האביב מגיע, חג הפסח מתקרב ואיתו סיפור ההגדה. סיפור יציאת-מצרים עם היותו מאבני היסוד של התרבות היהודית, וערש לידתו של עם ישראל, מהווה נקודה מביכה במקצת: תיאורי עשרת-המכות, קריעת ים-סוף, המן במדבר, כל כך פנטסטיים שקשה לקבל אותם כפשוטם. האם התרחשו ניסים אלה בעבר הרחוק או שמא זו רק אגדה? אולי היה זה זעזוע טבע מקומי שנופח במרוצת הדורות? סביב שאלות אלו מתפלגות הדעות. יש החושבים כי אבותינו זכו לחזות בים הנקרע לשניים, ויש הבטוחים כי מבחינה פיזיקלית לא ייתכן כלל מאורע שכזה.
אחת הסיבות בגללן נמשך הוויכוח, היא שלא נמצאו למכות מצרים המתוארות בתנ"ך עדויות בהיסטוריה המצרית. בעיה זו קשה בהתחשב ברושם האדיר שהיו אמורות מכות מצרים, אם אכן התרחשו, להותיר על המצרים עצמם.
עדות מצרית לעשרת המכות
ד"ר עמנואל וליקובסקי - רופא ופסיכואנליטיקאי, אוטו-דידקט, סקרן ורחב אופקים - הבחין באקראי תוך כדי שיחת ידידים על ים המלח, שעל-פי המסופר בתנ"ך, בזמנו של אברהם אבינו היה אזור סדום מישור פורה עד למהפכת סדום ועמורה. אם אכן התרחשה תהפוכת-טבע כה חזקה שגרמה להיווצרות ים המלח, חשב, חייבת הייתה להיות מורגשת גם במצרים השכנה. הנושא משך את התעניינותו, והוא החל לחפש בספריות עדות לתהפוכת טבע גדולה בהיסטוריה המצרית. לאחר חיפוש מאומץ וארוך, מצא סוף-סוף את מבוקשו: תרגום של פפירוס המכונה "פפירוס אפואר" נראה בהחלט כמתאר שרשרת אסונות הפוקדים את האימפריה הקדומה.
לאחר בחינת הפפירוס, הסתבר לוליקובסקי המופתע כי הוא מצא הרבה יותר ממה שחיפש. אסונות הטבע שתועדו בפפירוס הקבילו בדיוק לעשרת המכות במקרא! כך למשל מספר הפפירוס על "מגפה בכל הארץ, דם בכל מקום"; "הנהר הוא דם"; "אנשים נרתעים מלטעום; בני אדם צמאים למים"; "הארץ בלי אור"; "בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה" "אנחות מלאו את הארץ, אנחות, קינה ומספד".
במקביל למסופר בתנ"ך במכות דם, חושך ובכורות:
"והיה דם בכל ארץ מצרים", "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם". "ויחפרו כל מצרים סביבֹת היאֹר מים לשתות, כי לא יכלו לשתֹת ממימי היאֹר". "ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים". "ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצרים כי אין בית אשר אין שם מת".
וליקובסקי הנרגש הבין כי הוא אוחז בעדות נדירה ומרתקת המספרת על עשרת המכות מהצד המצרי. אך בעיה קשה העיבה על תגליתו: התיארוך המאוחר ביותר שניתן ליחס לפפירוס על-פי הכרונולוגיה המצרית, הוא סוף "הממלכה התיכונה" במצרים - תקופה המוקדמת, לפי הכרונולוגיה המצרית, בכמה מאות שנים לתאריך המוקדם ביותר שבו אפשר למקם את יציאת מצרים. המסקנה המתבקשת הייתה כי הדמיון הרב בין פסוקי המקרא ובין דבריו של כותב הפפירוס הוא מקרי, וכי פפירוס אפואר אינו מתאר את עשרת המכות, כי אם מאורעות דומים שהתרחשו בתקופה אחרת.
וליקובסקי התקשה להאמין ששני הטקסטים, הכל כך דומים, אינם מתארים אותם מאורעות. אולי, הוא חשב, פפירוס אפואר הוא אכן בן זמנם של מאורעות יציאת מצרים? האם ייתכן כי הפרש הזמן שיש כביכול ביניהם נובע מכך שהכרונולוגיה המצרית המקובלת בעצם שגויה? הוא החליט לעשות ניסיון נועז: לראות אם ניתן לסנכרן את ההיסטוריה המצרית עם מקבילתה העברית, כך שזמנו של הפפירוס יקביל לזמן יציאת-מצרים.
תיקון הכרונולוגיה המצרית
אם מציאת פפירוס אפואר הייתה בבחינת אוצר שנמצא בהיסח הדעת, הרי שבעת עבודת הסינכרון, הבין וליקובסקי שנחשף בפניו מכרה זהב: אותו סינכרון נסיוני שיצר תאם להפליא לקורות שתי הממלכות, ויצר התאמה מלאה ביניהן לאורך מאות שנים.
לדוגמה נביא כאן רק שתי הקבלות כאלו:
- בכתובת על אבן שחם (שנמצא באל-עריש) המתוארך לסוף תקופת "הממלכה התיכונה" במצרים, מתוארת רדיפתו של פרעה אחרי אויביו, זריקתו בכוח גדול כלפי מעלה ב"מקום המערבולת", ומותו - במקום הנקרא "פי חרותי". תיאור זה תואם בדיוק לתיאור המופיע בספר שמות ביחס למותו של פרעה בים סוף, במקום הנקרא "פי החירות" (שמות יד).
- בספר מלכים א, פרק י' מתואר ביקור שערכה מלכת שבא אצל המלך שלמה בירושלים: "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה... ותבוא ירושלימה בחיל כבד מאוד גמלים נושאים בשמים וזהב רב מאוד ואבן יקרה ותבוא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה... והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה...".
במהלך השנים הועלו תיאוריות רבות באשר למוצאה של מלכת שבא, אם היה מתימן או מאתיופיה. יוספוס פלביוס כתב שהיא "מלכה על מצרים ועל כוש". לפי הסנכרון הניסיוני שערך וליקובסקי, בתקופה שבה מָלך שלמה בירושלים, מלכה על מצרים מלכה בשם חאתשפסות. עיון בממצאים הארכיאולוגיים הקשורים במלכה המצרית הניב שוב ממצאים מדהימים.
בתנ"ך מסופר בהרחבה על תחלופת המתנות בין שלמה המלך לבין מלכת שבא. בדרום מצרים, על הגדה המערבית של הנילוס מול העיר לוקסור, נמצאו חקוקים תבליטים המתארים את חיי המלכה חאתשפסות. תבליטים מפורטים מתארים את העיסוק במתנות הרבות מארץ פונת - את הגשת המתנות, את הטענתן על האוניות, ואת ספירתן ושקילתן לאחר שובה של המשלחת למצרים.
באחד התבליטים מצוירות ספינות עמוסות ומעליהן חקוק בכתב חרטומים: "הטענת ספינות המשא בשפע מפלאי ארץ פונת, בכל מיני העץ הטוב של 'הארץ הקדושה'...בשנהב טהור, בזהב ירקרק מארץ אמו...בקופי באבון...לא היה מלך שקיבל כדברים האלה מאז היות העולם".
אלה הם ממש אותם דברים יקרים שבאותו פרק י' במלכים א, שבו מתואר ביקורה של מלכת שבא, מוזכרים כעושרו של שלמה - "כי אֳני תרשיש למלך בים עם אֳני חירם, אחת לשלוש שנים תבוא אֳני תרשיש נושאת זהב, וכסף שנהבים וקופים...".
ואלו רק שתי הקבלות מתוך הקבלות רבות, שהביא וליקובסקי בסדרת ספריו תקופות בתוהו, מיציאת מצרים ועד לתקופה הפרסית - המורות על הצורך לקצר את הכרונולוגיה המצרית בלמעלה מ-500 שנה.
במאמר גדול "אסטרונומיה וכרונולוגיה - מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית" הוכיח וליקובסקי, שהכרונולוגיה המצרית מבוססת הן על טעויות היסטוריות והן על טעויות אסטרונומיות. ניתן לראות את ההתאמה המופלאה המתקבלת לפי השחזור בין ההיסטוריה המצרית לבין התנ"ך בטבלת המחשה המובאת ב"תקופות בתוהו - ישראל ומצרים" וגם באתר
www.agesinchaos.org.il
השפעת תיקון הכרונולוגיה המצרית על הארכיאולוגיה של ארץ ישראל
מקובל על כל הארכיאולוגים וההיסטוריונים, כי השכבות בארץ מתוארכות על-פי הכרונולוגיה של ההיסטוריה המצרית. אולם בין המסופר במקרא לבין הכרונולוגיה המצרית אין התאמה כלשהי. מה שמתועד בתנ"ך אין מוצאים בקורות מצרים, ומה שכתוב בקורות מצרים אין מוצאים בתנ"ך.
לדוגמה: ליציאת מצרים הדרמטית ולמלכות שלמה הגדולה אין מוצאים כל התייחסות בהיסטוריה המצרית. לעומת זאת, כאשר מספרת ההיסטוריה המצרית על המלחמות הגדולות שערכו הפרעונים בארץ ישראל - המתוארכת לפי הכרונולוגיה המצרית לימי השופטים - אין ההיסטוריה הישראלית יודעת על כך דבר: ספרי יהושע ושופטים אינם מזכירים את המצרים אפילו פעם אחת. לכן אין פלא שבשכבות הארכיאולוגיות המתוארכות לפי ההיסטוריה המצרית לא מוצאים הארכיאולוגים את המתועד בתנ"ך.
על-ידי תיקון הכרונולוגיה המצרית שמציע וליקובסקי, הנובע מן הסינכרונים הרבים המובאים בספרו, באות על פתרונן הסתירות שמוצאים ארכיאולוגים עם התיעוד התנ"כי.
לאחר שיצא "תקופות בתוהו" לאור, הגיעו ראיות ארכיאולוגיות וגאולוגיות מהחפירות ביריחו, חצור, נימרוד ועוד, המאששות את לוח הזמנים המובא בספר.
מעניין כי לפני מספר חודשים פורסמה חדשה ארכיאולוגית בכל עיתוני הארץ והעולם. כך למשל הובאה חדשה זו בעיתון
ידיעות אחרונות (3.9.13):
"הוכח: מכרות הנחושת בתמנע - מימי המלך שלמה.
"משלחת של אוניברסיטת תל אביב בראשות ד"ר ארז בן יוסף הפריכה קונצנזוס מדעי בן כמעט 50 שנה, שייחס את מכרות המלך שלמה לממלכת מצרים. תיארוך בפחמן 14 של ממצאים חדשים שהמשלחת חפרה בבקעת תמנע מוכיח שהפעילות במכרות הנחושת הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. בכך החזירה המשלחת של ד"ר בן יוסף עטרה ליושנה - ואת מכרות המלך שלמה חזרה למלך שלמה."
ואכן על-פי הסינכרון של וליקובסקי, שייכים המכרות באופן ברור לתקופת שלמה - כך כתוב בהקדמה למהדורה העברית של "גויי הים - פלשתים או פרסים" (הכרך האחרון בסדרת ספרי "תקופות בתוהו"):
"גם הויכוח הארכיאולוגי המפורסם ביחס לתיארוך החרסים והמכרות בערבה, ובמיוחד מכרות שלמה בתמנע - נפתר. אם התיארוך המוצע בכרך הנוכחי יוכח כנכון - מכרות שלמה היו אכן של שלמה ולא של המצרים שמלפני יציאת מצרים".
מכות מצרים - תהפוכת-טבע עולמית
כחצי שנה לאחר שהתחיל בשחזור ההיסטוריה העתיקה, כשקרא בספר יהושע על הנס של "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון", ועל האבנים הגדולות שנפלו אז מן השמים, חשב וליקובסקי שהאירוע שקרה יכול היה להיות תוצאה של התקרבות גֶרֶם שמימי עם שובל אבנים גדול לכדור הארץ, וכי אם היו אלה תופעות טבע שנצפו כעצירה של גרמי השמים, חייבים היו לחוות אותן מסביב לכל חלקי העולם.
לאחר עשר שנים של שהות בספריות שבהן אסף אלפי ממצאים מכל שטחי המדע - היסטוריה וארכיאולוגיה, גאולוגיה ואסטרונומיה, הוציא וליקובסקי לאור את עולמות מתנגשים (,Worlds in Collision 1950), שבו ליקט מסורות ואגדות-עם מכל רחבי תבל - ממצרים עד נורווגיה, ממקסיקו ועד סין - המעידות על זעזועי טבע כבירים, בעקבות התקרבות גרם שמימי לכדור הארץ בזמן יציאת-מצרים. בהתחשב בהבדלים בקווי הרוחב, הוא אכן מצא כי כשבארץ ישראל היה זה היום שהתארך, הרי בחצי כדור הארץ המערבי היה זה הלילה שהתארך.
עשרת המכות, קריעת ים-סוף ואף המן שירד במדבר, על-פי וליקובסקי, היו תוצאה של התקרבותו של גרם שמימי גדול. מסורות עם מכל רחבי תבל מקשרות גרם זה בצורה זו או אחרת לכוכב הלכת נוגה, שעל-פי מחקריו של וליקובסקי, באותו שלב היה לו מסלול ושובל כמו של כוכב שביט.
מכת דם: חלקיקי ברזל חלוד, או פיגמנט מתמוסס אחר משובלו של נוגה, שהגיעו למקורות מים צבעו אותם באדום. נוכחות הפיגמנט דמוי הדם בנהרות גרמה למות הדגים, ובעקבות כך לרקבון ולריח רע - "ויבאש היאֹר".
המכות צפרדע, כינים וארבה: עליית הטמפרטורה שגרמה התקרבותו של נוגה יצרה תנאים נוחים להתרבות השרצים למיניהם.
מכת ערוב: העולם כולו נצבע באדום, אין יכולת לשתות מהמים, ואסון גדול יותר ממשמש ובא. חיות הפרא החשות בסכנה נוהרות אל הערים המיושבות.
מכות דבר ושחין: האבק שממלא את האטמוספרה שורט את העור וגורם לפצעי עור לאדם ולבהמה. השחין פורח, והחיות מתות כתוצאה מזיהומים.
מכת ברד: כדור הארץ שהעמיק עוד אל תוך שובלו של נוגה הוכה במטר של מטאוריטים. המונח ברד משמש בתנ"ך גם לתיאור אבנים שנופלות מהשמים כפי שמופיע בספר יהושע במלחמה שבה קרא את קריאתו המפורסמת "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון":
"וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית-חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן-הַשָּׁמַיִם עַד-עֲזֵקָה--וַיָּמֻתוּ: רַבִּים, אֲשֶׁר-מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד, מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בֶּחָרֶב". (יהושע י:יא)
מכת חושך: נוגה התקרב כל כך לכדור הארץ עד שהכוחות ההדדיים ביניהם גרמו לשיבוש בסיבוב הסדיר של כדור הארץ והלילה התארך. השינוי במהירות הזוויתית יצר סופות הוריקן אדירות שערבלו את האבק שכבר מילא את האטמוספרה, כך שאפשר היה "למשש" את החושך - "וימש חושך".
קריעת ים סוף: נחשולי הגִאות הענקיים נגרמו כתוצאה ממשיכת מי הים לכיוונו של נוגה שהתקרב. הם נפלו חזרה כשהתפרקות חשמלית חלפה בין נוגה לכדור הארץ.
מָן במדבר: הפחמן והמיימן שהגיעו משובלו של נוגה התחברו עם החמצן שבאוויר ונהפכו לפחמימות הראויות למאכל. היוונים קראו ללחם השמימי הזה "אמברוזיה" ותיארו אותו במונחים כמעט זהים למן. במרוצת הדורות הם המשיכו לדבר עליו כעל מאכל שמימי שבצורתו הנוזלית נקרא "נקטר".
"עולמות מתנגשים" זעזע את הממסד המדעי, בהציבו אתגר לדעות המקובלות באסטרונומיה. כספר השנוי במחלוקת מתמשכת, היה "עולמות מתנגשים" נושא ללמעלה משלושת אלפי מאמרי ביקורת, והמגינים והמתנגדים התווכחו עליו בלהט השמור רק לספרים החושפים עקרונות חדשים.
כיצד יש להתייחס לתיאוריה חדשה?
כתשובה למבקרים הקולניים נגד "עולמות מתנגשים", שטענו כי לא ניתן לשנות תפיסות במדע על סמך מסורות-עם, פרסם וליקובסקי את ספרו "ארץ רעשה",שבו הביא וליקובסקי הוכחות גאולוגיות לכך שעל כדור הארץ עברו תהפוכות טבע כלל-עולמיות בזמנים היסטוריים. מובאות שם עובדות מפליאות, שרק תהפוכות טבע פתאומיות יכולות היו לגרום להן, כגון ממותות שנמצאו קפואות זה אלפי שנים כשעשב טרי בין שיניהן, ושינוי גובה פניהם של כל האוקיאנוסים לפני 3500 שנה.
עם תחילת חקר החלל ב-1961 התחילו להגיע תגליות שהפתיעו את האסטרונומים. אולם הללו אישרו רבות מתחזיותיו האסטרונומיות של וליקובסקי שנחשבו לכפירה מדעית כאשר "עולמות מתנגשים" יצא לאור לראשונה. לדוגמה:
- ב-1962 נמצא, להפתעת כל האסטרונומים, שהטמפרטורה על פני נוגה עולה על 4500 צלזיוס, בעוד שלפני כן היו בטוחים שהיא בערך כמו זו שעל פני כדור-הארץ -170 צלזיוס.
- אז גם התברר כי נוגה סובב סביב צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי הלכת - כלומר שהוא נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת.
ב-1963 כתב לוליקובסקי פרופסור הרי הסHarry H. Hess) ), יו"ר ועדת החלל של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב, עבור כריכת "עולמות מתנגשים":
"אתה אכן חזית מראש שיופיטר יימצֵא כמקור של גלי רדיו, כי לנוגה תימצֵא טמפרטורה גבוהה, שעל השמש ועל שאר גרמי מערכת השמש יימָצאו מטענים חשמליים גדולים, ועוד מספר תחזיות כאלה. על כמה מתחזיות אלו נאמר שהן בלתי אפשריות. כולן נחזו על ידך זמן רב לפני שבאה לידינו ההוכחה כי הן נכונות, ומאידך איני יודע על תחזית כלשהי שלה טענת שהוכחה מאז כמוטעית...בין שהנך צודק ובין שהנך טועה, מגיעה לך הקשבה הוגנת".
פירוט מורחב של אישורים אלה ושל אישורים רבים נוספים למסקנותיו של וליקובסקי, שהגיעו וממשיכים להגיע מחקר החלל, ניתן למצוא בנספח ל"עולמות מתנגשים".
ד"ר סיימון סינג, אחד הכותבים המדעיים המוכשרים בתקופה האחרונה, ענה על השאלה כיצד יש להתייחס לתיאוריה חדשה:
"אם תיאוריה מדעית חדשה רוצה שיתייחסו אליה ברצינות, עליה לעבור שני מבחני ביקורת. ראשית, עליה להיות מסוגלת להפיק תוצאות תיאורטיות שתואמות את כל התצפיות הקיימות על המציאות... המבחן השני הוא, שתיאוריה חדשה תנבא תוצאות של תצפיות שעדיין לא נעשו, ותעשה זאת טוב יותר מן התיאוריות הקיימות".
התיאוריות של וליקובסקי עומדות בשני המבחנים: ראשית, הן תואמות את כל מסורות העמים שרשמו בני האדם במשך אלפי שנים ובכללם התנ"ך, ושנית, תחזיותיו הוכחו כנכונות.
נראה לנו שחשוב סוף-סוף להביא לעימות חזיתי את מחקריו של וליקובסקי מול השתיקה המחרימה של האקדמיה עד היום. "עד היום", כי כך כבר כתב ד"ר עזריאל קרליבך, עורך מעריב, כאשר "עולמות מתנגשים" ו"תקופות בתוהו" יצאו לאור לראשונה, במאמר גדול - "שש מאות שנה שאבדו ויציאת-מצרים שנמצאה":
"מי שבא ומגלה במדע...תגלית גאונית...כל מה שהאחרים כתבו שוב אינו ענין של טעם וכשרון אלא הוא פשוט - לא נכון, מופרך, מגוחך...ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות..." (ההדגשות במקור)
אכן התמודדות עם שיטתו של וליקובסקי מחייבת שינוי תפיסתי רחב היקף. כי משמעות קבלתה היא שעל מחקרים וספרים רבים שנכתבו בנושאים אלה להיכתב מחדש. אין פלא, אפוא, שקשה למדענים לקבלה.
מאחר שלמחקריו בנושא ההיסטורי ארכיאולוגי יש השלכות משמעותיות להיסטוריה הארץ-ישראלית, חשוב שסטודנטים צעירים (בעיקר ברוחם...), ילכו ללמוד ארכיאולוגיה בראש פתוח - יעזו לחקור ולבדוק באופן משוחרר, ובלתי תלוי בכרונולוגיה המצרית המקובלת, ואולי יזכו להחזיר לעם ישראל אוצרות מימים עברו.
הגיע הזמן לעשות "יציאת מצרים" בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל.
