עשרות שנות ותק בתפקידי שיפוט, למסור לציבור אזרחי המדינה, ביום פרישתה מכהונתה השיפוטית? האם לא הראוי הוא בתאריך פרישתה המוקדמת תבוא ורדה אלשיך ותודיע, כי אלמלא פרישתה המוקדמת הייתה המערכת השיפוטית "מפרישה" אותה, על-כורחה ושלא בטובתה שלה לפנסיה מוקדמת? הצחקתם אותי. למה שורדה אלשיך תגלה את הקלפים לעיני כל ותספר, כי הוא אולצה לפרוש - מוקדם משמאפשר זאת החוק היבש - מכהונתה השיפוטית. הרי הרבה יותר קל להציג דברים בסגנון: "אני עשיתי"; "אני פרשתי"- מאשר בסגנון: "אם לא הייתי פורשת היו מדיחים אותי מכהונתי השיפוטית". חוק יסוד: השפיטה, קובע, כי בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין וכי מי שהתמנה לשופט, יצהיר הצהרת אמונים בפני נשיא המדינה, בזו הלשון: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". ורדה אלשיך מעידה על עצמה, באופן בוטה וגס, בכל הכבוד הראוי, כי בכל הקשור למועד סיום כהונתה השיפוטית, היא - ורק היא - תחליט מתי תסתיים כהונתה השיפוטית. כל הכבוד לנחרצות האישית של שופטת בדימוס זו. נשאלת השאלה, תמיד בעבר, האם חלו - בכל הכבוד הראוי - הוראות החוק, בכל הקשור להתנהלותה האישית והשיפוטית של השופטת, בדימוס, ורדה אלשיך, שמודיעה לכל - ביומה האחרון בתפקידה - כי החוק, לא תמיד, קובע לה עשיותיה האישיות. על שופטים מסוגה של השופטת בדימוס, ורדה אלשיך, ניתן לברך את הברכה שמברך האב כשבנו עולה לתורה בגיל בר-מצווה ומקבל על עצמו עול תורה ומצוות, בשינויים המחויבים - בכל הכבוד הראוי - לאור יחסה הדואלי להוראות החוק והיא: "ברוך שפטרנו מעונשה של זו". [בשולי הדברים מבקש אני להעיר כי קיים ביני לבין השופטת ורדה אלשיך סכסוך רב-שנים, זאת לאחר שבתה, עו"ד הילה זונדר, נכשלה במבחני הקבלה ללשכת עורכי-הדין. מאז, רדפה אותי ורדה אלשיך, מתוקף תפקידה השיפוטי, בעניינים משפטיים בהם ייצגתי לקוחות שלי, עד שנאלצתי לבקש פטור מלהופיע בפניה - פטור שניתן לי על-ידי נשיאו הקודם של בית המשפט בתל אביב-יפו, השופט בדימוס אורי גורן.]