הון, שלטון, עיתון

המוסף הכלכלי של הארץ "דה מרקר", פירסם (9.4.14) תחקיר ביקורתי חריף על ידיעות אחרונות בדגש על בעליו המו"ל, ארנון מוזס. העיתונאים, אמיר טייג ונתי טוקר שכתבו המאמר, חשפו עובדות ופרשיות חמורות על מדיניות העריכה של העיתון ועל בעליו נוני מוזס. עובדות שרוב קוראי העיתון בפרט, וצרכני התקשורת בכלל, לא יודעים עליהם להערכתי.

"העיתון שמקל בעונשם של הנחקרים הכבדים"

זו כותרת המאמר שתוכנו מובא בתמצית בהמשך שמוכיח את החיבור והתלות בין ההון, השלטון והעיתון ידיעות אחרונות. אנשי ציבור ואנשי עסקים שנחקרו והורשעו קיבלו מהעיתון תמיכה ואהדה, באמצעות כותרות, כתבות ופרשנויות של הטיות לטובתם. המדובר בדני דנקנר, נוחי דנקנר, אהוד אולמרט, חיים רמון, עמרי שרון ואביגדור קלנר. "ידיעות" ביקר ותקף בשיטתיות ובהתמדה את המשפטנים והפוליטיקאים שביקרו את המקורבים והמחוברים עם נוני מוזס. הכוונה לפרקליטות ולפרקליט המדינה משה לדור, לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, למפקח על הבנקים, רוני חזקיה, לבנימין נתניהו ואהוד ברק. "ידיעות" פועל בשיטתיות גלויה וסמויה כדי להשפיע על דעת הקהל לטובת מקורביו (העסקיים והפוליטיים) ולהשחיר את יריביו. דמויות פוליטיות מקורבות זוכות לאהבה מופגנת בעיתון (אולמרט, רמון) ואילו דמויות אחרות זוכות לביקורת ולהתעלמות, ללא האיזון וההגינות הנדרשת. לאחר שהגיבוי של העיתון לא עזר ואולמרט ורמון איבדו כוחם ותפקידם, נוני מוזס "בונה" דמויות חדשות כדי שידיחו את נתניהו. הכוונה לתמיכת העיתון בח"כ בנט (תומך בסגירת ישראל היום המתחרה בידיעות) במשה כחלון ואבי דיסקין שכנראה יכנסו לפוליטיקה נגד נתניהו. שני עיתונאים תחקירנים וותיקים של "ידיעות", מוטי גילת וניר בכר, פרשו מהעיתון לאחר שהמו"ל מנע מהם לפרסם פרשיות שחיתות על הפוליטיקאים "המומלצים" של המו"ל מוזס. מוטי גילת חשף הפרטים במשפט שניהל נגד העיתון. הוא פרש מידיעות לאחר שנים רבות ועובד כיום בישראל היום. נוני מוזס הבעלים והמו"ל של העיתון, מתערב אישית כדי להשפיע על התכנים ועל הכותרות. הוא קובע, באמצעות העורכים הכפופים לו, את מדיניות העריכה, כדי לשרת את מטרותיו העסקיות והפוליטיות. הוא משתמש בעיתון למטרותיו העסקיות והפוליטיות במלחמתו נגד ישראל היום ונגד בנימין נתניהו. זאת בניגוד לאתיקה שהמו"ל אינו מתערב בעריכה. מוזס מנהל דיאולוג יומיומי עם עורכיו כדי להבליט או לרכך ידיעות בהתאם לטעמיו. "ידיעות" לא בוחל בשימוש בעיתון כדי לפגוע במתחרים ובמאיימים עליו. העיתון אינו רוצה לפגוע במוקדי הכוח האמיתיים במגזר העסקי והפוליטי. הוא העדיף תמיד לעמוד לצידם של החזקים, במהלך מאבקם נגד אוכפי החוק בפרקליטות ובמשטרה. העיתון ייצג לרוב את האליתה הישנה כדי שלא תיפגע. לעיתון יש אג'נדה נגד העמדה לדין אנשי ציבור בגין עבירות מרמה והפרת אמונים. לאחר שישראל היום שבר את המונופול והשליטה המוחלטת של ידיעות בשוק התקשורת מוזס מנהל מלחמה ללא כפפות נגד המתחרה ונגד נתניהו הזוכה לגיבוי מהעיתון המתחרה. זו מלחמה כביכול "בשם הדמוקרטיה" שבפועל זו מלחמה כלכלית, במסווה שקרי של כביכול "מקצועית וערכית". ידיעות הצליח לגייס ששה חכ"ים שהגישו הצעת חוק לסגור את החינמון ישראל היום. הם יזכו לגיבוי מידיעות. "יש תמורה בעד האגרה"... היחס המיוחד לטובת אולמרט בא לביטוי בשתי דרכים. מצד אחד האדרת שמו ומפלגתו קדימה, למרות כל הפרשיות. ומצד שני מתקפות בלתי פוסקות נגד הפרקליטות ומשה לדור, בעזרתו של רפי גינת שהיה עורך ידיעות (2005-2007) שכתב בין השאר: "לא יכול להיות שפרקליט המדינה שיכור כוח יפיל ראש ממשלה בישראל". רפי גינת ניסה לעזור לאולמרט גם לאחר שכבר לא היה עורך "ידיעות", הוא עשה זאת באמצעות תוכניתו "כלבוטק" ששודרה בערוץ 2 בשנת 2012. גם בעיתון המודפס של "ידיעות" וגם באינטרנט באתר ynet המדיניות הייתה תמיד לטובתו של אולמרט. כשהיה משהו לטובתו זה הובלט. כשהיה משהו לרעתו, זה נידחה למקום שולי ומוצנע בעמודים הפנימיים. כשאולמרט זוכה בפרשת מעטפות טלנסקי וראשונטורס - הייתה חגיגה ופיצוץ של כותרות חיוביות לטובתו. כשהוא הורשע ע"י השופט רוזן בגין קבלת שוחד הייתה מאין דממה מאופקת. "ידיעות" טיפח והאדיר את שמם של יאיר לפיד (שהמשיך לכתובטור בעיתון גם אחרי שהכריז על מועמדותו) ושל ציפי לבני, במהלך הבחירות. "ידיעות" תמך באריק שרון, בחיים רמון, בציפי לבני וביאיר לפיד. ח"כ שלי יחימוביץ' על נחום ברנע הכוכב של ידיעות אחרונות: "נחום ברנע היה תמיד מגינם הקבוע של מושחתים". "ברנע הוא סמל להשחתה של התקשורת" ("מקור ראשון" 13.6.08; 9.2.07). דורון גלעזר (עיתונאי) "למו"ל ידיעות אחרונות יש קוו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונית. (דה מרקר הארץ 21.1.08). זכות הציבור לדעת מה קורה בידיעות אחרונות!