בימים אלו מציגה על בימת תיאטרון החאן ההצגה "הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני ובבימויו של יוסי פולק.
ההצגה פותחת באופן רשמי את עונת ההצגות החדשה בתיאטרון החאן. ביום שני 24 בפברואר (בשעה 18:00 ובשעה 21:00) וביום שלישי 25 בפברואר (בשעה 18:00 ובשעה 21:00) מגיעה ההצגה להתארח באולם בית ציוני אמריקה בתל אביב.
תיאטרון החאן פותח את עונת 2013-14 עם הקלאסיקה של נסים אלוני, "הצוענים של יפו". את ההצגה מביים יוסי פולק, ששיחק בהפקה המקורית שבוימה על-ידי אלוני עצמו בתיאטרון הבימה בשנת 1971 (בתפקיד סמול וליגורא). כמו-כן, בתפקיד אותו גילמה במקור חנה רובינא משחקת השחקנית והבמאית ג'יטה מונטה, שלאחר 4 הצגות שביימה בתיאטרון החאן ("2 קצרים וחתול", "משחק של אהבה ומזל", "מולי סוויני" ו"סדר עולמי חדש"), שבה הפעם לקדמת הבמה.
בחודשים הקרובים תיאטרון החאן יקיים גם סדרה של מפגשים מקדימים להצגה, שיתקיימו בתאריכים שיקבעו מראש. באווירה נינוחה בבית הקפה חאנל'ה שבתיאטרון החאן, ויהיו פתוחים ללא תשלום לקהל ההצגה (המפגשים לא יתקיימו לפני ההצגות בתל אביב).
על כוס קפה או בירה ישוחחו על עולמו הקסום של נסים אלוני. המפגשים יתקיימו בהנחייתו של ד"ר
יאיר ליפשיץ מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובין הנושאים בהם יעסקו יהיו השפה התיאטרונית של נסים אלוני, פנטזיה ומציאות וכן, הזר והמקומי במחזה "הצוענים של יפו".
עיר של פליטים
"הצוענים של יפו" עוסקת בעיר יפו, עיר של פליטים מהעבר הרחוק והקרוב. "עיר שנוסדה לפני המבול. עושים שיפוצים, אבל שום דבר לא חדש". עיר של תפוזים, צוענים, זונות אנגליות, ויהודים שבאו מן המחנות. שם, במחנות, הבטיחו יהודי אחד וצועניה אחת זה לזו שאם יינצלו, ואם יוולדו לזה בן ולזו בת, ילדיהם ינשאו. אלא שהכלה לא מוכנה לחיות על-פי שבועות עתיקות של דור ההורים והחתן רוצח כל חתן מיועד. הוא נמלא מבית הכלא ומגיע ליפו, מחופש לדוב מרקד, עם ידידו הוקסם הצועני בוגו, כדי לשים לסיפור סוף אחת ולתמיד.
זהו מן סיפור בלשי שיש בו אהבה, בגידה, ורצח מפתיע והוא מתרחש על-רקע מועדון הלילה הצועני "זינגארה", קברט של קלפים, כדורי בדולח, כשפים, שירים וריקודים.
מאת: נסים אלוני, בימוי: יוסי פולק
עריכה: דורי פרנס, תפאורה: נטע הקר, תלבושות: מאור צבר,
מוזיקה: גרשון וייסרפירר, תנועה: אלה רוטשילד, תאורה: רוני כהן.
בהצגה משתתפים:
יואב היימן, אריאל וולף, יעל טוקר, ג'יטה מונטה, אודליה מורה-מטלון, יוסי עיני, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, ארז שפריר.
יוסי פולק
יוסי פולק (נולד ב-1945) הוא שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי. בבגרותו למד משחק בבית הספר בית צבי, ולאחר סיום לימודיו החל קריירה מפוארת בתיאטרון הישראלי. שיחק בין היתר בתיאטרון הבימה, בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הקאמרי, וכן בטלוויזיה ובסרטים.
במהלך השנים פולק ביים בתיאטרון הישראלי מספר הצגות, שברובן גם השתתף: "סוף משחק" של סמואל בקט במרכז התיאטרוני בנווה צדק, "יתומים", "רובינזון קרוזו" (עם צבי פישזון), "אותלו" ו"רומיאו ויוליה" בתיאטרון חיפה, ואת "על עכברים ואנשים" בתיאטרון בית ליסין.
"הצוענים של יפו" הינה ההפקה הראשונה אותה יביים פולק בתיאטרון החאן.
נסים אלוני
אלוני נולד בתל אביב בשנת 1926, בה יצר יצירה פורייה ומגוונת במשך חמישים שנים, ובה נפטר בשנת 1998. בחייו וביצירתו היה ממעצביה המובהקים ביותר של התרבות המודרנית שצמחה בעיר.
אלוני - סופר, מחזאי, במאי ומתרגם - כתב סיפורים, מחזות מערכונים ופזמונים לתוכניות בידור רבות, שימש כמנהל אמנותי של תיאטרון "העונות" והיה במשך שנים רבות חבר הוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה".
הקריירה התיאטרונית של אלוני נפתחה עם הצגת מחזהו "אכזר מכל המלך" על במת תיאטרון "הבימה" בשנת 1953, שלאחריה יצא אלוני ללימודים, בתחילה בחוגים להיסטוריה ולתרבות צרפת באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן אצל הבמאי ז'אן-מארי סרו בפאריס. עם שובו ארצה בשנת 1957 התמנה לוועדה האמנותית של תיאטרון "הבימה", תפקיד שמילא לסירוגין במשך שנים ארוכות. בשנת 1963 הקים אלוני יחד עם אבנר חזקיהו ויוסי בנאי את תיאטרון "העונות". על תפקידיו כמחזאי ובמאי נוספו אז תפקידי המעבד, המתרגם והמנהל האמנותי, בשנתיים בהן פעל התיאטרון עד לסגירתו בשנת 1965.
המחזה "הצוענים של יפו" עלה לראשונה באוקטובר 1971, לאחר חזרתו של אלוני לתיאטרון "הבימה". במחזה, פרי עטו של אלוני, שעלילתו מתרחשת במועדון הלילה "זינגרה" ביפו, משתקפים ומתעמתים תיאטרון ומוות, אמנות ומלחמה. ההצגה התקבלה בהתרגשות רבה. את התפקיד הראשי של מאדאם זארא גילמה אז חנה רובינא ואת סמול וליגורא גילם יוסי פולק.
כמתרגם אלוני תרם רבות להעשרת הרפרטואר של התיאטרון הישראלי, בתרגומים שעשה מצרפתית, אנגלית, איטלקית וגרמנית - הן מן הקלאסיקה העולמית והן ממיטב מחזאות המאה העשרים. עבודת התרגום עבור אלוני הייתה חלק בלתי-נפרד מהיצירה התיאטרונית, שמטרתה הפיכת המחזה להצגה. בימים אלה רצה בהצלחה רבה בתיאטרון החאן ההצגה "החולה המדומה" מאת מולייר אותה תרגם אלוני.
יצירתו של אלוני זיכתה אותו בפרסים רבים, בין השאר פרס גנסין (1954), פרס ביאליק (1983), פרס רוזנבלום (1994), פרס עדה בן נחום (1994), פרס הוקרה מטעם אמ"י (1996) ובשנת 1996 זכה בפרס ישראל.
הפקה חדשה ומרעננת ל"סיפורי הופמן"
מאת ז'אק אופנבך באופרה הישראלית
המשורר הופמן מטייל בדמיונותיו ומתאהב בבובה המכנית אולימפיה בפריס, באנטוניה הזמרת החולנית במינכן ובג'ולייטה מארחת מסיבות החשק בוונציה.
טרילוגיית אהבה באחת האופרות הצרפתיות הססגוניות ביותר
בבימויו של דרק גימפל ובניצוחו של פרדריק שאזלן.
בתפקיד שלושת הנשים תופיע לראשונה בישראל זמרת הסופרן ליובוב פטרובה. בתפקיד הופמן הטנור גוסטבו פורטה.
20.3.14 -5.4.14
בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב
האופרה הישראלית מעלה הפקה חדשה ומרעננת לאופרה "סיפורי הופמן" מאת ז'אק אופנבך, בניצוחו של פרדריק שאזלן, בבימויו של דרק גימפל על-פי הפקה בבימוי של הארי קופפר ובעיצובו הבימתי של האנס שאוורנוך.
האופרה בהשתתפות מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר ותזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון - לציון וצוות סולנים מוביל מהארץ ומחו"ל.
האופרה תועלה בתאריכים 20.3.14 -5.4.14 בבית האופרה המשכן לאמנויות הבמה.
האופרה "סיפורי הופמן" עלתה לראשונה על הבמה בפריס, בפברואר 1881, ארבעה חודשים אחרי פטירתו של מלחינה ז'אק אופנבך ובטרם השלים את כתיבתה. לכן, מאז הופעת הבכורה נוצרו לה גרסאות שונות ומגוונות.
זוהי היצירה המורכבת והמרתקת ביותר של אופנבך, שכתב בעיקר אופרטות קלילות ועוקצניות.
האופרה מבוססת על סיפוריו של המשורר הגרמני א.ת.א. הופמן- גיבור האופרה. זוהי פנטזיה של משורר שתוי שבמהלכה הוא נפגש עם שלוש אהובותיו הדמיוניות: אולימפיה הבובה, ג'ולייטה היצאנית ואנטוניה הזמרת שכולן אינן אלא סמל לאהבתו המציאותית האחת - סטלה. היא בנויה בשלוש מערכות שכל אחת מהן מוקדשת לאחת מאהובותיו הדמיוניות.
העלילה מתמקדת בהופמן המצוי בעיצומו של משבר יצירה. המוזה שלו מופיעה בצורה אנושית בדמותו של חברו הטוב ניקלאוס, ומבטיחה להגן עליו מפני אהבות נכזבות.
בזמן שהופמן ממתין בפונדק לאהובתו סטלה הוא מספר ליושבי הפונדק את סיפוריהן של שלוש אהובותיו שכל אחת מהן חומקת ממנו. אולימפיה הבובה מתנפצת לנגד עיניו, ג'ולייטה היצאנית שבורחת ממנו, ואנטוניה הזמרת מתה בזרועותיו.
בזמן ההמתנה לאהובתו המציאותית הוא משתכר, וכשהיא מגיעה לפונדק היא עוזבת עם לינדורף מבלי שישים לב לכך. המוזה שנותרת אתו מנחמת אותו ומתחננת בפניו שימשיך ליצור, כיוון שאהבה ועצב מעשירים את האמן.
ז'אק אופנבך נולד בקלן בשם יעקב אברסט וינר. אביו שהיה מלחין ומורה למוזיקה שימש כחזן בית הכנסת בקלן ואת שני בניו לקח לפריס להקנות להם שם חינוך מוסיקלי. אחרי שנה התקבל יעקב (ז'אק) לתזמורת האופרה קומיק.
יצירותיו הן בעיקרן סאטירות: "אורפאוס בשאול" (1858) ו"הלנה היפה" (1864) הן סאטירות פוליטיות על נושאים מיתולוגיים ו"חיי פריס" (1866) ו"הדוכסית הגדולה במגרולשטיין" (1867) הן סאטירות על החברה והצבא.
ארנסט תיאודור וילהלם הופמן היה ידוע כסופר, משורר, מלחין, מבקר וצייר קריקטורות. מוזיקה הייתה אהבתו הראשונה והאמיתית. הוא ניסה להתקיים כמלחין אך נאלץ להתפרנס כסופר ומשורר.
בשלבים מאוחרים יותר בחייו, כשכבר הייתה לו הכנסה נאה מיצירותיו הספרותיות, הוא שילב רעיונות על מוזיקה ביצירותיו השונות. הוא אהב לכתוב על החיים של מוסיקאים, להשוות את המוזיקה שנכתבה בימי חייו למוזיקה מוקדמת יותר ולנתח את הדינמיקה של היצירה המוסיקלית ושל ביצועים מוסיקליים. לכבודו של מוצרט הופמן החליף את שמו האמצעי וילהלם לאמדאוס ומכאן נודע כ-א.ת.א הופמן.
הופמן היה המבקר המוסיקלי המוביל בימיו. הוא כתב ביקורות רבות תחת השם קרייזלר והן נקראו בכל רחבי גרמניה בשקיקה רבה.
בהפקה זו משתתף צוות סולנים גדול ומוביל מהארץ ומהעולם:
בתפקיד הראשי יופיעו לסירוגין זמרי הטנור הארגנטינאי גוסטבו פורטה (באופרה הישראלית זכור מתפקיד פליאצ'י) והישראלי יותם כהן בתפקיד שלושת הנשים -אולימפיה, אנטוניה וג'ולייטה תופיע לראשונה בישראל זמרת הסופרן הרוסייה ליובוב פטרובה תחלוק איתה את התפקיד זמרת הסופרן אטליסה טרוביניו.
בתפקיד ארבעת הנבלים יהיו קרלו צ'יני וולדימיר בראון, בתפקיד ניקלאוס ישירו יונוץ פאסקו וגבריאל ריביס, את תפקידי, קוקניל, פרנץ ופיטיקינאצ‘ו ישיר זמר הטנור גיא מנהיים, את תפקידי ספלנצני ונתנאל יבצע הטנור הדרום אפריקני גיבן נקוסי, הבריטון הישראלי נח בריגר יבצע את קרספל, בתפקיד שלמיל והרמן ישיר יאיר פולישוק, הבריטון עודד רייך יבצע את תפקיד לותר, סבטלנה סנדלר תשיר את האימא של אנטוניה: סבטלנה סנדלר.
זוהי עבודתו הראשונה של הבמאי הגרמני דרק גימפל באופרה הישראלית. גימפל ביים באופרה הממלכתית של ברלין, וכבמאי שותף בהפקות אופרה רבות ברחבי העולם ובמיוחד עם הבמאי הארי קופפר. הוא עבד בין השאר עם האקדמיה למוזיקה עתיקה, ברלין ועם אנסמבל קלנגפורם בווינה.
פרדריק שאזלן, הוא מנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים,
רשות השידור. הוא מנצח בקביעות באופרה הממלכתית של וינה, המטרופוליטן אופרה בניו-יורק, פסטיבל ברגנץ ובבתי האופרה של טוקיו, ברלין, מינכן, לייפציג, מדריד, ברצלונה, רומא, ונציה, לוס אנג'לס ורבים אחרים. באופרה הישראלית ניצח בין השאר על ההפקה הקודמת של סיפורי הופמן.
