הצעת החוק של ח"כ שלח מתנערת מנכי צה"ל

המלצות הוועדה לעניין הקשר הסיבתי מתוך דוח הוועדה עולה כי המלצות הוועדה נחלקות לשני חלקים עיקריים. הראשון, עניינו באמות המידה להכרה בזכאות, והשני, בהסדר שיחול על אלה שלא יהיו זכאים לסיוע מאגפי השיקום בעקבות יישום המלצות הוועדה. אמות המידה להכרה בזכאות כאמור, במצב כיום, נדרש שהפגיעה תהיה בזמן השירות ועקב השירות. במונח "עקב השירות" נדרש קשר עובדתי בין האירועים לבין הפגיעה. כן נדרש קשר משפטי. הקשר המשפטי כולל רכיב אוביקטיבי ורכיב סובייקטיבי. הפסיקה, אשר פירשה את המבחן האוביקטיבי של הקשר המשפטי, אימצה לעתים את מבחן "הייחודיות והמיוחדות" של השירות הצבאי שהתייחס לאירועים אשר מיוחדים לשירות הצבאי וקשה למצוא להם מקבילה באזרחות ולעתים - מבחנים אחרים. הוועדה קבעה כי כפועל יוצא מכך, מבחן "הייחודיות והמיוחדות" יושם בחלק מהמקרים בלבד ובחלק אחר הוכרו נפגעים כנכים וכנספים של צה"ל הגם שלא הייתה בתנאי שירותם ייחודיות כלשהי המאפיינת את השירות הצבאי (כגון אירועים חריגים, אף שחסרו לאותם אירועים מאפיינים ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי). על כן, הוועדה המליצה כי מלבד התנאים הנדרשים כיום (תוך כדי ועקב) לצורך הכרה בזכאות - יתווסף לחוק תנאי שלפיו תנאי השירות שהביאו לפגיעה יהיו בעלי מאפיינים "ייחודים ומיוחדים" לעומת תנאים נפוצים בחיים האזרחיים, באופן שנסיבות הפגיעה תהיינה בעלות אופי צבאי או ביטחוני במהותן. תנאי זה, אשר יתווסף הן לחוק הנכים והן לחוק משפחות חיילים, אינו בוחן רק את השפעת האירועים על הנפגע אלא את תנאיו האוביקטיביים של השירות אשר גרמו לפגיעה. על-פי המלצות הוועדה, מי שלא יעמוד במבחן זכאות זה, לא יוכר כנכה או כנספה של צה"ל. הוועדה המליצה כי להחלת מבחן זה של "ייחודיות ומיוחדות" יקבעו שני חריגים: האחד, חיילים בשירות חובה שנפגעו באירוע חבלה והשני, חיילים בשירות מילואים פעיל שנפגעו באירוע חבלה. לחריגים אלה תוכר הזכאות אם החבלה התרחשה במהלך השירות ועקב השירות, אף אם נסיבות פגיעתם אינן ייחודיות ומיוחדות לשירות הצבאי או הביטחוני. כן הוועדה הבהירה, כי חיילים בשירות חובה או בשירות מילואים פעיל שנחבלו במהלך השירות תוכר זכאותם, אם הפגיעה אירעה תוך ועקב השירות הצבאי, אף אם אין לנסיבות הפגיעה מאפיינים ייחודיים של השירות הצבאי או הביטחוני. המשמעות של קביעה זו היא כי אם הנכה נפגע בפעילות שאינה חבלתית באופייה, שיכולה למעשה לקרות תיאורטית גם באזרחות, הרי שמבחן הייחודיות והמיוחדות לא יתקיים - והחייל לא יוכר כנכה צה"ל. לעניין זה ניתן דוגמה של חייל או איש מילואים שהרים משקל כבד ונגרמה לו פריצת דיסק בגב או בקע מפשעתי, מאחר אין מדובר בחבלה אלא בפעילות שגרתית בבסיס, ואותו חייל או איש מילואים לא יעמוד בדרישות החוק מאחר שאירוע דומה יש לו מקבילה בפעילות אזרחית. נהיר כמובן כי הצעה זו שוללת מראש את האפשרות להכיר במחלות. עוד, מאחר שמשהב"ט מגדיר דרך קבע פגימות רבות כמחלות תוך הטיית האמת מה שגרם לסטטיסטיקה השגויה עליה הסתמכה הוועדה, הרי שיורדת מאוד האפשרות לקבל הכרה כנכה צה"ל לרוב האוכלוסייה (גם אם נקבל את הסטטיסטיקה של הוועדה כפי שהיא המציגה נתונים לפיהם 64% מנכי צה"ל נפגעו בתאונות וממחלות(עמוד 30 לדוח הוועדה).

עוד המליצה הוועדה כי משרתים בשירות קבע, אשר חלו במחלה במהלך שירותם, לא תוכר זכאותם לפי חוקי השיקום. הוועדה מודעת לכך כי, לעתים, מאופיין השירות במתח, בלחץ עבודה, ברמת מחויבות גבוהה או בתנאי עבודה חריגים, אך אלה לא ייחשבו כייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי או הביטחוני. מי שחלה במחלה או שמחלתו הוחמרה בהיותו בשירות קבע, בצה"ל, ובמקבילהם בגופים האחרים (משטרה, שב"ס, שב"כ, מוסד, משמר הכנסת) לא יחולו עליו ההסדרים שבחוק הנכים, ואם נפטר, לא יחולו על משפחתו ההסדרים שבחוק משפחות חיילים. ההסדר שיחול עליהם יהיה זהה להסדר הקבוע לגבי נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, הכול כמפורט בדוח הוועדה. לעניין זה יש לזכור, כי הרמטכ"ל וכל קציני צה"ל הקרביים הבכירים והזוטרים, הם אנשי קבע. נהיר על כן, שהוועדה ממליצה למעשה שלא לכסות אוכלוסייה גדולה של משרתי כוחות הביטחון וצה"ל, אשר פעילים בפעילות מבצעית מדי יום ומהווים את בסיס ועמוד השדרה הביטחוני של ישראל - ולא את נשותיהן של אנשי ביטחון אלה כאלמנות, אם לא נפטרו מחבלה של ממש. כפי שציינתי לעיל, משהב"ט כאמור קובע כי פגיעות רבות הינן בגדר "מחלה", למשל ירידה בשמיעה הינה לפי הגדרתם מחלה, כך מוגדרות גם פגיעות בגב, שחיקת מפרקים ועוד כהנה פגימות מהן סובלים אנשי הקבע, שנתנו בריאותם משך שנים למערכת הצבאית, את כל אלה ממליצה הוועדה להוציא ממערכת השיקום, כולל במקרה של פטירה. לעניין זה נציין במאמר מוסגר כי אין למשהב"ט בסיס נתונים מסודר, ביחס למי מנכים נפגע איך ובאילו נסיבות וביחס למנגנון יצירת הנכות. למיטב ידיעתי הם משתמשים בסטטיסטיקה המבוססת על סעיפי המבחן הקובעים את הנכות, כבסיס לקביעותיהם. בסיס נתונים מוטה ובלתי מבוסס זה, הוא הבסיס עליו ועדת גורן השתיתה כאשר מסדרה סטטיסטיקות על החלוקה בין הקבוצות בעמוד 30 לדוח, וזה אחד העמודים על בסיסו ניתנו הקביעות המוסריות בבחינת ראה וקדש ראה ע"ש 125 - מסמך משרד הביטחון - אגף שיקום נכים, סימוכין 15101-020610, מיום 7.6.2010).

הצעת החוק של חבר הכנסת עפר שלח (פ/1594/19) יישמה את המלצות ועדת גורן כפי שצויין בדברי ההסבר. למרות ההסברים ביחס לצורך הערכי, הרי ברור כי מקורה ההחלטות הינו בעניין הכלכלי ועל כך ארחיב בהמשך. על-פי ההצעה שונה הקשר הסיבתי בחוק הנכים ונקבע כי: בסעיף 1, במקום ההגדרה "נכות" יבוא: ""נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה: 1. חבלה, אשר אירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, בשירות שאינו שירות קבע; 2. חבלה, אשר אירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו, בשירות קבע, ובלבד שתנאי השירות שגרמו לחבלה הם ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי או הביטחוני ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים הנפוצים; 3.מחלה או החמרת מחלה, אשר אירעה בתקופת שירותו עקב שירותו, בשירות שאינו שירות קבע, ובלבד שתנאי השירות שגרמו למחלה או להחמרת המחלה הם ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי או הביטחוני ואין להם מקבילה בחיים האזרחיים הנפוצים;" (ההדגשות שלי - ע.י.) כלומר, הצעתו של חבר הכנסת שלח אף מחמירה על המלצות גורן באשר דורשת כי יקבע באופן מצטבר כי האירוע גם מיוחד ויחיד וגם אין לו מקבילה בחיים האזרחיים. עוד מתערבת הצעת החוק של חבר הכנסת שלח בקשר הסיבתי ובהיפוך נטל הראייה שהיה עד היום מגן להכרה בחיילים שנספו במערכה וקובעת כי חייל שנספה במערכה בדרך למחנה או ממנו או בחופשה, יוכר רק אם נחבל ורק אם "החבלה לא נגרמה עקב התנהגות פזיזה, או התנהגות חמורה מכך, מצדו של החייל". שינוי זה נעשה תוך החמרה משמעותית של הנטל על הוריו השכולים שיתבעו הכרה ותוך הורדת הדרישה מהתנהגות רעה וחמורה (מצטבר) להתנהגות רעה בלבד, והכנסת פזיזות לגדר ביטול הקשר הסיבתי.

עוד יש לומר, כי המונח "פזיזות" הינו מונח בעייתי ומשמעותן אדישות או קלות דעת. נשאלת השאלה האם אנו כחברה רוצים שחייל אפילו קרבי, אחד מילדינו אחינו או יקירינו, שנהג בקלות דעת, לא יוכר כנכה כי טעה בהתנהגותו ויישאר קרח ללא פיצוי בגין נכות?? משרד הביטחון ואף הממשלה הובילו קמפיין שפעל בדה-לגיטימציה כנגד החיילים, בטענה כי רוב הנפגעים נפגעים בקטטות, תאונות בשכרות ותגרות מועדונים, אך העובדות הן אחרות - אלה הם המיעוט של הנפגעים. כן לא טרחו לספר לציבור, גם לא בדברי ההסבר, כי משהב"ט מקבל שיבוב מלא כנגד חיילים שנפגעו בתאונות דרכים אזרחיות בחופשה או בדרך למחנה או ממנו, ולמעשה ההכרה בחייל שנפגע בתאונה, אינה על כתפי משהב"ט והמדינה המשפים עצמם מחברת הביטוח האזרחית. להפך ישנם מקרים בהם משהב"ט תבע בתביעת שיבוב קיבל שיפוי מחברת הביטוח, ולאחר שנים משהשתפר מצבו של הנפגע, קיצץ בזכויותיו של הנפגע בהעידו לפני ועדה רפואית שהקטינה נכותו, למרות שאת הכספים קיבל לכיסו משהב"ט לפי הנכות הגבוהה על-פי תחשיב שהגיש לחברת הביטוח. עוד בדוח גורן ובהצעת החוק של ח"כ שלח, מבקשים לבטל את תוקפה של ההטבה הניתנת לפנים משורת הדין, המקנה זכאות לתגמולים לאלמנות נכי צה"ל שנפטרו שלא עקב נכותם, והיו בדרגת נכות של 50% ומעלה בגין חבלה בפעילות מבצעית - הצעה בלתי הוגנת ובלתי מוסרית. הטבה זו ניתנה על-ידי ראש הממשלה המנוח רבין, בסיכום עם ארגון נכי צה"ל, בראשותו של יו"ר הארגון דאז יוסקה לוטנברג. מטרתו של התיקון היה להודות לאלה שנפצעו בפעילות קרבית ונותרו נכים עם 50% נכות, בכך שיבטיחו את קיומן של אלמנותיהם, על-ידי תשלום תגמול אלמנה, ללא שאר הזכויות. ההיגיון היה שנכים אלה מתקשים לעבוד ולכן יתקשו ליצר ביטחון סוציאלי בדמות תשלום תגמול קיום לאלמנה שיבטיח את בטחונה של האלמנה, באשר תשלום 36 חודש לאחר הפטירה לא מספיק לקיומה. ביטול ההטבה דווקא לאלמנות נכים שנפגעו בפעילות קרבית אינו צודק ואינו מוסרי.

כנכה צה"ל 100%+ המרותק לכסא גלגלים בעקבות פציעה קרבית קשה במלחמת לבנון הראשונה ולא מתאונה או מחלה אלא בקרב, וכמי שעוסק בייצוג נכי צה"ל וכתב ספרות משפטית רבה בנוגע לחוק הנכים, אני מתנגד למימוש המלצות ועדת גורן בדרך בה מציע לעשות זאת ח"כ שלח ולהצעתו, אשר לעניות דעתי מקפחת את ציבור נכי צה"ל. ההצעה אינו קובעת מנגנונים חליפיים, אינה מייצרת פתרון ביטוחי לחיילים בחופשה, ואינה פותרת בעיות רבות הנובעות מההתערבות בקשר הסיבתי. על כל אלה ההצעה לא נעשתה, תוך התייעצות עם הארגון היציג, אלא באופן חד-צדדי תחילה כהצעת חוק פרטית ולאחריה כהצעת חוק שהממשלה תומכת בה. אמנם נכתב בדברי ההסבר כי: לאחר מו"מ מתיש, נחתם הסכם בין משרד הביטחון ובין ארגון נכי צה"ל. בהסכם נאמר, בין השאר, כי "ההכרעה הערכית לעניין הקריטריונים לקביעת הזכאות להכרה לפי חוק הנכים וחקיקת השיקום תיקבע על-ידי הממשלה וכנסת ישראל... הארגון יכבד כל הכרעה שהתקבלה ותתקבל על-ידי הממשלה והכנסת", אולם לא נאמר כאן, כי ארגון נכי צה"ל לא נהג במו"מ שניהל בצורה שקופה כלפי חבריו, ולמעשה הותיר את המלצות גורן להכרעת הגוף המבצע, זאת ללא מנדט מוסרי לעשות כן מהנכים עצמם. יו"ר הארגון חיים בר הצהיר כי ועדת גורן נקברה וכי השיג הישגים רבים לנכים, לימים התברר כי רבים מ"השגים" אלה נעלמו בהצעת החוק של ח"כ שלח.

המלצות אלה לא באו בחלל ריק, הן מבוססות על ניסיונותיהם הבלתי נלאים של הממונים על התקציבים במשרדי הביטחון והאוצר שלוטשים עיניהם לתקציב אגף השיקום, לקצצו בכל דרך אפשרית על גבם של אלה שנתנו גופם ונפשם על מזבח המולדת ובשליחותה. ולא מדובר כאן בקלישאה. את הצפי לקיצוץ ניתן לראות בחלק הבלתי מסווג של הצעת התקציב של משרד הביטחון בעמוד 26, שם נכתב "עם יישום המלצות ועדת גורן בהתאם למסמך העקרונות כאמור, קיים פוטנציאל לחיסכון בתקציב אגפי השיקום של משרד הביטחון". ועל כך אמר הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי כשהופיע בפני הוועדה: "אני לא חושב שזו טעות לדבר גם על המשמעויות הכספיות של ההחלטות, ואני חושב שגם מהצד הזה כדאי שנזכור שמדינת ישראל יש לה צבא גדול בסדר גודל של מדינות מכובדות במערב, 'במחירי מציאה'. אין פטנט כזה בשום מקום בעולם, שעיקר הצבא מבוסס על אנשים במילואים, בבית. אנחנו לא משלמים להם, רק כשאנחנו קוראים להם, ליום שאנחנו קוראים להם. ולסדיר, אני לא רוצה להגיד מה אנחנו משלמים להם. אין מודל כזה בשום מקום בעולם. אין! אני מוכן שתגיד לי איפה זה קיים. לכן, במונחים של עלויות, לפי דעתי, על תקציבי המדינה, תקציב הביטחון ובוודאי המרכיב של עלות כ"א בתוכו, אני לא מכיר לזה אח ורע בשום מקום. אין לזה שום דוגמא". הגיוס לצה"ל בחובה ובמילואים, הינו גיוס חובה מנדטורי (ראה דבריו החדים של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי לוועדת גורן - עמוד 7 ובעמוד 8) ואינו מלווה באקט רצוני. מי שאינו מתגייס ואינו מחזיק בידיו עילה רפואית או סוציאלית ראויה להימנעותו מגיוס ושירות - נענש בחומרה. בכפוף לכך, מדינת ישראל מחויבת בשמירה על מעמדם המוסרי והערכי של המשרתים בצה"ל, שאם לא כן יוסר הבסיס הקיומי של צה"ל כצבא העם - והוא יתפרק. האם ישלחו הורים את ילדיהם לשרת ביודעם שבנם ייזרק למפתנו של הביטוח הלאומי כאילו מר גורלו בלבד הוא שגרם לנכותו או מותו? כמדומני שהתשובה לכך ברורה. דוח ועדת גורן פוגע בחיילים חובה ובקבע, וכך גם הצעת החוק המתבססת עליה ועומדת לפני אישור בקריאה שנייה ושלישית. אם עד היום ההתנהלות של מי שנפגעו בשירות (ונזכור אלו בנינו אחינו וחברינו) מול משרד הביטחון הייתה קשה, מעתה אם ההמלצות השגויות יהפכו לחקיקה, תהיה ההתנהלות קשה הרבה יותר עד כדי בלתי אפשרית. ציבור גדול יותר של נכי צה"ל ייאלץ לפנות לעורכי דין על-מנת לעמוד על זכויותיו וכמות ההתדיינויות מול אגף השיקום ובבתי המשפט תגדל.

יובהר, כי מטרתו של דוד בן-גוריון, יוזם חוק נכי צה"ל הייתה להכיר בחבלה, מחלה והחמרת מחלה בלא להטיל הגבלות מיותרות, שהוטלו כעת בהתאם להמלצות הוועדה והצעת החוק, על חיילי חובה וקבע. בסיס הטענה הערכית כפי שנוסח בהצעת החוק של ח"כ עפר שלח הוא: "הקריטריונים לזכאות הורחבו לבלי היכר: בתודעה הציבורית, חלל או נכה צה"ל הוא מי שנפגע עקב הנסיבות והתנאים המיוחדים של השירות הצבאי - בפעילות מבצעית, באימונים, או בנסיבות אחרות הנובעות מייחודיותו של השירות. ואולם בפועל, חלק הארי של חללי ונכי צה"ל המוכרים היום זוכים לכך בשל נסיבות, שאין להן דבר עם מיוחדות השירות. בכך נפגע הבסיס הערכי שעליו מושתתים החוקים השונים, וכן נפגעת יכולתה של מערכת השיקום לטפל בנפגעים שלמענם הוקמה, בשל עומס תקציבי וביורוקרטי בלתי נסבל." - האמנם? יש לבדוק טענה זו: 1. למשרד הביטחון אין נתונים בדוקים באשר לנסיבות פציעתם של 98,043 (נכון ליולי 2013 על בסיס בקשה לפי חוק חופש המידע) נכי צה"ל ומעולם לא נעשתה עבודה מעמיקה ביחס לכך. ועדת גורן התבססה על נתונים שנמסרו לה מוועדת ברודט (שהוקמה לצורך חיסכון תקציבי) וממשרד הביטחון ואגף השיקום, בלא שהיו לה כלים להעריך אמינותם וכאשר ידעה כי הנתונים אינם אמינים באשר בוצעה החלה רטרואקטיבית של סטטיסטיקות משנת 2009 המערבות סעיפים תקציביים. כלומר הבסיס ועמוד התמך לקביעותיו של שלח בדברי ההסבר ולקביעות ועדת גורן מעורער מבסיסו, והבסיס הזה הזין את הקביעה הערכית. 2. בהתאם להחלטת הממשלה מיום 12-9-06 שמספרה 485 אשר קבעה פיצול תקציב משרד הביטחון ל-2 מערכות תקציב, האחת "אזרחית" אשר תהיה גלויה ומפורסמת כפי שנעשה לגבי כל משרד ממשלתי אחר, והשנייה "חסויה", תקציבי אגף השיקום נכים ומשפחות נופלים בגדר המערכת האזרחית החייבת פרסום. תקציב משהב"ט הגלוי מכיל את תקציב אגף השיקום וגלוי לכאורה. אולם כפי שניתן לראות בעמוד 46 לחוברת התקציב, אין פירוט בתקציב מה עלות המנגנון המטפל בנכים, כמה תקנים יש, כמה הם עולים ומה הן עלויות והתקורה הנלווים. אומנם נאמר בתקציב "תקציב אגפי השיקום במשרד הביטחון גדל בשיעור ניכר על פני השנים האחרונות. התקציב גדל מרמה של כ-2.3 מיליארד בש"ח בשנת 1994 לרמה של כ-4.9 מיליארד ש"ח בשנת 2013 וכ-5 מיליארד ש"ח בשנת 2014 (במחירים שוטפים)", אולם לא נאמרה מילה ביחס לעלויות המנגנון. 3. משהב"ט אינו מדווח על סכומים שהוא מקבל בשיבוב מחברות ביטוח בשווי מיליונים בשנה בגין פציעות של חיילים בשירות. במצטבר מדובר על סכומים כבדים ביותר, שאינם מדווחים כחלק מן התקציב ומועברים למשרד האוצר. 4. במסגרת הסכם שיפוי שנתי בין משרד האוצר ומשרד הביטחון משנת 1994-5, שני אגפי השיקום: נכים ומשפחות, קיבלו תוספת תקציבית של 50 מיליון ש"ח; הסכם זה הביא להעברה של 50 מיליון שקלים כל שנה לאגף השיקום, כתוספת תקציב ייעודית, כל שנה ממשרד האוצר. כלומר מאז 1994, סכום כסף בשיעור של 50 מיליון ₪ בשנה מועבר לאגף השיקום ולאגף משפחות מדי שנה, אך אינו מגיע לידי הנכים והמשפחות השכולות ועובר לתקציב הכללי. מדובר על כ-100 מיליון שקלים ללא הצמדה וריבית. 5. ולבסוף, לא ברור כלל אם מדינת ישראל תחסוך אגורה שחוקה, מהעברת אנשי הקבע והחיילים לידי הביטוח הלאומי, שהרי שם גם יצטרכו לפצותם, וגם הביטוח הלאומי ניזון מתקציב מדינת ישראל. על כל אלה נהיר, כי הטיעון המספרי והכלכלי דורש בדיקה ואין די בטענות לא בדוקות לעניין זה כדי לבסס טיעון כלכלי אמיתי, ולשנות הסדר העומד מקום המדינה ואשר עלול לגרום לנזק ביטחוני למדינה ולפגיעה במוטיבציה של המשרתים.

בכל הכבוד לוועדה ולחבריה הנכבדים, לא ברור מדוע מדדיה הערכיים של הוועדה שמונתה על בסיס כתב מינוי שבסיסו תקציבי, טובים ממדדיו של המחוקק שרצה במתן כיסוי מלא לחיילים בשירות צבאי. עוד על-פי המלצות הוועדה, הגדרת אדם כנכה שלא על-פי חוק הנכים (למשל: נכה תאונת דרכים) - תשלול את הכרתו כנכה צה"ל גם אם הנכות מהתאונה נגרמה לו כתוצאה משירותו הצבאי. לא ברור מדוע קביעה כזו היא מוסרית שהרי לא היה נפצע אלמלא גויס, בפרט כשקיים שיבוב מלא למשרד הביטחון כך שאין עלות כספית ניכרת להכרה בנכות או שאין עלות כלל. על-פי הצעת החוק, ניתן לשלול כיסוי לחייל צעיר שנפצע בדרך של מענק. אולם לא נקבע מראש מנגנון למענק כזה. כך יווצר מצב, שבו חייל שנפגע בתאונת דרכים יכול לקבל פיצויי עתק בעוד שחייל שנפגע במסגרת שירותו הצבאי יזכה לפיצוי נמוך הרבה יותר - ואם תתקבל עמדתו של משהב"ט בוועדת גורן אנו מדברים על פיצוי שאינו מכסה דבר. החקיקה הזו יוצרת אפליה חמורה בין כאלה שנפגעו בשירותם בתאונת דרכים לבין חיילים אחרים שיפגעו באזרחות ובין כאלה שיקבע כי היו פזיזים לכאלה שלא, תוך פגיעה עמוקה בעיקרון השוויון. אגב, פניתי בכתב לוועדת גורן כבר ב-2009 והצעתי פתרון שיאפשר טיפול בגידול באוכלוסיית נכי צה"ל ללא צורך בשינוי הקשר הסיבתי או בפגיעה באוכלוסיות כמו אנשי קבע, חיילים וחופשה ועוד, כפי שמבקשים הוועדה ומציעי החוק לעשות תוך יצירת הסדר היוון רצוני והוגן. אלא שהוועדה, שאישרה את קבלת המכתב, לא זימנה אותי לדיון וכלל לא דנה בפתרונות שהצעתי. לא ברור מדוע יש לאשר הצעת חקיקה הפוגעת בחיילי צה"ל, ומפלה אותם למול נכי תאונות דרכים ופגיעות נזיקיות אחרות, אשר בזכויותיהם הביטוחיות לא ניתן לגעת מרגע שנקבעה נכותם, הדבר נוגד את ההלכה ביחס לאיסור פגיעה רטרואקטיבית בזכויות - ועצם היות החוק סוציאלי - אינה הכשר להיתר כזה. על כל אלה, אני סבור כי הצעת החוק לקביעת אמות המידה לסיוע מאגפי השיקום, הינה הצעה פופוליסטית ודמגוגית שפוגעת פגיעה קשה בציבור משרתי כוחות הביטחון. פגיעה בחיילי צה"ל, פוגעת בבטחון המדינה באשר תפגע ברצונם של חיילים להתגייס וברצונם של משפחות לשלוח חיילים לשירות חובה ובהתנדבות ליחידות לוחמות והכי חמור ברצונם של אנשי מילואים המהווים עיקרו של הכוח הלוחם האם לא להתחמק ממילואים. באשר אלה יחשבו קודם לפני פעולה האם יכוסו אם יפגעו אם לאו, הדבר יפגע בסולידריות של צה"ל, כפי שאמר הרמטכל לשעבר גבי אשכנזי "אני חושב שהבעיה כאן היא לא ארגונית פרוצדוראלית, היא עניין ערכי- תפישתי, הם חלק מאיתנו, בשר מבשרינו, אנחנו אחראים עליהם. לי מפריע, ערכית, שנגיד להם: תודה, אנחנו נפרדים פה! אני חושב שלא נכון לעשות את זה".