מדינות דמוקרטיות עייפות, מול תוקפנות נחושה

יותר ויותר אנשים מרכזיים בתחום הפוליטי והציבורי שלנו משתמשים בשם המפורש "מינכן" כדי לבטא את מצוקתה של מדינת ישראל, לנוכח המציאות הפוליטית החדשה הנרקמת כאן במזרח התיכון. יש השוללים את ההשוואה הזו באמירות שונות ובעיקר: "צ'כוסלובקיה הייתה חלשה, ישראל חזקה" (יוסי שריד ואחרים). ובכן לדאבון כל לב, יש יסוד להשוואה. ההשוואה עם צ'כוסלובקיה של 1938 - 1939, איננה מופרכת בשום אופן. גם שם היה סיטואציה בסיסית ידועה מראש: מדינות דמוקרטיות עייפות, מול מדינה תוקפנית ונחושה. צ'כוסלובקיה הייתה בין המדינות החזקות באירופה. לנוכח המשבר גייסה ממשלתו של אדוארד בנש, מילואים בהיקף גדול (למעלה מ-300.000 איש, כ - 30 דיביזיות). החייל הגדול הזה הוצב והחל להתבצר על פסגות חבל הסודטים. לצבא הצ'כי היו כאלף מטוסים. לצ'כיה היו גם מפעלי נשק שאח"כ הרוו את הצבא הגרמני בכל טוב תעשייתה... (מפעלי שקודה). ההתייחסות של הבריטים והצרפתים לצ'כיה, אף היא מזכירה תופעות דומות של ימינו אלה. לא לשווא דרשו הגנרלים של היטלר ממנו להימנע ממלחמה משום שאם יובסו על מורדות החבל, יהיה בכך סיום עגום לחלומות על הרייך הגדול. הדמות הטרגית בסיפור הזה הייתה זו של אדוארד בנש, נשיא צ'כיה, הוא וחברי המשלחת הצ'כית לשיחות מינכן לא הורשו להשתתף בדיונים. הם חיכו במסדרון. בנש חזר מוקדם יותר, מיואש וחבול נפשית, למשרדו בפראג. הוא השאיר במסדרון שני נציגים בכירים של ממשלתו שמא יקרה נס, יפתחו הדלתות והם ייקראו פנימה. אבל משנסתיימו השיחות יצא אחד המשתתפים אל הצ'כים ש"התייבשו" בפרוזדור, נתן להם את ההסכם החתום, בבחינת כזה ראה וקדש. ואיחל להם נסיעה טובה לפראג... אי-אפשר לקחת מנתניהו את הישגיו בהפעלת המערכת הבינלאומית מול אירן. הטלת משטר הסנקציות שכנראה הכבידו מאד על אירן, היא תוצאה מאיומים וגם מרמזים שונים שנקלטו על-ידי ארה"ב ומדינות אחרות, בעזרת לוויניהן המשקיפים עלינו מלמעלה כל הזמן. הם ורק הם הריצו גורמים בכירים בממשל האמריקני לכאן. גם ההתבטאויות האחרונות של נתניהו עם רמזים עבים כקורת בית הבד על טעויות היסטוריות, שעשו המעצמות, אולי עשו ועוד יעשו את שלהן. לא צריך להתרגש במיוחד מהפרשנויות של התקשורת היודעת כל, בדבר "קרע" עם ארה"ב. ובעיקר, עכשיו הזמן, גם לתקשורת וגם לאופוזיציה, לגלות מידה יותר גדולה של אמפתיה למנהיגות הפוליטית שלנו. ישראל מצויה עתה בשעתה הקשה ביותר. ראוי להניח התחשבנויות כאלה ואחרות, בצד.