סוד גלוי הוא, כי זה תקופת זמן של כשנתיים ימים לערך - אם לא יותר מכך - אין לשכת עורכי הדין מתפקדת כלל וכלל. כל אחד ממחוזות הלשכה עושה שבת לעצמו והגוף המרכזי והאחראי על תפקוד הלשכה, מכוח חוק לשכת עורכי הדין - הלא הוא הוועד המרכזי - משותק. אם מישהו יצליח להצביע על קיום ישיבה
עניינית ומשמעותית של הוועד המרכזי של הלשכה, במחצית השנה האחרונה, אם לא מעבר לכך, הרי נבהיר לו שהוא טועה - וטעות מהותית. ולהזכירכם - מכוח הוראות חוק הלשכה, יושב-ראש הוועד המרכזי הוא ראש לשכת עורכי הדין. ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד
דורון ברזילי, איפה הוא, בכלל? מתי ישב הוא ראש בישיבת הוועד המרכזי?
אל תדאגו לו, לראש הלשכה, עו"ד דורון ברזילי. הוא פעיל -
"פעיל" עד למאוד-מאוד. בימים שבהם אין מתבררות עתירות מנהליות שמגיש הוא נגד מוסדות הלשכה וחבריה או שמגישים מוסדות הלשכה וחבריה נגדו ושאר הליכים משפטיים ה
"מעשירים" את הפסיקה בהערות נוקבות של שופטים ושופטות על
"התנהלותה" של הלשכה, פעיל ראש הלשכה דרך האינטרנט. לא ניתן לכנס את הוועד המרכזי ולקבל החלטות אופרטיביות - לא נורא.
"נקבל החלטות" כמו גם
"נודיע הודעות", באמצעות האינטרנט והפייסבוק. איזה גבר אתה מארק צוקרברג. בזכותך גילינו שאפשר להיות חברים בלשכת עורכי הדין ולקבל מידע מהפייסבוק בלי לשלם מיסי חבר. רגע, רגע! בלי לשלם מיסי חבר? אז זהו. דמי חבר חייבים לשלם, מכוח חוק הלשכה, אחרת לא תוכלו לתפקד כעורכי ועורכות דין פעילים. לתת שירותים בתמורה? מי קבע שיש חובה חוקית שכזו? זה כתוב בחוק הלשכה? לא מספיק שהלשכה מציגה מצג דברים של
"עניינים כשורה" כלפי חוץ?
לפני קרוב לשלוש-עשרה שנה, עתרתי לבג"ץ נגד החברות הכפויה בלשכה ונגד החובה לשלם מיסי חבר מכוח חוק. בג"ץ בהרכב הנשיא,
כבוד השופט
אהרן ברק, אליו הצטרפו כבוד השופטים
אליעזר ריבלין וד"ר אשר דן גרוניס, דחה את העתירה. "האם דרישת דמי החבר היא חוקתית?", שאל עצמו כבוד השופט א' ברק בפסק-הדין בעתירתי ומיד השיב: "מקובל עלי כי דרישה זו פוגעת ב
חופש העיסוק. פגיעה זו מקיימת את דרישותיה של פסקת ההגבלה. דמי החבר הם מקור למימון פעולות הפיקוח וההסדר הנעשות על-ידי הלשכה (ראה סעיף 93 לחוק הלשכה וכן סעיף 40 לתגובת הלשכה). לא נטען בפנינו כי שיעורם של דמי החבר והמצבים בהם אי-תשלומם מביא לפקיעת החברות בלשכה יוצרים חסם ממשי בפני המבקשים לעסוק בעריכת דין. מעבר לנדרש - ולאור ההוראה על שמירת הדינים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 10) - אציין כי אילו היה עלי לבחון את חוקתיותם של דמי החבר מזווית הראייה של דיני הקניין, הייתי בוודאי סבור כי מתקיימים בפגיעה זו תנאים של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד זה".
בהמשך פסק-דינו נדרש בג"ץ לשאלת החברות הכפויה בלשכה, כלום היא חוקית אם לאו. לעניין זה כתב הנשיא א' ברק בהסכמת כבוד השופטים א' ריבלין וא"ד גרוניס בפסק-הדין כי: "נותרה הטענה, כי אם כדין נדרשת חברות כפויה בגוף סטטוטורי מפקח על מקצוע עריכת הדין, הרי יש לאפשר הגשמתה של חברות זו, באמצעות מספר לשכות של עורכי דין. הטענה הינה כי חוק הלשכה יוצר שלא כדין מונופול. אכן, ללשכה הוענק מונופול לספק לציבור שירותים של פיקוח ובקרה על עריכת הדין. האופי המונופולי של ההסדר פוגע בחופש העיסוק (ראו בג"ץ 734/88 התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, אשקלון נ' עירית אשקלון, פ"ד מג(3) 665, 671; בג"ץ 2505/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' שר התחבורה, פ"ד מו(1) 543)".
בג"ץ ממשיך וקובע, בפסק-דינו, כי "פגיעה זו מקיימת את דרישותיה של פסקת ההגבלה. התכלית המונחת ביסוד ההסדר המונופוליסטי שאינו למטרת רווח היא ראויה, שכן היא משחררת את הלשכה מלחצים כלכליים ואחרים העשויים לפגוע ביכולתה להסדיר כיאות את המקצוע. היא אף שומרת על האחידות הסטנדרטית של הפיקוח והבקרה. האמצעי המונופוליסטי קשור בקשר רציונלי להשגת המטרה הראויה. לא שוכנעתי כי אמצעים אחרים יוכלו להגשים את התכלית הראויה בהיקף ובעוצמה כפי שהדבר נעשה על-ידי חוק הלשכה, תוך פגיעה פחותה בחופש העיסוק. לבסוף, קיים יחס ראוי בין התועלת הצומחת משמירה על אחידות הרף ושחרור הגוף המפקח מלחצים כלכליים ואחרים לבין הפגיעה הנגרמת לחופש העיסוק".
בלי דו-שיח ובלי שיתוף פעולה
ומבג"ץ נעבור לחיי היומיום השוטפים. אל תחשבו, שבמחוזות הלשכה העניינים שפירים. אמנם, הוועדים המחוזיים מתפקדים באופן שוטף, אולם בהיעדר גוף עליון מפקח על פעולותיהם, עושה כל אחד מהם שבת לעצמו. כך נוצרו השתלמויות כפולות באילת. כך קיים המכון להשתלמויות של לשכת עורכי הדין, בצד השתלמויות שעורך ועד מחוז תל אביב והמרכז, בראשותו של עו"ד אפרים (אפי) נוה. ועד מחוזי זה ניצל את גג הלשכה, בימי שישי, לעריכת בראנץ' לחברי ועד מחוז תל אביב והמרכז, בשיטת
"כל הקודם זוכה", שכן יש גבול לקיבולת ותפוסת גג הלשכה. יש גם סדנאות לשוקולד, מועדון לצפייה בסרטים נבחרים ומה צריך עוד בן אדם, אם לא כיכר אחת של לחם ואהבה - אהבה כל הזמן.
אהבה? אז זהו זה. אהבה לא שוררת במיוחד בין ראש הלשכה, עו"ד דורון ברזילי, לחמשת יושבי-ראש הוועדים המחוזיים של הלשכה. אז בהיעדר דו-שיח ואי-שיתוף פעולה מתפקדים המחוזות וראש הלשכה, גורם וגורם לעצמו. כך נוצרים חיכוכים, כפילות, אולי אף בזבוזים והוצאות כספים מיותרים ומאין יבוא הכסף? אז זהו זה. חברי הלשכה חייבים בתשלום כספי מיסים, אחת לשנה לוועד המחוזי ולוועד המרכזי. כבר ציינו, כי התנאי לחברות בלשכת ולעצם הזכות לעסוק, באופן פעיל, במקצוע עריכת-הדין, הוא תשלום מיסי החבר לשני גורמים אלה.
משם מגיע הכסף - בכמויות עצומות ובתזרים מזומנים שוטף.
תביעה ייצוגית נגד הלשכה ומוסדותיה?
ועדת פרוקצ'יה, בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, ד"ר
אילה פרוקצ'יה, שמונתה בידי שר המשפטים הקודם,
יעקב נאמן, לבדוק כשלים בהתנהלותה של הלשכה, מסרה
מסקנותיה והמלצותיה, לפני כשבועיים ימים, לשרת המשפטים הנוכחית,
ציפי לבני.
בין שלל קביעותיה ומסקנותיה של ועדת פרוקצ'יה, התייחסה היא גם לתקציב לשכת עורכי הדין והמינהל הכספי שלה. תקציב לשכת עורכי הדין מסתכם בשנה בכ-65 מיליון שקל. כ-49 מיליון שקל מתקציב זה, מקורם בדמי חבר שמשלמים ללשכה יותר מ-50 אלף עורכי דין. הוועדה קבעה, כי יש לקבוע אמות מידה לצרכים החייבים או מותרים בתקצוב, לצורך התקצוב, ככל שיש להם זיקה למקצוע. הוועדה ממליצה ליישם אמות מידה אלה גם בקשר לגביית דמי החבר השנתיים הנגבים מחברי הלשכה. בהמלצותיה של ועדת פרוקצ'יה נכתב כי:
"לא יותרו גביית דמי חבר ותקצוב של פעולות שאין להן זיקה למקצוע".
שרת המשפטים, ציפי לבני, שקיבלה את דוח ועדת פרוקצ'יה, על כלל המלצותיה, פרסמה בתגובה, בהודעה שנשלחה מטעמה לתקשורת, דברים, בנוסח הבא, כדלהלן: "אני מודה לחברי הוועדה, בראשות כב' שופטת ביהמ"ש העליון (בדימוס), אילה פרוקצ'יה, על עבודתם המסורה והמעמיקה. בכוונתי ללמוד את הדוח לעומק ולהרחיב את הבחינה לסוגיות נוספות שקשורות ללשכת עורכי הדין ושלא נידונו בוועדה. הנושא על שולחני, ובהחלט בכוונתי להקדיש לו את מלוא תשומת הלב. הדברים לא ייבחנו ברמה פרסונלית, אלא אך ורק בצורה מערכתית ועניינית".
אלה מביניכם, היודעים לעשות שימוש בקריאה מקורבת ובקריאה בין השורות, יכלו להבחין, מה
אינו כלול בתגובתה של שרת המשפטים.
שרת המשפטים לא התחייבה לאמץ מסקנות ועדת פרוקצ'יה או חלק ממנה. למה לה? היא מינתה ועדה זו? שיפנו חברי הוועדה הנכבדים ליעקב נאמן שמינה אותם וידאגו שהוא יאמץ את המלצות הוועדה. ובינתיים? בינתיים, תמשיך הלשכה להידרדר מדחי אל דחי. ומה יהיה על תשלום המיסים השנתי, בינתיים? בינתיים - כל עוד לא יינקטו פעולות נגד גבייה מיותרת זו של מיסי החבר, בידי הלשכה ומוסדותיה - ימשיכו להיגבות דמי החבר, בשנה הבאה, בזו שלאחריה וכן הלאה והלאה.
אולי הדרך הראויה הינה הגשת תביעה ייצוגית נגד הלשכה ומוסדותיה להחזרת כספי מיסים, שנגבו אומנם בחסות החוק, אבל ללא כל מתן תמורה - מלאה או חלקית - בגינם. אולי הפתרון הינו הגשת שורה של תביעות
אישיות נגד ראשי מוסדות הלשכה שהביאו להתדרדרות הקיימת מכוח אחריותם
האישית, כנושאי משרה. יש לאסור - במקביל - באיסור מוחלט על הלשכה, לממן הגנתם המשפטית של נתבעים בפוטנציה אלה? ימים יגידו אם תיוותר הלשכה על מכונה, אם בכלל, או במבנה שונה, או אולי תפורק היא לחלוטין.
