אייל גולן הוא אייקון התרבות של דור הנעורים הנוכחי, וכאייקון מותרים לו "חטאים" שאסורים על "בן תמותה רגיל". רק להזכיר לקשישים שאתנו את דן בן אמוץ זצ"ל ואת מעלליו הנסלחים עם מגוון רחב של קטינות ובוגרות שאפילו "העולם הזה" של
אורי אבנרי המעיט לספר בהם.
הפער המוסרי-תרבותי שנחשף מראה עד כמה ה"קטינות" של ימינו נעשו להרבה יותר בגירות מהמודל הקלאסי שיצרה התרבות לקטינה. ועד כמה מגוון יחסי מין הפכו בעיני הדור הזה לשגרת חיים יומיומית.
עיקר כללי המוסר התרבותי בחברה החילונית החופשית נשאבו, הותאמו, תוקנו ונשמרו כהמשכיות מחוקי המוסר הדתי שאף הוא נבנה והותאם בהדרגה, שתוקן, נחקק ונקבע על פני אלפי שנים.
ההינתקות מהתרבות הדתית נתפסת כהשתחררות מכבלים עתיקים ולכן היא גם "גובה מחירים". החילוניות מטבעה אינה מייצרת קודי מוסר אחרים, אלא מסתפקת במציאת פשרות סבירות לתופעות שנראות כפריצה של אמות מידה מוסריות, שהיו ועודן מקובלות לפחות על החלק הבוגר בחברה.
בסיפור על אייל גולן והקטינות אין איזו תופעה חריגה חדשה. זאת תופעה ביולוגית לא מוסרית, שהייתה קיימת ונוכחת מאוד כבר בתרבות הדתית העתיקה, אלא שבתרבות ההיא, הפטריארכלית, הכובלת, היא פשוט הוצנעה.
התרבות החילונית מוטטה את הבלעדיות הגברית, ושחררה את האישה מכבליה, והשיח החברתי הפך נשי ונהיה לשווה לשיח הגברי. "דת" החילוניות "מקדשת" את חופש השיח ושוללת את ההסתרה. וכך את הסיפור הישן-חדש הזה, מנהל ברמה הפעם בעיקר השיח הנשי החופשי, שממהר להשמיע בקול גדול את כעסו ולתבוע את "עלבונו".
העניין הגדול הזה הפעם הוא כולו נשי! החל בקטינות שמתוך החופש שניתן להן, והפתיחות המינית ה"מוקדמת" שפיתחו בסביבתן, בעצם כפו את עצמן בעיקר מינית על הגברים. וכלה בבגירות למגוון גיליהן, שעדיין מאטות לקלוט את משמעות הפער התרבותי, ונוח להן למהר להטיל את האחריות כרגיל על המין הגברי, ה"מנצל" את "הילדות הטיפשות והמסכנות"...
הרי אין כאן בכלל שאלה לגבי אי-המוסריות של הגברים הבוגרים בסיפור! כך זה היה מאז ומעולם, רק שאז יכלו הנשים לטעון בצדק שהן נוצלו. לפחות לא היה מי שיטרח ויוכיח אחרת... זה כבר לא המצב בסיפור הזה! כאן כבר יש לנשים את אחריות חופש הבחירה. וזאת אחריות כבדה, והן בחרו, בוחרות ויבחרו גם להבא, ולכן הן צריכות ללמוד לקחת אחריות על בחירתן.
כל הנשים המתקוממות היום, צריכות להביט במראה ולשאול את עצמן בכנות, מה הן כנשים באמת עושות כדי לתת דוגמאות מוסריות ישנות לילדות המתבגרות? החל בסגידה למראה החיצוני, מהתסרוקות, ממגוון האיפור, מהבשמים, מהתכשיטים, מהקעקועים הנועזים, המחשופים הנדיבים, הבגדים הצמודים ובגדי הים המינימליים. המשך בשיח המיני הנפוץ, עבור לפולחני הטיפולים הפלסטיים ה"משפרים" ועוד.
למה כל אלה נועדו? מהי התכלית? ומה זה משדר בביתן ומביתן לבנותיהן הילדות המתבגרות ו"קלות הדעת"? הרדיפה והדחיפה לפרסום קל ומהיר כאתגר ראשוני תוך ניצול גלוי של הנתונים המיניים.
אז נכון, הסיפור של אייל גולן והקטינות הוא בלתי מוסרי לפחות באמות המידה הישנות. אבל הרי אייל גולן ושותפיו התפתו לפי הפרסומים השונים לפרצה שנפרצה בפניהם, ונכנסו לתוכה כגנבים תאוותנים מזדמנים או מזמינים, ומן הסתם הם לא היחידים. ואולי זה גם חלק מטקטיקת השיווק הנוכחית של אייקון התרבות לצעירים?
הסיפור הזה בעידן החילוני הנוכחי, הוא קודם לכל מבחן תרבותי נשי! אם ניתן בכלל להכליל אותן לתוך מגדר מאחד. האם האישה החופשית הנוכחית מעוניינת להמשיך ולהיות אוביקט מיני מושקע ומתעצם? על פניו נראה שלמרבית הנשים די נוח עם השימוש הנרחב שנעשה במיניותן. ואם כך, עליהן להשלים עם המחיר ה"מוסרי" שזה כביכול גובה, ועל הדעתניות המתבטאות שבתוכן, להכיר במציאות שבה השימוש במין הפך לאמצעי לגיטימי במלחמת ההתבלטות! מציאות, שהמגדר שלו הן משתייכות, שותף פעיל מאוד ביצירתה, ולהפסיק לחיות בהכחשה ובצביעות. או לקום להתגייס ולהילחם כדי להחזירה לקדמותה, בדיוק כפי שהתגייסתן להילחם להשגת שוויון.
