לרקוד עם השגריר

שגריר... איזה קסם טמון במילה כה קטנה! מי בסתר ליבו לא חלם להגיע לפסגה נשגבת זו, לא ראה את עצמו משוחח עם נשיא ארצות הברית על מדשאת הבית הלבן, או מגיע לארמונה של מלכת אנגליה בכרכרה רתומה לסוסים אצילים לקראת מסיבה נוצצת... מי לא צפה בסרטון פרסומת שבו שגריר בבגדי ערב מחלק שוקולדים לאורחיו אניני הטעם. תוכנית ריאליטי ששמה "השגריר" ריתקה מאות אלפי צופים למסכים במשך שתי עונות רצופות. ניתן היה לצפות אם כן שיחסה של החברה הישראלית לדיפלומטים שלה יהיה מפרגן ואוהד. ולא כך. רק מעטים מגשימים את החלום, רובם ככולם דיפלומטים מקצועיים, אנשי משרד החוץ, ועוד מספר מצומצם של מינויים פוליטיים. "עם ישראל" נשאר בחוץ מול השער הנעול של גן העדן, והכמיהה הנכזבת הופכת אז לכעס עצור על אלו שכן הורשו להיכנס. "במה הם טובים מאתנו?" שואל עצמו הציבור. "למה הם כן ואנחנו לא? מה הם חושבים לעצמם עם הבגדים המחויטים, דירות השרד ומכוניות הפאר? ובכלל, מי צריך אותם?" בעידן התקשורת המיידית, הטיסות המהירות, המפגשים התכופים בין ראשי ממשלות, לא חבל על הכסף? האם לא הגיע זמן לשים לזה קץ? חדשים לבקרים מתפרסמות ביקורות מלומדות המטיפות לסגירה גורפת של כל הנציגויות. בתוך הקלחת הזו מכוונים חצי המבקרים גם לעבר מטרה בלתי צפויה, ל"אשת השגריר". רבים סוברים כי היא, בניגוד לבעלה, אינה עובדת; באיזו זכות היא מתרווחת לה בנחת על ריפוד העור של מכונית השרד ומבקשת בנונשלנטיות מהנהג להוביל אותה לקניות, ואחר כך לארוחת צהריים עם כמה מחברותיה הנמנות גם הן על הסגל הדיפלומטי. למה מגיע לה בית ומשרתים? למה חייה הם רצף של נשפים וקוקטיילים? כל סיפור עסיסי, כל בדל רכילות על מעלליה, בין אם אמיתי ובין אם מדומה, של אשת השגריר זוכים לכותרות. כך למשל בפרשת יחסיה של אשת שגריר מסוים עם משרתיה, שהעסיקה לא מכבר את התקשורת שבועות רבים. בסרט הזה הייתי. "אשת השגריר" הייתי יותר מפעם אחת, וגם אלי כוונו כמה חצים מורעלים. במשך כארבעה עשורים נדדתי ברחבי העולם בעקבות צבי, בעלי הדיפלומט, איש משרד החוץ, ולא תמיד היו אלה שנים קלות. פעם אחר פעם מצאנו את עצמנו בעין הסערה: כבר בתקופת השירות הראשונה שלנו, במדגסקר הרחוקה, הופרה לפתע שגרת החיים על-ידי מהפכה אלימה שהביאה לחילופי שלטון ולכינונו של משטר עוין לישראל. זו גם התקופה שבה החלו מתקפות טרור על שגרירויות ישראל בעולם. ראשוני המאבטחים הישראלים שנחתו באי גילו שלא די לשלוף מהר כדי לשרוד; לפריז הנחשקת הגענו דווקא בתקופת מלחמת יום הכיפורים; הייתה לנו הזכות לשרת בקהיר בעת הקמתה של השגרירות הישראלית הראשונה בעולם הערבי, ושירתנו בה גם כאשר נרצח הנשיא סאדאת ב-1981; ברומניה של הרודן צ'אושסקו הגשמנו את החלום - צבי כיהן בפעם הראשונה כשגריר ישראל. אלא שדווקא אז מוצאת את עצמה "אשת השגריר" ישנה על השטיח בחדר המפואר של בעלה בבניין השגרירות בבוקרשט, בעוד רעם התותחים ממלא את העיר עם פרוץ המהפכה ב-1989. התחנה הבאה של צבי כשגריר היא קהיר ואליה הגענו לקראת הימים הקשים של האינתיפדה השנייה. שגריר ישראל נחשב אז למטרה מספר אחת של הטרוריסטים, עוד לפני שגריר ארצות הברית, אך לרעייתו אין שומר ואין שמירה ועליה לנווט את דרכה לבדה. היא זוכה אומנם לאבטחה כשהיא לצד בעלה באירועים רשמיים ובמסיבות דיפלומטיות, אך את מרבית ימיה מעבירה בבית השגריר שהפך למבצר. איך מתמודדים עם סביבה מאיימת? איך מארחים? איך מנסים לעזור לקהילה היהודית הקטנה והמפוחדת, וכל זאת בלי לאבד את חוש ההומור? השליחות האחרונה הבטיחה שלווה ורוגע - שוודיה הרחוקה. אלא שגם שם לדיפלומט הישראלי ולאשתו אין מנוח: הפגנות אלימות, ממשלה עוינת וקהילה יהודית חצויה. הכול נגמר באקורד בלתי צפוי עם מיצג השלגייה בסטוקהולם. בין מהפכה לרעידת אדמה, בין הדאגה לילדים לנשפים נוצצים, מנצחת "אשת הדיפלומט" על לא מעט מסיבות יום העצמאות ואין ספור ארוחות דיפלומטיות - שאת חלקם היא מכינה בעצמה, וטוב שידעה לבשל. מה תפקידה של אשת השגריר ולמה תדמיתה כה גרועה בציבור הישראלי? איך מתמודדים הדיפלומטים הישראלים עם עוינות הולכת וגוברת, ולמה בכלל הידרדר כל כך מעמדה של ישראל בעולם? אלה הן כמה מן השאלות שעליהן ספר זה בא להציע תשובות.