X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
סרנה, במסגרת הניתוח הסלקטיבי של הסוגיה, שוכח כמובן שלא כל אל"ם (מ.) הוא גאון הדור, לא בניהול צבאי ובוודאי לא בניהול כלכלי או אסטרטגי, ויש לנו לא מעט דוגמאות לכך לפי התאוריה הלא כל כך מרומזת של סרנה, אם אתה אל"ם (מ.) ועוד בסיירת, אתה מוסמך לעשות בשאלות צבאיות ובנושאי ביטחון-שדה ככל העולה על רוחך, בכל מסגרת בה אתה נמצא
▪  ▪  ▪
סרנה. אין טעם לקרוא [צילום: פלאש 90]

הדברים הבאים באים לשרת שתי מטרות: א. לבחון בדרך שונה מזו שבה נקטתי במאמר קודם את ה"עליהום" הפופוליסטי על מערכת הביטחון ותקציב הביטחון; ב. להשתמש במאמר טיפוסי לביקורות מתלהמות (מאמרו של יגאל סרנה, "זאב, זאב", בידיעות אחרונות - מוסף שבת, מיום 23.5.14), בכדי להמחיש את מסכת האבסורדים שבתקשורת הישראלית דהיום, כשניתוח נושא כביכול אינו אלא ביטוי מוסווה להשקפת העולם האידיאולוגית והפוליטית ושל השייכות החברתית של כותב המאמר, מנקודת ראות של אופוזיציה סלפנית ומגמתית בכל מחיר, לכל עניין שאינו עולה בקנה אחד עם המחנה "המתקדם" שלהם.
דברים שכותבים עיתונאים מסוג זה וברוח זו, לרוב אין טעם לקרוא, משום שאתה יודע לחזות מראש מה יהיו הטיעונים, מה תהיינה המסקנות ואילו תירוצים יוצגו בכדי "להסביר" את הפער הבלתי הגיוני בין מה שהם מספרים לבין המציאות והעובדות. ובכל זאת, במסגרת הכלל "דע את היריב", ראוי לבחון מפעם לפעם עד לאיזה מצב קיצון הצליחו לטפס "שומרי החומות" הללו, ו"כפוסקי הלכה פוליטית-חברתית מדופלמים", עד לאילו שיאים של שנאה עצמית והשתלחות הם מרשים לעצמם להגיע. מי שעוקב אחר הסגנון של דיווחים אלה, ואני עושה זאת במידה ובמגבלות של עיסוק חובבני, יודע שהתהליך אינו סטטי ואינו מתרכך או דועך עם הזמן. בדומה לכל הפרעה רב-קוטבית שהוא אחד מקטביה, הוא מצוי בתהליך של צמיחה מתמדת, כפונקציה של שלושה משתנים בעיקר: א. התחזקות הימין בישראל; ב. התמוטטות קונספט אוסלו הממוקד כיום ב"פתרון שתי המדינות"; ג. החולשה היחסית של ממשלת ישראל הנוכחית והקודמת, בתגובותיה לפעילות פנימית בעלת אופי של גייס חמישי, שאותה מעודדים "ידידים" מהמערב המפותח וכוחות "מתקדמים" משלנו.
הבעיה שמטרידה את סרנה במאמר הנ"ל, היא השעייתו של ח"כ מדליף מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת - ח"כ עמר בר-לב; והשאלה החמורה הרבה יותר: כיצד העיז יו"ר הוועדה החדש, ח"כ זאב אלקין, לעולל כזאת לאיש הסיירת לשעבר, אל"ם (מ.) בר-לב?
הטיעונים שמעלה סרנה לגבי מקרה פרטי זה, הופכים את ההתייחסות לעקרונית ומהותית, ומצדיקים דיון נורמטיבי בתופעה ובאופן שבה בוחנים אותה "אנשי שלומנו". סרנה אינו מנסה להתמודד עם השאלות היסודיות, כגון: א. האם הייתה הדלפה? האם אכן בוצעה על-ידי ח"כ עמר בר-לב? האם בר-לב מודה שאכן פעל בניגוד לנוהלי הוועדה? והאם פעולתו של אלקין נעשתה במסגרת סמכויותיו כיו"ר הוועדה? ומשום שהוא אינו שואל שאלות אלה ואינו מערער על המעשה בהסתמך עליהן, אני מסיק שהתשובה לכל ארבעת סעיפי השאלה חיובית. שהרי לא ייתכן שסנגור נבון לא ישתמש בכלים האלמנטריים שלרשותו בכדי להוכיח שלא היו דברים מעולם. ולכן, המסקנה הראשונה היא שהיו גם היו דברים מעולם.
מוסכמות מקובלות
במקום לעסוק בשאלה העניינית, הוא עוסק במה שנוח לו, בעניין האנושי, לאמור: בר-לב "הגיבור" כאל"ם (מ.) ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מול אלקין - אדם שעלה מרוסיה בתחילת שנות ה-90, שירת במסגרת דרישות החוק שירות בסיסי בצבא, הספיק ללמוד עברית מצויינת, לעשות תואר שני ודוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, להיות סגן שר-החוץ, להתמנות ליו"ר וועדת חוץ וביטחון, להיות מהפעילים הציוניים הבולטים ברוסיה הסובייטית בחרקוב, תוך סיכון חרותו וחייו, לעסוק בהוראת העברית שם לחוגים נרחבים שא"כ עלו לארץ, להיות בוגר אוניברסיטה מצטיין במתמטיקה, ולהצטייר כאן כאחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר והמבריקים ביותר, והוא יליד 1971 (בן 43 בלבד); ובוודאי שכחתי מספר דברים. ברור שמדובר בשני אנשים בעלי עבר שונה, יכולות אישיות שונות ומסלול חיים שונה בתכלית. האחד הוא "לשעבר" שחי על זרי הדפנה מאותם ימים, האחר הוא מטאור עולה בשדה הפוליטיקה הישראלית. בעצם הסטת הדיון מעניין לאנשים המעורבים, מבקש סרנה לחזור ולקבע מוסכמות מקובלות במילייה שאליו הוא שייך: כולם שווים במדינת ישראל וכולם שוים לפני החוק, עד אשר מגיעים לבחון את זיקתם למילייה החברתי. יש נו הרובד "הנכון" והרובד ה"לא נכון". וכאשר נוצרת מחלוקת בין שני אלה, הנושא, הסיבה והעובדות אינם חשובים, רק ההשתייכות הקבוצתית. עצם העובדה שאלקין לא נבהל מאיש הסיירת וייחוסו החברתי ופעל על-פי סמכותו במטרה להשליט בוועדת חו"ב כללי התנהגות שיעלו אמינותה, ערכה, וכושרה למלא את תפקידה בין היתר כמבקרת מערכת הביטחון, כל אלה אינם נקלטים ע"י החיישנים של סרנה, מפני שחיישנים אלה מוטי-סיווג סקטוריאלי, ולא מוטי-שכל ישר.
במסגרת ניסיונות לאינוס ההגיון של הקורא, מביא לנו סרנה סיפורים ישנים מעברו של אלקין, שאין בינם לבין תפקידו כיו"ר וועדת חו"ב ולא כלום. גם אם שגה אלקין בעבר, האם פרוש הדבר לא למד מכך דבר? האם פרוש הדבר שבר-לב הוא אדון לעצמו? ואם למד אלקין לקח מטעויותיו, מה פסול יש בכך שיישם לקח זה במבחן תפקידו החדש? לטעמי, ההפך הוא הנכון. אני שמח לראות ולשמוע שאלקין מבין היטב את חשיבות הוועדה ופועל ביד רמה לקיים בה משמעת ביטחונית קפדנית, בין אם בדרך של חוק או בדרך של תקנות מחייבות. שהרי ברור לכל שוטה וקטן שמשמעת כזו ומניעת הדלפות מהוועדה, הם תנאים הכרחיים לכך שתוכל למלא ביעילות את תפקידה.
סרנה, במסגרת הניתוח הסלקטיבי של הסוגיה, שוכח כמובן שלא כל אל"ם (מ.) הוא גאון הדור, לא בניהול צבאי ובוודאי לא בניהול כלכלי או אסטרטגי, ויש לנו לא מעט דוגמאות לכך (די אם אזכיר את מקרי, טננבאום, רמי דותן יאצה וכו'). לפי התאוריה הלא כל כך מרומזת של סרנה, אם אתה אל"ם (מ.) ועוד בסיירת, אתה מוסמך לעשות בשאלות צבאיות ובנושאי ביטחון-שדה ככל העולה על רוחך, בכל מסגרת בה אתה נמצא. הוראות ביטחון-שדה, תקנות שמירת סודיות של ועדת חו"ב או התחייבויות אישיות לשמירת סודיות, הם בגדר המלצות בלבד. אילו השלכנו מכאן על פרשת אשכנזי ההולכת ומתפתחת ל"פצצת דלק-אויר" (שלא להשתמש במושג פצצת אטום...), לפי תאוריית סרנה, אין מי שיכול להרהר ולערער על מעשיו בישראל, שהרי הוא רמטכ"ל לשעבר...; מובן שאלה דברי הבל, שאין להם אחיזה במציאות וכל כולם באים לנסות ולאתרג את "אנשי שלומו" של סרנה ושותפיו. וברור גם שאין להרשות זאת בשום מחיר.
בהמשך המאמר ובאותה רוח של גילוי לב סלקטיבי, מספר לנו סרנה שבר-לב הוא בנו של הרמטכ"ל חיים בר-לב - אז מה?! מגיעה לו המלוכה בירושה? כל מי שמסתכל על משפחת דיין, למשל, מבין שאין שום קשר לעניין בטחון המדינה בין מי שהיה רמטכ"ל, שר או ראש ממשלה, לבין יוצאי חלציו. שום דבר אינו עובר בירושה וכל אחד קונה את עולמו או הורס אותו במעשיו שלו. ואם כבר הזכיר סרנה את הרמטכ"ל בר-לב, ראוי להזכיר גם את קו בר-בר, אותה מערכת ביצורים סמלית על קו המים בתעלת סואץ שהוקמה שם לאחר מלחמת ששת-הימים, בימיו של בר-לב כרמטכ"ל, שלימים כשלה במלחמת יום הכיפורים בהגנה על סיני בדיוק באותם היבטים שלשמם הוקמה. היו מי שסברו מלכתחילה שהייתה זו שגיאה להגן אופרטיבית לנסות להגן על הקו בעזרת מערכת ביצורים נייחת ודלילה. כך או כך, הביא הכשל הקונספטואלי והתפעולי של מערכת זו וההסתמכות עליה, למאות אבידות באותה מלחמה קשה של 1973, שניתן היה בניהול אחר להמנע מרובן.
משימות לאומיות
ואם כבר עוסקים בזכויותיהם של קצינים בכירים בצה"ל, צריך לזכור שני דברים נוספים לפחות: ראשית, רוב הכשלונות הגדולים של צה"ל הם תוצאת שגיאות של מפקדים או פוליטיקאים בכירים (די אם נזכיר כאן את מלחמת לבנון השנייה, 2006). ושנית, וועדת חו"ב אינה אמורה לנהל בשדה הקרב פורמציות צבאיות גדולות או קטנות, ולכן בכדי לשרת בה ביעילות דרושים לעיתים קרובות כישורים וניסיון אחרים או נוספים על אלה שיש לקצין ברמה כזו או אחרת. זאת ועוד, מדובר בוועדה לנושאי חוץ וביטחון והקשר העמוק ביניהם, קשר שנשמר גם כאשר עוסקים בתקציב הביטחון ובשימוש מושכל בו, מול משימות לאומיות אחרות.
אבל המוזר מכל הוא הנימוק בו מבקש סרנה להצדיק את מעשיו של בר-לב - נימוק שהוא רואה בו "אס", אם לא ג'וקר. להגבלות שמטילה הוועדה על חבריה הוא קורא "תקנה פרוצדוראלית", כאילו כל פקודות מטכ"ל אינן תקנות פרוצדוראליות, והוראות בט"ש אינן תקנות פרוצדוראליות, והוראות הממונה על הביטחון במערכת הביטחון אינן תקנות פרוצדורליות, והסכמי שמירת סודיות אינם תקנות פרוצדוראליות - הבל הבלים. אם נקבל את התאוריה החדשה והמבריקה שלו, יהיה עלינו בוודאי גם לקרוא לגב' ענת קם ולהתנצל בפניה על שישבה בכלא, רק משום שעברה על תקנות פרוצדורליות של שמירת סודיות. ובאותה באותה הזדמנות נשחרר מהכלא את העיתונאי אורי בלאו וגם נציע לו שבוע נופש באיי יוון המעטירים, כפיצוי?!
בטיעוניו אלה חורג סרנה מכל נורמה של שכל ישר ומחזק בצורה מעוררת דאגה את כל פורצי הגדר ומפירי החוק בנימוק צבוע ומפלה, לפיו לא מהות המעשה היא העניין השפיט אלא מיהו המבצע, ולאיזו קבוצה אליטיסטית הוא שייך; או מה היו מניעיו האידיאולוגיים...
זה, אכן, בלתי נסבל בעליל.
שינוי דרמטי
בהמשך המאמר הנ"ל, חוזר סרנה לזרות חול בעיני הקוראים; נראה שאין לו דעה טובה על קוראיו ועל רמת האינטליגנציה שלהם. בשאלת תקציב הביטחון הוא מביא את האליבי המגוחך של בר-לב, שטוען שלפני 6-4 חודשים אמרו קצינים בכירים שהופיעו פני הוועדה, שצה"ל אינו מתכנן אימונים במחצית השנייה של 2014, ועל כן אינו מתכוון לדרוש למטרה זו או בגללה תוספת תקציב בשנה השוטפת . על פניה נראית הטענה כ"מחזיקה מים", אבל רק על פניה. או שמדובר בהתממות או שזה ביטוי לחוסר הבנה של המציאות הדינמית בה נמצא צה"ל ושל משמעויותיה השוטפות; אני נוטה להעריך שמדובר בהתממות, שטחיות ונוחיות.
אבל גם אם נניח שבר-לב מדייק בדבריו ואכן כך אמרו אותם קצינים, משום שזו הייתה תוכנית העבודה הצה"לית, עימה הופיעו לפני הוועדה. תוכנית כזו מגובשת כידוע חודשים לפני תחילת שנת התקציב, על יסוד הנחות והערכות שמתגבשות מספר חודשים לפני העיצוב הסופי של התוכנית. תוכניות בהיקף כזה אינן משתנות מדי בוקר ואפילו לא מדי חודש. רק שינוי דרמתי או התפתחות מואצת של מגמה שלילית מתקנים אלמנטים מהותיים בתוכנית "תוך כדי תנועה" . לכן, מותר להניח שהתוכנית בוססה על הערכות מצב בחזית הסורית, הלבנונית, והפלשתינית למועד הכנתה, ועל מיתאר האיומים הנגזר ממנה. באותה מידה סביר להניח שהשגיו של אסד בשדה הקרב בסוריה בחודשים האחרונים, משקלו של חיזבאללה בהישגים אלה והערכותו בסוריה במיוחד בקרבת גבול רמת הגולן, המשבר בשיחות עם הפלשתינים, והדרך ללא מוצא המסתמנת במו"מ בין המערב לאירן על תוכנית הגרעין - משנים הערכות מצב צה"ליות שבוססו על מציאות שונה. אף אדם רציני לא יניח אפריורי שלהתפתחויות כאלה אין השלכה על הערכת המצב הצה"לית. גם המציאות הקיימת ביחסים עם טורקיה, שעוברת מהערכה חיובית בדבר שיפור אפשרי ביחסים להערכה הפוכה שכל כולה תלויית פוליטיקה פנימית של ארדואן על-רקע ההתבססות ההולכת ומעמיקה של ישראל על מקורות הגז שלה בים התיכון לשימוש עצמו ולייצוא, מחייבים התאמות בתוכניות העבודה הקשורות בהגנה על אסדות הקידוח ומתקני האספקה. בכל התהליכים הללו גורם הזמן הוא מכריע באשר למוכנות. על אימונים אפשר להחליט כמעט מהיום למחר, הערכויות אסטרטגיות אחרות כגון הערכויות במבנה הכוח ושינוי תמהיל הכוחות או רכש מלאים, אינן גמישות באותה מידה. ולכן מי שנתפס לסיסמאות ושופט על פיהן את צרכי תקציב הביטחון, או שאינו מבין מאומה בנושא התכנון הכולל, או שהוא מנסה לדוג במים עכורים. הרושם שמתקבל אצלי מההסברים הדחוקים של בר-לב, הוא שמדובר בניסיון עלוב ושטחי להתפס למילים ולא למשמעויות העמוקות שלהם ולדוג פוליטית במים עכורים.
אילו ביקש בר-לב להבין באמת את המציאות, לא היה מסתפק בהצגה בוועדה, והיה מוצא את הדרך לכך. אילו רצה באמת לעזור לצה"ל לשמור על מוכנות, ולקצץ במקומות שבהם אולי ניתן עדיין לקצץ, היה מזהה אותם ספציפית ומצביע עליהם בפורומים המתאימים. נראה שלא לכך כיוון, ואם בר-לב לא כיוון לכך, סרנה בוודאי אינו הקדוש התורן במחנה בר-לב.
למה בעצם מצפה סרנה - שהשאלות הבנליות והציטוטים "ההיסטוריים" של בר-לב יהוו בסיס לתוכנית העבודה המעשית של הצבא במחצית השנייה של 2014, או המציאות המשתנה בשטח? האם בר-לב בדק בכלל את הנחות העבודה של תקציב הביטחון המקורי ל-2014 מול הדרישות החדשות והצדקותיהן, או שהסתפק ב"קריאה תמה" של הפרוטוקול ההיסטורי מלפני 6, או 12 חודשים? לכך כמובן אין תשובה לא במאמר של סרנה וגם לא במאמר של דה-מרקר (הערה 2).
אין מנוס ממסקנה שסרנה יצטרך להסתגל למציאות החדשה שמדגים אלקין במקרה זה, שמשמעותה: אין יחסנים לפני החוק והתקנות, ובמיוחד לא בוועדת חו"ב.

תאריך:  29/05/2014   |   עודכן:  29/05/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
תקשורת ישראלית במירעה; מקרה סרנה
תגובות  [ 6 ] מוצגות  [ 6 ]  כתוב תגובה 
1
ברלב כנראה צודק. אלקין חנטריש
אהוד פרלסמן  |  30/05/14 13:36
 
- חשבתי שאנו עוסקים בתקציב
רפי לאופרט  |  31/05/14 11:31
 
- העובדות. (לפחות לפי עתון הארץ)
אהוד פרלסמן  |  31/05/14 23:16
 
- אינני מתווכח עם העובדות
רפי לאופרט  |  1/06/14 11:10
 
- כשמסכימים על עובדות, הכל בסדר
אהוד פרלסמן  |  1/06/14 16:27
2
ההתלהמות הפשיסטית של סרנה
jdt  |  31/05/14 00:03
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי    והפעם - התעלמות, מתרפסים, מתחסד, מיותר ורב-פעמי    שישו את ירושלים ביום איחודה
רון בריימן
אי-אפשר לספר לעולם שאנו מדינה יהודית ודמוקרטית אם ממשלת ישראל עצמה מונעת מיהודים לבנות באופן חופשי את בתיהם בלב ארצם ובתוככי בירתם
בעז שפירא
רופסי הרוח ואובדי הדרך בתקשורת הישראלית ובפרקליטות, נטפלים אל גדולי ישראל האומרים את המובן מאליו
אלי אלון
על חזית הבניין ברחוב רענן 14 בתל אביב מוטבע שלט גדול    צורתו, סגנונו ותוכנו מיוחדים ומעניינים    מהו הסיפור ההיסטורי שעומד מאחוריו? מי הן הדמויות המצוינות על-גבי השלט? האם מישהו יכול לעזור בפתרון החידה?
איתן לסרי
תנובה היא חברה פרטית ולא ממשלתית וכשנמכרה בעבר לנציגי אייפקס שולם לעובדים תגמול מהליך המכירה הקודם, השאלה העולה היא, האם מגיע לעובדים תגמול נוסף ממכירה שניה?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il