ביום שני בשבוע, נפל דבר והאומה עצרה נשימה כשמנצח מקהלת המחוקקים בישראל, היו"ר, אחד בשם דורי או דרורי קפלנסקוב (יכול להיות שאני משבש לצערי את שמו מחמת זקנה), הכריז כי הבחירות לנשיאות מדינת הקוקו, יתקיימו בעשירי בחודש יוני. קוקי רשבסקוב, היו"ר המרשים בהדרו, הסביר לאומה כי החליט לקדם את המועד בכדי לחסוך ב"יסורי המתנה" מהמעומדים מבין חבר ההבהבים (מלשון הב-הב במשמעות של תן ותן), ליומם הגדול; חזונם להיכנס להיסטוריה על-כנפי אוויר חם.
גם מוקי קסספרוב עצמו כמעט והיה למועמד מטעם בוסיו בייבי מתת-אל ואיואנוב לדרמן אבל בשארית תבונתו סילק אבן נגף זו מדרכו, שלא ייחשב גם הוא לשוטה מוחלט כחבריו למקהלה. האחרים אכן נראים ונשמעים ככאלה. אפילו הצללים המרחפים עליהם אינם מטרידים את המועמדים - כאילו שכלם אבד מכבר.
מחזה עוועים זה מתגלגל כבר חודשים ארוכים בכנסת, והוא מהאירועים המבזים ביותר של בית המחוקקים הישראלי. שורה של מועמדים אפורים, כולם חסרי צבע והישגים משמעותיים בחייהם, מבין "נבחרי האומה", שואפים לזחול על גחונם למשכן הנשיא המתפנה לאחר עונתו של
שמעון פרס. נשיא פורש זה ייזכר כאחרון האישים שלרע ולטוב היה בעל קומה והישגים, צבוע בבולטות יוצאת-דופן. אלה הבאים אחריו אפילו את שמותיהם נתקשה לזכור.
שאפתנים-בחשנים זערוריים אלה נחשפו מכבר במלוא עליבות יצריהם העזים לעוד טיפה אחת של כבוד שלא מגיע לאיש מהם. מה הם לא יעשו בכדי לרומם עצמם משפל מעמדם בכדי להציב בבוא יומם את ראש הברוזנה המפוסל שלהם תקוע על עמוד קצר במדשאת בית הנשיא? הם אפילו יקומו ממיטת חוליים כאריות משחרים לטרף, וילטשו ניביהם לנגוס איש בבשר מתחרהו - חי כשיהיה.
אכן אין זו כלל שאלה אם יש טעם לקיים את המוסד הזה, אלא מי יאכלס כיום את מקום מושבו המתפנה של הנשיא. לצערנו, בבית המחוקקים במושבו זה אין איש אחד בעל שיעור-קומה ראוי. הכנסת מורכבת רובה ככולה מאנשים בינוניים ומטה, רבים מהם עסקנים הנהנים מתנאים מופלגים. הם מרחפים מנותקים מהארץ כאילו מדובר בעייטים מרקיעי ריחוף, דואים לאתר טרף, עיט בדמותו. בצלילתם לעברנו מקרבות הנשיאות הם נחשפים יותר ויותר כעיטים צבועים, המגואלים זה בדם אחיו.
אי-אפשר לקיים עולם נשלט בידי טורפים כאלה מבלי לחפש אחר תשובה לשאלה מדוע אין הכנסת הזאת ממלאה ייעודה באיתור מועמד/ת בעל שיעור קומה ראוי מחוץ לכנסת, שכן החוק כך אומר שכל אזרח הממלא חובותיו רשאי להיבחר. איתור כזה הוא בעצם תפקידם של נבחרים. אבל הכנסת הזאת החליטה בנחישות מסלידה למעול באמון הציבור השוטה שניתן בה; הכנסת המרדנית הזאת מכריזה שאיש לא יגזול ממנה את הנחלה הנחשקת הזאת.
מנגד לחרפת הכנסת ומעילתה בתפקידה הוכיחו שני אישים בעלי שיעור קומה, הוא והיא, כי אפשר וצריך גם לנהוג אחרת. היא שופטת עליונה בדימוס ושמה
דליה דורנר, הוא פרופסור ישראלי בעל שם עולמי וחתן פרס נובל ושמו דן שכטמן שהחליטו להציל כבוד מוסד הנשיאות מתוך עוז-רוח אזרחי הראוי לכל השבחים והתודות.
שני אישים (!) אלה בהופעתם על הבמה הציבורית נדרשו לעבור דרך משפילה של הצגת עצמם וערך משקלם בפני חברי כנסת רבים, ועד עתה לא קוששו לעצמם אפילו את המעט שבמעט, את עשרת חברי הכנסת שימליצו על מועמדותם ככשרה.
שני אישים אלה נשכו שפתותיהם ובקומה זקופה ניסה לעבור את דרך החתחתים הגועלית והמביישת ראש וראשונה את הכנסת והנבחרים היושבים בה, שניס להמעיט מכבודם ואף לבזותם. אינני יודע כיצד תסתיים הצגת הקרקס הנכה הזה לנשיאות. אך דומני כי ראוי בשלב זה לצפות שמישהו בכנסת יתעורר וישא-קול צלול לקרוע את המסכות מחבריו נפוחי הראש, ויכריז בגלוי כי הוא תומך באחד מבין שני אישים אלה ויקרא לחבריו שטרם איבדו מלוא שפיותם, לנהוג בדרך הראויה ולקיים גם בחירה בגלוי ולא בהסתר המתאים לשפופי-קומה מוגי-לב.
ספק אם נס כזה יתרחש. הקטנוניות ההופכת ל"מהתלת הנשיא הנבחר", מאפיינת את הנסיגה המטרידה של כולנו ממצוינות. כאילו מדובר בפשע נגד האנושות! זה הדור המובס החי תחת שלטון בית המלוכה של משפחת מתת-יהו, והפרימיטיביות מצחינה את עולמנו.
אולי תתחולל סופת הארת-בינה ברגע האחרון ויקרה פלא. עד אז אני פונה לכל מי שקולו עמו להצטרף ולהודות מעומק-לב לדן שכטמן ודליה דורנר על עוז-רוחם ונסיונם האמיץ להציל את הכנסת המתכחשת לעצמה. לשניים אלה מגיעה הוקרה שלמה. לא הם הושפלו בסופה של דרך, זו הכנסת של יולי מרקוב (?) שהגיעה לסף תחתית מכלימה.
