מן המוסכמות הוא, שבמרוצת השנים חלה במדינה שחיקה באיכותם של היועצים המשפטיים לממשלה, ששימשו בעת ובעונה אחת גם תובעים כלליים. תופעה פסולה שאין לה אח ורע באף אחת מהמדינות הנאורות בעולם.
כיצד יכול להיות שיועץ משפטי משתתף [גם אם לעיתים] בישיבות ממשלה, ומתחכך במחיצתם של ראש הממשלה אריאל שרון ושרים נוספים שנחקרו במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות, ובעת ובעונה אחת מכריע בגורל תיקיהם הפתוחים.
בכל פעם בעבר, כאשר התמנה יועץ משפטי לממשלה וכמה מהחלטותיו נראו לא סבירות, מיד נערכה השוואה לקודמיו בתפקיד, שנראו לפתע חזקים יותר מכפי שהיו במציאות, ואמיצים יותר, חרף התרפסות פה ושם כלפי בכירי השלטון.
לפני למעלה משנה האמנו לתומנו, כי שיטת הבחירה החדשה של יועץ והמיון הקפדני המוקדם, וגם בחינת הנושא של ניגוד האינטרסים לגבי אחד המועמדים ( עורך הדין אלי זהר), יביאו בסופו של דבר לבחירת יועץ זקוף קומה, שיידע להפגין נחישות מול ראשי השלטון, אילי הון וגופים המאיימים על הדמוקרטיה.
קיווינו שאדם מסוגו של מני מזוז, שגדל בעיריית פיתוח וצמח בתוך המערכת המשפטית, וכיהן כמשנה ליועץ, יפעל על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד, לא ינסה לרצות אף אחד, יישמור על השיוויון בפני החוק וכולנו נברך על הבחירה.
הענקנו למזוז ימי חסד הרבה מעבר למקובל, בתקווה שהוא זקוק לתקופת הסתגלות ממושכת יותר - בגלל מורכבותן של הבעיות שמונחות על שולחנו, להכרעתו.
אבל היום ניתן לומר בצורה גלויה וברורה, שההר המשפטי הוליד עכבר. כגודל הציפיות הגדולות כך האכזבות המרות מהאיש שאמור היה להיות הסמל של שלטון החוק. דומה שמזוז טובע בשל ריבוי העניינים הכבדים המובאים בפניו.
החלטתו השנויה במחלוקת שלא להעמיד לדין בפרשת האי היוני את ראש הממשלה, אריאל שרון, ואת בנו גלעד, זכתה לביקורת ציבורית נוקבת בגלל טיוטת כתב האישום נגד שרון ונגד בנו גלעד, שהוכנה ע"י צוות של משפטנים בכירים בראשותה של פרקליטת המדינה לשעבר (כיום שופטת בית המשפט העליון), עדנה ארבל.
עד היום קשה להבין מדוע לא התייחס מזוז לקשר שבין שכר טירחה דימיוני שקיבל גלעד שרון עבור ה"יעוץ" שלו, לבין מעורבותו של אביו, ראש הממשלה, מאחורי הקלעים, בקידום האינטרסים העסקיים של אפל, לא רק באי היווני, אלא גם בפרויקט של אפל בעיר לוד.
מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עורך הדין שמעון דולן, אדם חכם ואמיץ ומשפטן מעולה, אמר באחרונה אחרי פרישתו כי הוא תמה על החלטה זו של מזוז בפרשת ה" אי היווני". והוא הכיר היטב את התיק ויודע למה.
להחלטה של מזוז להיטיב עם משפחת שרון בפרשת האי היווני, קדמה החלטה מוזרה קודמת של מזוז לשחרר מהעמדה לדין פלילי את ממלא-מקומו של שרון, השר אהוד אולמרט, שאירח את שר החוץ היווני, בשעה שכיהן כראש עיריית ירושלים, באירוע שמומן ע"י "מושל" האי היווני, דוד אפל, שסייע הן לשרון והן לאולמרט בתחום הפוליטי הפנימי בליכוד.
אולמרט נחקר בעבר כמה פעמים במשטרה, בעבירות שונות, והצליח להתחמק מהעמדה לדין, וגם כאשר הועמד לדין בסופו של דבר בגלל מעורבותו בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד, בעקבות עתירה שהגישה בשעתו עמותת "אמיתי" למען טוהר המידות שהיה לי הכבוד לעמוד בראשה, עלה בידו לצאת יבש חרף עדויות קשות שהושמעו במהלך המשפט.
על הפרק עומדת עתה פרשה נוספת, שממנה נודף ריח רע, שקשורה הפעם בשרון ובשני בניו מ"חוות השתקנים". המדובר הוא בחברה עלומה בשם אננקס מחקרים, שסייעה לגייס, בניגוד לחוק המפלגות, סכומי כסף גדולים בחו"ל ממקורות עלומים למטה הבחירות של שרון. בנו עומרי היה "קצין המבצעים" של פעילות החברה.
כאשר חשף מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, עובדה זו, והורה לשרון להחזיר את הכספים, נעשו כמה גלגולי כספים מוזרים בין איש עסקים דרום אפריקני בשם סיריל קרן, חבר ותיק של שרון, לבין איל ההון אריה גנגר מארה"ב, מעריץ ותיק של שרון, כשבתווך בנק אוסטרי בבעלותו של מרטין שלאף - מקורב אחר לשרון, ולמנהל לשכתו עורך הדין דב ויסגלס, ששימש פרקליטו האישי של שלאף בפרויקט הקזינו ובפרויקטים נוספים.
הבן גלעד היה "שר האוצר" המשפחתי, שנטל הלוואה מבנק ישראלי תמורת שיעבוד החווה, שממלא הייתה משועבדת קודם לכן, ולאחר מכן הוסר השיעבוד בעקבות זרם כספי שהוגדר כהלוואת חברים. הפרשה הסבוכה נחקרת זמן רב מדי ע"י משטרת ישראל.
ממשלת אוסטריה נהגה בדרך מזורה, כאשר דחתה בקשה של המשטרה לערוך חיקור דין בוינה. אולי זה מקרי, ואולי לא, שהדבר היה זמן קצר אחרי שישראל הודיעה על שיפור יחסיה עם אוסטריה, שבאו על-רקע עליית גורמים אנטישמיים. כנראה שבינתיים האנטישמיות פחתה (בחקירה נגד אביגדור ליברמן, שנחשד בביצוע עבירות שונות שאליהן קשור שלאף, מתקיימים חיקורי דין באוסטריה, אולי משום שאין לו שם השפעה על החלטות מדיניות).
אגב שלאף: בעליו של הקזינו ביריחו מכר באחרונה את החווילה לו בהרצליה תמורת 18 מיליון דולר, מאחר שאין לו כוונה להגיע ארצה בעתיד, מסיבות שאולי אפשר לנחש אותן. במכירתה טיפל משרד הפרקליטים של ויסגלס.
קשה להאמין שמזוז יעלה על בריקדות כדי להעמיד לדין את שרון ובניו, בפרשה זו. המצב הביטחוני במדינה, והסיכוי לשלום, גוברים על החוק. מזלו של מזוז הוא ששרון מוליך עתה מהלכים מדיניים בעלי משקל בינלאומי מזרח-תיכוני, וקשה להפסיק את שרון לטפס במעלה ההר. מה גם שהדין הפסיק בתקופת מזוז לנקוב את ההר.
אולי כמס שפתיים יכריז לאחר מכן מזוז, שיש שחיתות בקרב חוגים שלטוניים ממלכתיים ומוניציפאלים, בלי לנקוב, כמובן, בשמות, ובלי לרמוז כפי שעשה בעבר כמה פעמים. כאילו שלא ידענו.
החלטה תמוהה נוספת של מזוז ביחס למתן פיצוי כספי של עשרות מיליוני שקלים למשפחת דנקנר תמורת החזרת קרקעות מדינה בעתלית ואילת שנחכרו על-ידי המשפחה לפני עשרות שנים, ושימשו לצורכי תעשיות המלח, שהכניסו למשפחה מאות מיליוני דולרים, גם הנה בלתי מובנת ומתפרשת זחילתו לעבר ההון שמחובר לשלטון.
ההחלטה האחרונה בנושא אי העמדתו לדין של עורך הדין יחזקאל ביניש, בעבירה של אי העברת ניכויים לשלטונות המס ע"י התזמורת הירושלמית שהוא עמד בראשה, החלטה הנחשבת לחמורה לא רק בגלל העדר מראית עין לקשר המשפחתי ולרצונו של מזוז להיות "בסדר" עם בית המשפט העליון, אלא גם בשל החשש שהיועץ המשפטי לממשלה לא התעמק די הצורך בחומר המורכב שהיה מונח לפניו, ובלשון המעטה, קיבל החלטה חפיפה המעוררת שאלות נוקבות בדבר היכולות המקצועיות שלו.
אולי זה טבעי ששרי הליכוד וחברי הכנסת של המפלגה התחמקו, במשך השנים האחרונות, מלדון בפומבי בפרשות שרון (להוציא אולי את יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, חבר הכנסת מיכאל איתן). כל אחד מהם צריך לעמוד לבחירות במרכז המפלגה, שלא ישכח ולא יסלח למי שנוגע בראש ממשלה מכהן, אפילו אם הוא ובני משפחתו מצפצפים על החוק. הם אינם היחידים במפלגה זו.
אבל התמיהה הגדולה היא על מפלגות האופוזיציה, ובעיקר על מפלגת העבודה, שחברה בינתיים לקואליציה. בעבר היה חבר הכנסת אופיר (פז) פינס ממפלגה זו המבקר החריף ביותר של החלטת מזוז בנושא האי היווני ובנושאים אחרים. כאשר נשאל פינס, היום שר הפנים, בראיון שנערך עימו לפני כמה ימים בנושאי החלטותיו האחרונות של מזוז, מילא פיו מים והשמיע קול ענות חלושה.
גם אנשי "יחד" הדנים בימים אלה אם לחזור להיות נמרצים תחת השם: "מרצ", לא מגלים מרצ רב בכל הנוגע למזוז והחלטותיו בנושאי השיוויון בפני החוק והחיבורים בין ההון והשלטון. שני חברי הכנסת הוותיקים - יוסי שריד ורן כהן, שהיו בעבר ראש החץ נגד התנהלותו הבלתי-מוסרית של ראש הממשלה, נכנסו לבונקר. ההינתקות עדיפה בעיניהם משלטון החוק.
גם אנשי שינוי לא יכולים להתברך ברמה המוסרית של מפלגתם שהם כה גאים בה. בעבר, כאשר היו בקואליציה, הלכו על קצות אצבעות לגבי החלטות מזוז, בעיקר משום שמנהיג המפלגה, יוסף (טומי) לפיד, היה שר המשפטים. אבל גם כיום, כשהם באופוזיציה, הם שותקים. השתיקה של יו"ר האופוזיציה לא רועמת כלל ועיקר.
מה שמדאיגה במיוחד היא השתקנות שהפכה להיות מכת נבחרי העם, בכל הנוגע להתנהלותו של מזוז. בתקופת ההינתקות הממשמשת ובאה, הוכיח מזוז שהוא הקדים, ומזה כמה חודשים הוא מנותק, מהלכי הרוח הקיימים בעם לגבי החלטותיו השגויות, המוזרות והחנפניות.
ובעצם, אנחנו חיים היום בעידן חדש שבו הכול לא שפיט.
________________________
כתב המאמר הוא עיתונאי. משמש יו"ר עמותת אומ"ץ למנהל תקין וצדק חברתי
