אם מורה הייתה מורה לתלמידיה לכתוב עבודה ולספר מה שם הרחוב שלהם ומה מקורו, אני מניח שאף אחד מהם לא היה יודע לעשות זאת בלי ויקיפדיה ואינטרנט. אולי היוצאים מן הכלל היו אלה שגרים ברחוב הרימון או הכלנית.
פעם, כשלא היו אינטרנט וויקיפדיה וגרתי ברחוב סירקין, ידעתי בקושי שהאיש היה ממנהיגי הציונות ברוסיה. אינני מעלה על הדעת שלנכדיי יהיה ידע כזה. עכשיו נתגלגל לידי הספר "על שם", שכתב פרופסור מעוז עזריהו והוא עוסק ב"היסטוריה ופוליטיקה של רחובות בישראל".
דבר ראשון שלמדתי מן הספר: את הפועל שיוּם. לתת שם, כמו "ציון" להצביע על מקום. הוכחה לכך שהפועל אומנם אמיתי, קבלתי כששמעתי את
ירון לונדון אומר "שיוּם" בתוכנית טלוויזיה. פעם ראשונה ויחידה ששמעתי מישהו משתמש בפועל.
אחר כך התחלתי לעקוב אחרי מתן השמות לרחובות בערים הגדולות. התחלתי, כמובן, עם רחוב יאיר ומצאתי שבעה רחובות על שמו של
יאיר שטרן, מנהיג הלח"י. ז'בוטינסקי זכה לאחד הרחובות הארוכים בארץ, שעובר מתל אביב לרמת גן בני ברק ופתח תקוה. אבל פרנסי הערים החליטו לבלבל אותנו ובכל אחת מהן יש מספור חדש. כלומר, כשנוסעים מתל אביב ומספרי הרחוב רצים כסידרם, מגיעים לרמת גן ומתחילים לספור מחדש ובני ברק נוטלת את חלקה וגם פתח תקוה כך.
בתל אביב שוכן כבוד רחוב קרליבך, על שם ד"ר עזריאל קרליבך שעשה פוטש בידיעות אחרונות והקים את מעריב. כעת, כאשר מעריב עזב את העיר ואת הרחוב, האם יילקח ממנו הכבוד? לראשי עתונים אחרים יש רחובות משלהם בתל אביב (שוקן ומוזס) וגם אריה דיסנצ'יק, שהיה עורך מעריב, זכה לרחוב קטן משלו.
מי לא מכיר את רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, אבל מי יודע שהרחוב נקרא על שם ג'ורג' החמישי, שהלך לעולמו לפני שקוראיי הנאמנים נולדו. פרופ' עזריהו מספר את תולדות ההחלטה לקרוא את הרחוב על שם המלך ואת ההתנגדות הציבורית להנצחת שמו של מלך בריטניה, שליטת ארץ ישראל. לצורך הענקת השם, חתכו לחצי את רחוב הכרמל והשאירו את החלק בעליבותו עם השוק ואילו החלק היוקרתי, החדש, נקרא בשם אחר. קודם לכן החליטו פרנסי העירייה להחליף את שמו של רחוב הים, שקצהו היום ברציף הרברט סמואל, והוא נקרא בכבוד רב רחוב אלנבי. גם לשמו של הנציב העליון אדווין סמואל היו אז מתנגדים. בינתיים, המתנגדים נעלמו והרציף נשאר.
החלפת שמות של רחובות כדי להנציח פוליטיקאים חדשים, איננה מקובלת רק בישראל. כשביקרתי בפראג, אחרי מהפכת הקטיפה, המפה שבידי לא הייתה תקפה. אחד המהלכים הראשונים של השלטון הלא-קומוניסטי היה להחליף את שמות הרחובות. בתיירים, לא התחשבו.
לא תמיד דיירי הרחוב שבעים נחת מהחלטות העירייה. זכור לי שראש עיריית רמת גן החליט להנציח את הרב חי טייב ודאג לקרוא על שמו סמטה קטנה בעיר. התושבים כעסו ורגזו, אבל העירייה הביאה שני אוטובוסים מלאים יוצאי תוניס לטקס קריאת הרחוב. פוליטיקה.
בסקירת הרחובות גיליתי כי בבני ברק יש שריד לציונות: רחוב הרצל נמצא בין רחוב ביאליק ורחוב נורדאו בשכונת פרדס כץ הלא יוקרתית.
העדה המקופחת
לפני ימים אחדים שוטטתי בכרם התימנים המקסימה ועברתי ברחוב הנקרא על שם
הרב יחיא קאפח, מן הרבנים החשובים של העדה בתימן. התקרבתי אל שלט הרחוב וראיתי שבאנגלית השם כתוב נכון. בעברית כתוב קאפֵּח.
