הפסטיבל שנותן את התמונה המלאה

אמש (ד', 14.5.14) הסתיים פסטיבל "דוק אביב 2014" בהכרזה על הזוכים בטקס מרגש אשר נערך בבית היוצר שבנמל תל אביב. הפסטיבל מחולק לשתי קטגוריות מרכזיות: סרטי תעודה ישראלים וסרטי תעודה שנעשו בחוץ-לארץ. בתחרות הישראלית השתתפו 14 סרטים ואני אפנה זרקור על ארבעה מהם: "אבא שלי יעקב שבתאי" תחנה סופית", "מלך היהודים" ו"תרשום אני ערבי". 1: "תחנה סופית": בסרט זה מנסה הבמאית ג'ולי שלז לפענח את סודה של התחנה המרכזית בתל אביב אשר מהווה עורק תחבורה מרכזי בישראל מחד-גיסא, ומוגדר כמעין "אזור במעבר", שבו גרים סודנים, אריתראים, תעשיית הזנות פורחת ועוד מאידך-גיסא. כלומר: קיימת פה מלחמת הכל בכל שלא ברור מתי היא תגמר. 2: "מלך היהודים" בסרט זה מנסה הבמאי יאיר קדר לפענח את דמותו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. זוז באמצעות שילוב של קטעי ארכיון, קריינות של השחקן חיים טופול, קטעי אנימציה, ושירים ששרה נינט טייב, לצד ראיונות עם חוקרים ואישי רוח שערך הבמאי. 3: "תרשום אני ערבי": בעת שכיהן יוסי שריד כשר החינוך הוא רצה להכניס לתוכנית הלימודים בבתי-הספר את שיריו של המשורר הפלשתיני מחמוד דרווייש. מאחר שרובנו כמעט ולא יודעים דבר עליו מנסה הבמאית איבתיסאם מרענה מנוחין להביא דיוקן רחב ומקיף של האיש ושל הנשים אשר השפיעו על חייו ועל עבודתו. אחת מהן הינה תמר בן-עמי אשר ניהלה עמו רומן בשנות השבעים (דבר אשר מעורר הרבה שאלות עצם העובדה שלא היה נהוג לנהל מערכות יחסים בין יהודים לערבים בשנות השבעים והשמונים). ד: "אבא שלי יעקב שבתאי": כאשר המשורר יעקב שבתאי הלך לעולמו בשנת 1981 כתוצאה מהתקף-לב הייתה בתו נועה בת שמונה חודשים; כך שהיא לא זכתה להכיר את אביה לעומק. בסרט זה מנסה להתחקות אחר דמותו של אביה ולגלות למעשה איזה איש הוא היה, מה ייחד אותו כאדם, ומיהי משפחתו עמה אין לה קשר עד עצם היום הזה. חשוב לצפות בסרטים אלו ואחרים אשר נותנים מעט פסיפס על האזורים והדמויות אשר ליוו את חיינו במהלך ההיסטוריה.