"אני מעולם לא הצלחתי לעשות מדיטציה" אמרה לי אודליה כשנכנסה לאולם הדהרמה. "לכן", הוסיפה, "אני מראש אומרת לך שאם אני יוצאת חזרה לחדר שלי באמצע היום אז אל תיפגעי. זה לא את, זו אני".
"הכל בסדר", אמרתי לה. והתחלתי את מעגל ההיכרות. היה מעגל גדול של אנשים הם הגיעו מכל הארץ. אפילו בחורה שהגיעה לסופשבוע מאילת.
אחרי ההיכרות התחלנו לדבר על מדיטציה.
מדיטציה עבורי הוא זמן שלי איתי באופן הכי נקי וטהור שיש לי. כל היום אני חושבת, מתכננת, כותבת, עובדת עם ילדים ועם מבוגרים ויש לי הרבה עליות וירידות במהלך היום מבחינה רגשית. במדיטציה אני יושבת רגע בשקט. אני רוצה להביא את התודעה שלי לכאן ועכשיו.
אני רוצה שהמודעות שלי תהיה למה שקורה כרגע פה.
אני רוצה לא לחשוב ולא לתכנן דברים אלא לנוח רגע מהכל.
אני רוצה לישר את קו התנודות הרגשיות שלי.
לא להיות בדרמות ולא להיות באדישות. רק להיות.
זו מדיטציה עבורי. המנוחה היומית הזאת לראש וללב נותנים לי כוח. זה כמו השינה בלילה. לפעמים זה כמו השינה בצהריים. בחצי היום אני נכנסת לנוח ואני מתעוררת אחרי חצי שעה רעננה ומוכנה ליום עבודה מלא מחדש.
אז זו מדיטציה. וכל מה שקורה במדיטציה הוא בסדר. גם אם אני חושבת, כי מי יכול לעצור את המחשבות לגמרי??? אז גם אם אני חושבת. אני רק מקפידה לעצור את המחשבה כשאני מגלה שהיא כבשה אותי.
אני מקפידה להעביר את המודעות שלי מהמחשבה אל הרגע הזה. קודם כל על-ידי זה שאני שמה לב שאני במחשבה. ברגע שאני שמה לב שאני במחשבה, באותו הרגע ממש, אני בעצם במודעות ולא במחשבה. ואז אני מוציאה את המודעות מהמחשבה ומעבירה אותה לכל מה שקורה כרגע. צלילים שיש באיזור. הנשימה שלי. הטמפרטורה בחדר. בכל רגע ורגע קורים כל כך הרבה דברים. אני שמה את המודעות שלי על אחד או שניים או שלושה דברים בעת ובעונה אחת. ככה כשההקשבה שלי היא כלפי חוץ למה שקורה ברגע הזה, אני "נאלצת" לדומם את הרעש הפנימי, את הדיבור הפנימי של הראש שלי.
השקט הזה, גם אם הוא לשנייה וחצי, הוא מקסים והוא מרענן את מערכת המודעות שלי. הוא מרוקן את הראש שלי והוא עושה את הלב שלי לקליל יותר. זה כל כך פשוט שזה מפליא. זה טרילותרפיה.
אודליה נשארה עד סוף היום. אודליה נשארה כי היא חוותה הצלחה. היא הבינה שכל חייה ישבה למדיטציה והיא רק חשבה שזה לא. היא חשבה שצריך לעצור את המחשבות לגמרי וכשלא הצליחה לעשות את זה אז חוותה כישלון.
מדיטציה זה הרבה יותר מזה.
במדיטציה אנחנו שמים לב למה שקורה כרגע. גם מחשבה קורית כרגע. העניין הוא לשים לב לא לנדוד עם המחשבה לעולם העתיד, לעולם העבר או לעולם דמיוני.
לשים לב שעלתה מחשבה ולעצור את ההתפתחות לה.
"אני צריכה היום ללכת לסופר לקנות דברים לסופשבוע אז אולי כדאי לי ללכת לסופר בטבריה ולא בקצרין או שאולי אני אבקש מהשכנה שלי ללכת בדרך מהעבודה...." זה נקרא לנדוד עם המחשבה.
"אני צריכה היום ללכת לסופר". "רגע. זה אחר כך. עכשיו מדיטציה". זה נקרא לעצור את המחשבות ולהחזיר את המודעות, את תשומת הלב לרגע הזה. לציוץ הציפורים, למוזיקה, לדיבורים של השכנים. כל מה שקורה כרגע.
אם ניקח משהו קטן מהמדיטציה לחיי היומיום שלנו, נצליח להיות ממוקדים, מרוכזים, עוצמתיים הרבה יותר.
פשוט זה כל הקסם.
