שר החוץ האירני מוחמד זריף נדרש להופיע לשימוע מיוחד בפני הפרלמנט האירני, לאחר ש-54 מחוקקים חתמו על דרישה לזימונו, כיוון שלדעתם סטה מהקו הרשמי של אירן ו"העז" לכנות את השואה כ"טרגדיה נוראית" במהלך ראיון לערוץ טלוויזיה גרמני ואף ציין כי הנשיא חסן רוחאני מתייחס לשואה כאל "דבר שיש לגנות".
זריף החייכן והמנומס פועל נמרצות לשינוי תדמיתה של אירן במטרה לצבור נקודות זכות בשיחות על תוכנית הגרעין שלה, אלא שבאירן אין כל סימן לשינוי באיבה המתמשכת נגד ישראל והעם היהודי, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי הנשיא רוחאני כי "העם הפלשתיני והעולם האיסלאמי יתאחדו ויצליחו לשים קץ לכיבוש הציוני של פלשתין", וכי "שחרורה של ירושלים הוא אחת מתקוותיו של העם האירני".
אירן הפכה כיום למדינה היחידה באזור שבה ממשיך השלטון להפיץ באופן רשמי תעמולה אנטישמית, בעוד שאירן אינה נדרשת ואינה נאלצת לשלם כל מחיר כלכלי על כך. יתר על כן, המשטר האירני רואה באיבה לישראל גורם מלכד ממדרגה ראשונה לקידום שאיפתו להיות מעצמה אזורית המנהיגה את העולם המוסלמי. השנאה לישראל היא בבחינת עיקרון יסודי של הרפובליקה האיסלאמית הדוגלת, מאז היווסדה ב-1979 עד היום, בגישה אנטי-ישראלית חריפה והקוראת להשמדתה של ישראל.
פרופ' מאיר ליטבק, היסטוריון וראש המרכז ללימודים אירניים באוניברסיטת תל אביב, סבור כי קיימים שני מרכיבים מהותיים באידיאולוגיה האנטישמית של הרפובליקה האיסלאמית של אירן. הראשון הוא תפיסת הציונות כשיאה של המתקפה התרבותית והפוליטית של המערב על עולם האיסלאם. מתקפה זו מתפרשת כשורש המשבר הרוחני, המוסרי, הפוליטי והכלכלי שממנו סובלים המוסלמים בעידן המודרני.
המרכיב השני הוא שלילת קיומם של היהודים כעם. הם נחשבים לאוסף של עדות דתיות המפוזרות בין העמים, ונידונו להשפלה בשל דחייתם את תורת הנביא מוחמד.
מרכיבים האלה תופסים מקום מרכזי בתורתו של האייתוללה חומייני המנחה את השלטון באירן. מבחינתו, היהודים הם גיס חמישי וסוכני המערב, והצלחתה של ישראל להתקיים נובעת מכך ששליטים איסלאמיים שנרדמו בשמירה נטשו את דרך האיסלאם ולא הקפידו על קיום צווי-האל. היהודים זכאים לכל היותר למעמד של בני חסות תחת שלטון איסלאמי, הכרוך בהכרח בהשפלתם. למעשה, קיומה של ישראל נתפש באירן כאתגר דתי ופוליטי למהפכה האיסלאמית, והמאבק בישראל נראה כהצדקה של עצם קיומה של המהפכה.
מוחמד חיסל "בסיס ציוני חשוב" אירן הרשמית טוענת כי היא מבחינה בין ציונות ליהדות. היא גם מדגישה את העובדה שבאירן חיה הקהילה היהודית האחרונה במזרח התיכון ורואה בה סמל לדו-קיום נכון בין מוסלמים ליהודים, כלומר מיעוט יהודי נסבל וצייתן החי תחת שלטון מוסלמים. בפרלמנט האירני שמור מושב בודד לנציג יהודי.
אך במציאות מפעילה אירן גם תעמולה אנטישמית ללא הבחנה בין יהודים לציונים. דוגמה לכך היא הפרשנות ההיסטורית של אייתוללה בכיר נורי המדאני שכאשר הכניע הנביא מוחמד את בני השבט היהודי בני קריט'ה וטבח בהם, הוא "חיסל בסיס ציוני חשוב". המדאני אף הסביר כי חיסולם של 700 מיהודי מדינה ביום אחד הייתה צעד חשוב "בחיזוקו של האיסלאם", במטרה לשבור את מבצר "ההתנשאות העולמית" - כינויה של ארה"ב בשיח האירני המודרני - ולהשמיד את גידולו הסרטני באזור. כך הוא קישר בין היהודים בעבר לבין האימפריאליזם המערבי בימינו. בהתקרב חג פורים נציין כי באירן מפיצים עד היום גירסה של המגילה שבה המלך אחשוורוש נחשב "בוגד".
אירן היא כיום המפיצה הראשית בעולם של הפרוטוקולים של זקני ציון המודפסים בשפות רבות, והיהודים מוצגים כאויביה ההיסטוריים של אירן. לפעמים הם מוצגים כאחראיים להפצת מחלות כמו איידס ושפעת העופות וכמפיצי השחיתות עלי אדמות - עבירה שבאירן דינה מוות.
המהפכה האירנית מסווגת כמהפכה מודרנית מבחינת השימוש ברשת התעמולה המקוונת והאינטרנט מהווה ערוץ מרכזי להפצתם של המסרים הפוליטיים, תעמולת השנאה לישראל והאנטישמיות. זו מפוזרת במספר רב של ערוצי תרבות, חברה וספורט המנסים לשכנע כי השואה היא שקר וכזב, צביעות, מיתוס ופיקציה.
אירן פיתחה שיטות תעמולה רבות עוד במהלך מלחמתה בעירק, וכיום עומדים לרשותה רשת רב-ערוצית של טלוויזיה לווינית ואינטרנט המשדרים אלפי שעות בחודש תעמולה שמטרתה להיאבק במלחמה שמנהלות נגדה המערב וישראל. בין היתר ניתן למצוא שם תוכניות מובחרות באנגלית מציגות סרטים "תיעודיים" שבהם, בין שאר מעללי ישראל בפלשתין, גונבים חיילים ישראלים את עיניהם של ילדים פלשתיניים; "ארגון הסטודנטים רודפי הצדק" הדוגל בתורת הגזע של היטלר זוכה לשימוש בערוץ מיוחד שבו צופים אלפים, וערוצי החדשות באנגלית של אירן מנסים להתחרות מדי יום עם שידורי "אלג'זירה" ומבליטים את האיומים הישראלים לתקוף את אירן.
בשבוע האחרון נרתמו ערוצי התעמולה של אירן למאמץ של ארגוני סטודנטים ואקדמאיים אנטי-ישראלים לקיים שבוע חרם באוניברסיטאות ובמכללות במדינות רבות בעולם.