X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
סריקת מערכות: חדשות 2 הסגנון הזה, של הדגשות חוזרות ונשנות בקול סמכותי ותקיף, נועד לומר משהו על מי שאומר אותן
▪  ▪  ▪
דני קושמרו. מנווט ברכבת שדים [צילום: פלאש 90]

למילים יש השפעת קסם, כתב הסופר הבריטי אלדוס הקסלי, לאו-דווקא על מי ששומע אותן. הן מאגיות לא פחות בדרך שבה הן משפיעות על מי שאומר אותן: הן מעצבות את מחשבותיו, מתעלות את רגשותיו וקובעות את התנהגותו.
הקסלי, שנפטר ב-1963, לא זכה לצפות בדרך שבה התפתחו מהדורות החדשות בטלוויזיה בחצי המאה שחלפה מאז. גם לא להקשיב למלים הנחרצות של מגישי החדשות – שלישראל הגיעו בעיקר מאז שחדשות ערוץ 2 עלו לאוויר, בשנת 1993. הוא החמיץ גם את היכולת להאזין לאינטונציה שבה משגרים המגישים את מלותיהם לחלל.
הקביעה של הקסלי עלתה בזכרוני בעת שהאזנתי לדני קושמרו קורא את מרבית הפתיחים וקטעי המעבר במהדורת חדשות ערוץ 2 ביום רביעי האחרון. נכון, הוא מבקש ללכוד את תשומת לבם של הצופים בלשון חדה וברורה, ובעיקר דרמטית. ומה דרמטי יותר מאשר הפתיח: "דרמה, רגע לפני הכרעת הדין: שולה זקן עם ראיות חדשות ודרמטיות נגד אהוד אולמרט על סף הכרעת הדין". כמו כותרת של צהובון בריטי עסיסי, שחייב ללכוד ברגע אחד, במלה אחת או שתיים, את תשומת לבו של מי שיצא כרגע מהמשרד לפני שייבלע בפתח תחנת הרכבת התחתית. זה חלק מתהליך הטבלואידיזציה של הטלוויזיה.
אבל לא פחות מכך, כאבחנתו החדה של הקסלי, הסגנון הזה, של הדגשות חוזרות ונשנות, בקול סמכותי ותקיף, נועד לומר משהו על מי שאומר אותן. זו הדרך שבה מגישי המהדורה משקפים את תודעתם העצמית ובה בעת ממשיכים לעצב ולחזק אותה: אנחנו מקור הידע והסמכות, המידע שאנחנו מביאים הוא האמת לאמיתה, המציאות כהווייתה. ברוח המשפט שבו חתם במשך שנים המגיש הוותיק וולטר קרונקייט את מהדורת חדשות הערב ברשת CBS האמריקנית, "And that's the way it is", אלה פני הדברים. אלא שהסמכותיות של קרונקייט לבן השיער לוותה בהגשה בלשון רכה יותר, אבהית, שהקנתה לו פופולריות רבה בתדמית "הדוד וולטר" החמים, המשפחתי.
בהגשה של קושמרו אין שמץ חמימות. ממש כמו יונית לוי בערבים אחרים. רק משפטים קצרים ומלים מודגשות. תקשיבו למוזיקה: סטקטו סמכותי. לשונו של קושמרו היא שפת סימני הקריאה. תמליל הטקסט בדפוס היה נראה כך: החשד לאונס! למרות! שידעו את גילה! מסיבת הטבע הפרועה! נמשיך לעקוב אחר הדרמה! חקירת המשטרה, הכרעת הדין, הבלוגר הכי! לוהט במגזר החרדי, תעלומת המטוס המלזי, חפצים בלתי מזוהים באוקיאנוס. נעדרה שלושים שנה. וכך הלאה. כמעט שעה שלמה.
כמה אנשים מדברים בשפה הזו חוץ מאופיר אקוניס וגלעד ארדן, ומירי רגב כשהיא שולפת סאונד-בייט לטלוויזיה ולרדיו? יש עוד כמה כאלה. בעיקר בחדשות ערוץ 2. בגביע מחזיק, איך לא, משה נוסבאום. ואכן, אחד הקטעים היותר משובחים במהדורה היה דיאלוג סימני הקריאה בין קושמרו לכתבנו לענייני משטרה.
כמו הפתיח הכללי והשיחה עם נוסבאום, כך התגלגלה המהדורה כולה. בחוץ אומנם אביך, התמונה מטושטשת, רבת פנים, עתירת ניואנסים וסימני שאלה, אבל האיש באולפן מתנסח בביטחון מלא. הוא נחרץ. אבסולוטי. גמור, ודאי. חתוך. ללא ספק. מוחלט. מוכרע. נפסק. נקבע. סופי (ותודה ל"מלה במלה", אוצר המלים הנרדפות מאת איתן אבניאון, עמ' 410).
כל המלים הללו, וסגנון הדיבור של קושמרו ושות', כשפת חדשות ערוץ 2, מבטאים אימוץ של דפוסי הגשה שאפשר לראות כמותם גם במקומות אחרים בעולם. במשטרים אחרים, וגם בשנים אחרות אצלנו, בימי הרדיו, מגיש החדשות היה קול הסמכות השלטונית. משה חובב היה כזה, כשדרן הממלכתי של קול-ישראל, מקור מידע למרבית אזרחי ישראל על מותם של מנהיגים, מלחמות וחגים. אבל גם בלי פיקוח ישיר או בשלט-רחוק של השלטון, הטלוויזיה המסחרית עדיין מנסה לשמר מעמד זה. להישאר הציר המרכזי בשיח הציבורי, השחקן המוביל בעיצוב סדר היום התקשורתי. בלי חי"ת ועי"ן ואינטונציה אחידה, אבל עם מסר חד-משמעי.

בלי פטיש על הראש

התפתחויות בטלוויזיה בעשורים האחרונים תרמו אף הן לסגנון. בעידן הסאונד-בייט הקצרצרים, בתהליך ה-MTVזציה, של קליפים קצרים, קופצניים, שהחליפו את תנועת המצלמה האטית והנינוחה, הצופים, בעיקר הצעירים, נעשו חסרי סבלנות. אין זמן לסיפורים. הכל מתבקש להיות קצר ותכליתי, ובעיקר דרמטי, אחרת נדלג לתחנה הבאה, למסך אחר, לפלטפורמה שונה.
הצרכים התקשורתיים ובעיקר המסחריים מובנים, אבל עדיין מותר לתהות אם ההבניה המתמשכת של מגיש או מגישת מהדורת החדשות המרכזית כדמות סמכותית יודעת כל היא בדיוק מה שמבקש צרכן החדשות. האם לא עדיף שקושמרו ירכך את סגנונו ויחד עם יונית לוי ימיר את שפת סימני הקריאה בסגנון דיבורי, אנושי יותר?
ברדיו שינה יצחק רועה לפני שנות דור את סגנון הגשת יומן הבוקר בקול-ישראל, ובמקום הסמכותיות המזויפת פשוט דיבר אל המאזינים. לפעמים עצר, לקח נשימה, חשף הרהור סקפטי שעלה במוחו. שהרי קצת צניעות ומידה של ספקנות מעולם לא הזיקו לעיתונאי. גם דויד גרוסמן עשה זאת כמגיש יומן הבוקר בקול-ישראל. באותן שנים זכה אלכס אנסקי לשיעורי האזנה גבוהים בגלי-צה"ל כאשר בשבע בבוקר לא שידר יומן חדשות, אלא סיפר בקול רגוע על מה שקרא בעיתונים. בלי פטיש על הראש, ללא משפטים מהוקצעים. ובטלוויזיה יש לא מעטים שנשבו בקסם סגנונו האחר של גיא זוהר.
הרייטינג אומר אולי אחרת, אבל לא פשוט לצפות במהדורת חדשות מראשיתה ועד סופה. שפת סימני הקריאה הולמת בראשך שוב ושוב, וקולו הדרמטי של קושמרו מנווט אותך ברכבת שדים מדרמה לדרמה, עם צפירות הדגשה עולות ויורדות. רק בפרסומות אפשר לחשוב לרגע בשקט, על הטכניקה המשוכללת הזו, המאפשרת כנראה לאנשי הערוץ להמשיך להרגיש שהם היחידים שמסוגלים להכניס סדר בכאוס הישראלי, ולעשות זאת בנחרצות ובסמכותיות, הרבה יותר טוב מהפוליטיקאים שהם מסקרים.
למזלם של הצופים, לפעמים נקרעת המסכה הזו. זה קרה גם הפעם, בתוככי המהדורה עצמה. האמת האבסולוטית שמבקשים המהדורה והמגיש להקרין נסדקה, ולעיני הצופים נחשף הדיסוננס בין הלשון הנחרצת לבין טבעה של העבודה העיתונאית, זו שבה מלקטים לעתים קרובות פירורי עובדות מטוגנות למחצה, ובלחץ הדדליין והשידור החי רצים לאולפן. כך היה כאשר התברר שחבורת צלליות הגברים שצולמו בעלטה בחצר משרדי יחידת החקירות המשטרתית בלוד, והוצגו תחילה כמי שעסקו בראיות החדשות! שסיפקה שולה זקן, בעצם יצאו בכלל מדיון בעניין אחר, בתלונה בעניינו של השר סילבן שלום.
פרשה! אחרת. נוסבאום הבהיר, אבל כמובן בלי להתנצל על הטעות שעשה כמה דקות קודם. גם לא המגיש קושמרו. כי בקול הסמכותי של ערוץ 2 אי-אפשר לומר: סליחה, טעיתי. זה עוד עלול להרוס הכל.

המאמר מתפרסם ב"העין השביעית" כחלק מפרויקט "סריקת מערכות", שבמסגרתו נעמיד בכל פעם מתחת לזכוכית המגדלת של הכותבים תוצר עיתונאי יחיד – גיליון, מהדורה, תוכנית – של מערכת תקשורת מרכזית, במטרה לנסות לפצח את המנגנונים הפנימיים המניעים אותה. והפעם: המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מיום רביעי, 26.3.14.
תאריך:  31/03/2014   |   עודכן:  31/03/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
שפת סימני הקריאה
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
אבחנה דקה
צודק מאד הכותב  |  31/03/14 19:20
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
רפי לאופרט
צדק אינו תלוי בגודל, במיוחד כאשר כל בר-בי-רב מבין שבפוליטיקה אין צדק אך יש אינטרסים
שמואל גורדון
אחד הדברים בהם נפרדו דרכינו הוא התרבות הייחודית של העם היהודי    במשך שנים רבות הייתה האינקוויזיציה סמל ומהות לשוני בלתי ניתן לגישור    הזכות והחובה שאימצה הנצרות לענות ולרצוח עם אחר היא דיכוטומיות לגמרי לעקרונות המוסר היהודי
ראובן לייב
הגיעה העת לצאת במסע-הסברה כנגד ה"עליהום" שהכריזו סרבני המצרך החיוני הזה לגוף האדם, שאין לו עדיין תחליף תזונתי ראוי העשוי למלא את מקומו
ד"ר חיים שטנגר
עובדה זו של ריכוז כלי תקשורת רבים, בידיהם של כמה אילי הון דעתניים, הידועים בנחישותם להפצת רעיונותיהם החברתיים-פוליטיים באמצעות כלי התקשורת המצויים ברשותם תיצור - קרוב לוודאי - מונולוטיות רעיונית
יורם אטינגר
לקונגרס הפרו-ישראלי יש את הכוח להגביל, לשנות, להשעות, לבטל, לממן ולייבש מדיניות של נשיא, גם בתחומי חוץ וביטחון
רשימות נוספות
חטאים קדומים  /  אורן פרסיקו
חובת דיווח  /  אורן פרסיקו
אוונגרד של הערכות  /  אורן פרסיקו
חתול שחור  /  אורן פרסיקו
הישג תודעתי  /  אורן פרסיקו
כשל ניהולי מתמשך  /  רפי מן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il