זוכרים את השיר של אריק איינשטיין: "כל אחד רוצה להיות זמר, אם לא זמר אז שחקן, או ליצן. כל אחד רוצה להיות שחקן, אם לא, אז כוכב, אם לא אז בדרן, או מנחה או חקיין, או מליין, או במאי או צלם או משורר... כל אחד רוצה להיות מנכ"ל או מזכ"ל או משהו או מישהו". וכך סובב השיר שמילותיו חוכמה פשוטה על תאוות
האדם להיות חשוב ובראש הצמרת...
אם לא ראש ממשלה אז נשיא
אחרי שמזמן הפסקנו האמין למישהו או משהו, שרוצה לדאוג לאזרחי ישראל, הבנו כי כל אחד רוצה להיות שר, אם לא שר אז ראש
ממשלה אם לא ראש ממשלה אז לפחות נשיא. העניין של בעלי המשרות הבכירות בעם ישראל הולך וקטן ככל שהמשרה הנחשקת גבוהה יותר. המשרה בפני עצמה - היא השאיפה! הבולטת ביותר בזירת המשרות הנחשקות במדינת ישראל בימים אלה היא הכסא בבית הנשיא... בין השאר, שואף השר הוותיק
סילבן שלום להיות נשיא. השר סילבן שלום לא מרוצה משלוש המשרות שזכה בהם מידי ראש הממשלה: הוא הרי מכהן כשר לתשתיות לאומיות: האנרגיה (מים, חשמל גז) והשר לענייני הנגב והגליל, וגם השר לשיתוף פעולה אזורי... (אלה בדיוק הן משרותיו אם נראה לכם תמוה...) מכהן בתפקידים חשובים מאין כמותם לכל אזרח. מכהן ודואג בעיקר לבעלי חברות המים, הגז והחשמל ולא לאזרחי ישראל.
בית הנשיא - פסגת החלומות
השר סילבן שלום הוא דוגמה אחת ולא יחידה, של אדם שהצליח להגיע "גבוה" במדרג הפוליטי, איש ליכוד נאמן היודע היטב באיזה צד של פרוסת הלחם מרוחה החמאה. חשקה נפשו של השר סילבן שלום במשרה "גבוהה" יותר, מלאת כבוד, נסיעות ברחבי תבל, התרועעות עם גדולי עולם, תמורת משכורת נפלאה, חשבון הוצאות והטבות לכל החיים גם אחרי תום המשרה לו ולמשפחתו. לא הבנו כל כך, למה שר צעיר יחסית, מבקש לתפוש את בית הנשיא ולכהן במשרה הזו, כי לתומנו חשבנו, שזו משרה למישהו שגמר כבר את הקדנציות הפוליטיות ומייצג באישיותו את עם ישראל...
ים של מועמדים
ההיצע של דמויות מהפוליטיקה הישראלית לשעבר הנושאים עיניהם לנשיאות הנחשקת מעורר אנטגוניזם. חלקם תאבי בצע לכל דבר ועניין שההיסטוריה שלהם, כאנשי ציבור, אינה דווקא מופת ודוגמה לאהבת ישראל, למרות התפקידים שמילאו אלא בעיקר אהבה עצמית ורדיפת הכיסא.
מול השואפים לשבת בבית הנשיא, פוליטיקאים לשעבר, המעוניינים במשרה שתגרום נחת לעצמם, ישנם שני מועמדים שאינם פוליטיים ועשויים להביא מעט כבוד לבית הנשיא, פרופ שכטמן והשופטת
דליה דורנר. במאבק על כיסא הנשיא ועל חוסר הסיכוי שאיזה חבר כנסת יבחר באנשים שאינם מקבוצת "יד לוחצת יד", שכך נקבעים אצלנו משרות השררה. בקיצור: מסע המועמדים ממוצא פוליטי לא מלבב בלשון המעטה.
כס ראש הממשלה הנוכחי
היחיד שאינו שואף "למעלה", כי הוא יושב כבר על הכיסא הנחשק ביותר שאליו שואף כמעט כל שר מ-22 השרים בממשלת ישראל, הוא ביבי נתניהו. ראש הממשלה. נתניהו "תפש" במהלך הקדנציות גינוני מלכות, לו ולמשפחתו, סוג של שלטון מונרכי של מלך מלכה ויורשי עצר, חיים בפסגת המותרות ומצפים עכשיו שיבנו להם, מהר ככול האפשר, ארמון הראוי למונרכיה גדולה ועשירה. לפני שתסתיים בניית הארמון יקבלו המונרכים מטוס משלהם, שימשיך להסיע אותם ברחבי העולם לביקורי מותרות. שום קשר בין חיי הזוג המונרכי ומצב העם: לעם הזה יש מדינה שמצטיינת בעוני ובתקציב הנמוך ביותר מכל מדינות המערב לחינוך לתחבורה ולרווחה ותרבות!
חוקי משילות, עיתון פרטי, חברים בפייסבוק
כל שלושת הקדנציות של נתניהו מאופיינות במניפולציות לשמירת הכסא. לדוגמה, כמעט והקים ממשלה יחד עם...
שאול מופז, טריק ושטיק שנמשך כמה יממות ונגוז. תמיד יש קומבינות וסיפורים דמיוניים שמשמיע ראש הממשלה על עברו ההיסטורי. למשל: סיפר למקשיבים שהוא זוכר את החיילים הבריטים מסתובבים ברחובות, זאת כאשר הוא נולד בשנת 1949, שנה אחרי שאחרון הבריטים יצאו את נמל חיפה בדרך לאנגליה. עכשיו יש חוקים חדשים לחזק את הכיסא, למשל, חוקי משילות. יש את התומך
שלדון אדלסון, חבר נפש, אדיר בממונו, ימני-רפובליקאי, שקנה, בין השאר, שני עיתונים - ישראל היום ו
מקור ראשון, שממלאים תפקיד של מהללי השלטון והעומד בראשו.
מי שקורא עיתונים אלה יכיר את מדינת ישראל המצטיינת בכל התחומים, מדינה ללא דופי: כלכלי, מדיני, חברתי. שיטת עיתוני החינם + עיתונים מטעם, משמשת קמפיין בחירות מטורף ומתמשך מיום בחירתו השלישית של נתניהו ועד ליום בו יהיו בחירות חדשות. מצטטת מפוסט של
רינו צרור בפייסבוק: "נתניהו יודע שהמשך שלטונו מותנה אך ורק בפופולריות האישית שלו והוא פועל כמצופה ונכנס כבר לקמפיין. אם לא אירן אז אבו מאזן, או חוק לאום, במבצע מיוחד. נתניהו מוכר ואנחנו הקונים".
חוק הלאום
חוק הלאום, למי שעוד לא התעמק בשאיפתו של נתניהו לחוק יסוד חדש, הוא מעין הכרזה מחדש של מדינת ישראל (אליבא דביבי, בואו נשכח שהיה מייסד שכבר הכריז על מדינת ישראל לפני 66 שנה). זו כבר לא מדינת ישראל על-פי מגילת העצמאות, זו מדינה עם הכרזה אחרת והגדרות חדשות ברוח ביבי שלדון והימין הגואה.
כך, בעוד שרים בהווה ובעבר, מחזקים את כסאותיהם, משתמשים בטריקים ובאי אמת בעמודי הפייסבוק שלהם, או לחלופין מחפשים ג'וב משתלם בבית הנשיא, ביבי עובד קשה כרגע, לא למען עם ישראל חלילה, לא למען מחירי דירות ומזון שפויים לאזרחים אלא למען הכסא לקדנציה רביעית. הוא לא יוותר על הפרה גדושת החלב המעניקה לו את החיים הטובים, עם המטוס הפרטי בדרך לשני טיולים עם שרה. אחד למקסיקו, בקרוב והשני מיד אחריו לאוסטרליה. מה רע? המדינה יכולה ללכת לעזאזל, עם תג מחיר, עם פשע גואה, עם אמצעי תחבורה מפגרים ופקקים בלתי נסבלים בכל שעות היום, עם חיילים שמרוויחים 300 שקל לחודש וזקנים שאין להם כסף לחיות בזקנתם.
חשוב? לא לראש הממשלה. הוא בכלל בספירות אחרות. מטוס, ארמון, קמפיין, מסעות בעולם וחלומות על שמירת הכיסא...
