מכאיב היה להיווכח השבוע שארבעה – 40 אחוז! - מקרב עשרת הפושעים הבכירים שהורשעו בעסקי שוחד חמורים בפרשת
הולילנד הינם שומרי תורה ומצוות, יהודים שמניחים תפילין מידי בוקר, ומקפידים להכניס לפיהם רק מזון שהותר על-פי כל דיקדוקי הדקדוקים של הבד"צים המחמירים – ועם כל זאת הם רק מתחזים ליראי שמים, אשר דרסו ברגל גסה איסורים מפורשים מדאורייתא ומדברי נביאים ומדרבנן: "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כ"ג, ח'); "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם (דברים ט"ז י"ט); "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד" (דברים כ"ז כ"ה), ועוד ועוד.
איסור זה נחשב בעיניהם מן הסתם, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, לציפצוף הזרזיר, למשהו מסוג 'הלכה ואין מורין כן'. אחרת אין להבין כיצד נתעלם מעיניהם איסור מפורש זה, הכתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ואנו מוזהרים עליו גם בדברי חז"ל והפוסקים לאורך הדורות. האם עד כדי כך סינוור ברק הכסף הנוצץ את עיני עברייני הולילנד?
חילול השם
לא פחות מדהימה היא העובדה שהעבריינים הללו לא למדו דבר מקודמיהם, אנשי צמרת ש"ס, גם הם מתחזים ליראי שמים, ואינם אלא עבריינים עם קבלות, ובראשם בכירי ש"ס
אריה דרעי שהורשע בקבלת שוחד ומעשי שחיתות נוספים ולגביו קבע ביהמ"ש כי "בפעולתו היה יסוד של שחיתות, קלקול וניוון מוסרי", ו
שלמה בניזרי שריצה 4 שנות מאסר בפועל בגין לקיחת שוחד, ולצידם עוד דגי רקק נוספים מבית מדרשה של ש"ס. האם למוסר התורני וההלכתי, לאיסור של "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", ולמוסר הטבעי, לא הייתה כל משמעות בלבם של פושעי השוחד לדורותיהם, שהפכו את עבריינותם לאומנותם?
וכך, למרות הניסיון המר שהעניקו לנו בכירי ש"ס, שוב מתחלל שם שמים ברבים, והפעם בכיכובם של עבריינים אחרים, המגדירים עצמם בני תורה, אך מתעלמים מן התפיסה, שאין לך חילול השם גדול יותר מן השוחד. העובדה שכמחצית מכלל מורשעי השוחד בפרשת הולילנד, ומהם שלושה המתהדרים בתואר השקרי 'הרב', יוצרת בציבור את הרושם העגום ש"שָׂרַיִךְ [במקרה זה – יראי השמים שבינינו] סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (ישעיהו א' כ"ג); ואולי חלילה את הרושם הנורא – ירחם ה' – שהם משעבדים את ריבון העולמים עצמו לשחיתותם, וכבר בכה על כך הנביא: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר, הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה" (מיכה ג' י"א). וַי לאותה חרפה!
"אדוק פיסטוק"
פעם נהגו לסנוט ביהודים שומרי תורה ומצוות, באמצעות האמירה הריקנית: "אדוק פיסטוק"; היום עלולים שלומי אמוני ישראלי כולם, להיחשד בשל כמה ניקלי דעת, למלסטמי הקופה הציבורית.
בואו וראו כמה למרחוק השקיף הרמב"ם, כשהזהיר כבר לפני 800 שנה מפני עבירה זו בדיוק של ליסטום הבריות: "וסוף אדם זה (כלומר, מחלל שם שמים, המוזכר ברישא של דבריו) שיהא מלסטם את הבריות". מי יגול עפר מעיני הנשר הגדול שחזה ממרחק השנים את גודל חילול השם שאחראים לו המתיימרים להיות יראי שמים, ואינם אלא עבריינים מדופלמים, עם חותמת בית המשפט.
וכמו כדי להוסיף חטא על פשע, מתברר שהחברה הסובבת עבריינים אלה, במקום להקיא ולהוקיע אותם אל עמוד הקלון, מעדיפה לחבק אותם: "אחינו אתם, עצמנו ובשרנו אתם". התקשורת דיווחה כי בשובם של העבריינים מביהמ"ש בתל אביב לבתיהם בירושלים, התקבלו חלק מהם בריקודים ונשיקות, משל היו גדולי הדור. לופוליאנסקי למשל נתקבל במטה '
יד שרה', לא רק בריקודים וחיבוקים, אלא גם עם כרזה ענקית: "ר' אורי אוהבים אותך". ומנהיג ש"ס אריה דרעי התקשר לנציגו בעירייה 'הרב'
אלי שמחיוף, יו"ר ש"ס בירושלים, "כדי לעודדו ולחזקו". והמוסר האנושי משפיל עיניו ומזיל דמעה לנוכח הסוגדים לעגל הזהב וקוראים: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ב ד'). ואינם שמים אל לבם כי "בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד (תהלים כ"ו י').
חצה גדרות ושקע בפלילים
והעיתון 'יתד נאמן' אף התייצב לימין אחד העבריינים,
אורי לופוליאנסקי, וטען בשמו בעמודו הראשון, כי "לא ייתכן, שיחששו לתרום לאירגוני צדקה וחסד שמא בעתיד ייחשב הדבר כשוחד".
ביהמ"ש אומנם פסק כי הוא לא נטל כספים לכיסו אלא לטובת ארגונו 'יד שרה', אבל איך כל זה מסתדר עם קביעתו של ביהמ"ש, כי לופוליאנסקי היה בהחלט מודע להזרמת מאות רבות של אלפי שקלים כ'תרומות' באמצעותו ל'יד שרה' לאורך השנים בהיותו סגן ראש העיר, יו"ר הוועדה לבנייה וראש העיר? לופוליאנסקי, אמר ביהמ"ש, בחר לפעול בניגוד לאמות המידה הנדרשות בכלל, כמו גם אמות המידה הראויות על-פי השקפתו, "ובחר לחצות את הגדרות ולשקוע בפלילים".
אבל למה לבוא בטענות אל העבריינים עצמם, כשהם נהנים מגיבוי ציבורי רחב שכזה, שהופכת את עבירת השוחד לנורמה כשרה ואולי אפילו למעשה צדיקות. איך אמר מי שאמר כשאריה דרעי הועמד לדין? – הוא צדיק! הוא זכאי! ואתר 'בחדרי חרדים' דיווח רק לפני ימים אחדים, שכשאחד מבכירי הרבנים בבני ברק, מאלה היושבים ראשונה במלכות התורה, נשאל בידי אנשי עסקים, האם מותר להעיד על שוחד שהועבר לראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט, הוא השיב: "מי שמעיד הוא 'מויסר'".
מה יעשה אפוא הבן ולא יחטא, עם גיבויים רבניים שכאלה? אוי מה היה לנו, שהעבריינים הניקלים הללו, מחללי שם שמים ברבים, יש להם על מי להישען.
