מקצוע הריגול הצבאי הוא המקצוע השני העתיק בעולם. רק רחב הזונה קדמה למרגלים ששלח משה לחפור את הארץ! סדרת המאמרים על-אודות הגדס"ר במלחמת יום כיפור נתקלה בקושי להעריך השפעת הטכנולוגיה על הגדס"ר/ פלס"ר.
הצורך לברר מה נשאר רלוונטי כלקח לעתיד. להבנתי הלקחים החשובים ביותר אשר רלוונטיים תמיד עוסקים באופן בו הצבא מאתר מפקדים וחיילים למשימות מודיעין/סיור/קומנדו. באופן בו הוא מאמן אותם. כיצד הוא מקיים מסגרת מרדנית ולוחמנית שאינה נכנעת בסביבת משמעת צבאית. כיצד צוות לוחמים קטן יכריע בזמן ובמקום את גורל המלחמה.
היקף לוחמת השריון במלחמת יום כיפור
מבחינה טכנולוגית בכוחות היבשה מלחמת יום כיפור התנהלה דומה למלחמת העולם השנייה, רק עם ציוד משופר יותר מבחינת הגודל, העצמה, האמינות, והכמות. במלחמת העולם השנייה קרב השריון הגדול ביותר התנהל בבליטת קורסק. השתתפו בו 2,600 טנקים ועשרות מיליוני חיילים שרובם הוסעו באמצעים פרימיטיביים כמו עגלות רתומות לסוסים או במשאיות.
במלחמת יום כיפור נלחם צה"ל בו-זמנית בשני קרבות השריון הגדולים בהיסטוריה. בגזרת הגולן השתתפו 3,600 טנקים בניסיון כיבוש הגליל. בגזרת תעלת סואץ השתתפו 4,000 טנקים בניסיון להקיז את דם חיילי צה"ל. ישראל נצחה בשתי הקרבות הללו יחד.
לשם השוואה בקרב אל-עלמין המפורסם בין עכבר המדבר הבריטי מונטגומרי נגד שועל המדבר הגרמני רומל השתתפו בכל רגע נתון לכול היותר כ-150 כלים הדומים לטנק ביו"כ. אפילו בקרב השיריון האמריקני הגדול ביותר בכיבוש עירק נלחמו האמריקנים נגד כ-50 טנקים מיושנים לכל היותר. קרבות שריון היסטוריים רבים היו קטטה זעירה לעומת הניסיון הקרבי של צה"ל בתחום זה. מעצמות שריון קלאסיות הן מדינות בעלות יכולת טכנולוגית צבאית אשר יש להן גבולות יבשתיים גדולים כגון גרמניה ורוסיה.
מה היה גדוד הסיור - הגדס"ר
מלחמת יו"כ היא תפר בין טכנולוגיות מלחמת העולם השנייה למלחמות המידע המודרניות. האחרונות מאופיינות ביכולות איסוף והערכה מדהימות של מודיעין בדרכים אלקטרוניות ויכולת להעביר מידע על מיקום האויב וכוחותיו להכוונת כלי נשק משוכללים היכולים להביא להשמדה של כוחות בשלמותם אחד אחרי השני.
לוחמה מבוססת מודיעין ( לוחמ"מ ) יכולה להשמיד צבא אויב בשלמות אפילו עם ינוע בתוך שטח עירוני בין אזרחים. במלחמת יו"כ היה ניתן להשמיד צבא שלם רק בנשק גרעיני. לכן הצדדים הפעילו איומים גרעיניים ישירים ועקיפים תוך ניצול קיטוב העולם בין 2 מעצמות יריבות מפוחדות ממלחמה גרעינית. רק כך הוגבלה המלחמה בזמן ובמטרות התקיפה.
במלחמת יו"כ לא היו יכולות מודיעין טובות מספיק כדי לכוון נשק מרחוק נגד כל טנק אויב, לא ביום, ובטח שלא בלילה. לכן המציאו את הגדס"ר. כוח קל יותר משריון, רכוב לרוב על נגמשים או ג'יפים שנועד לבצע סיור מתגנב או אלים בשטח אויב. הגדס"ר אומן לשרוד היתקלות עם כוח אויב משוריין, ולשדר מידע אמין לאחור.
מידע שניצולו יכריע את האויב, זה הלחם והחמאה של הגדס"ר. הדרך הטיפוסית שבעזרתה יכול הגדס"ר הקטן לנצח חטיבת שריון אויב היא בתצפית על האויב, שידור נתונים ליחידות תותחנים וח"א שמפעילים נשק מעבר לעורף עד השמדת כוח משוריין גדול.
האויב כידוע לא רוצה למות, ולכן הגדס"ר יירדף עד מוות אם יעלה ביד האויב לגלותו. הגדס"ר מעולם לא פתר פרדוקס בסיסי. אם יתגנב ברגל עם מעט ציוד, יוכל בהינתן זמן מספיק להגיע עד למיטה של מפקד צבא האויב ולהוציא ממנו אישית מה שירצה. כמובן אם יתגלה באמצע דרכו תהיה זו דרכו האחרונה. לכן יש כאלה שיעדיפו להתחיל עם ג'יפ, או נגמ"ש שחתימתם גבוהה יותר אבל מספקים יותר עבירות ויותר הגנה, הכול במסגרת הזמן הדחופה של מלחמה. כמובן עם ינסה הגדס"ר לנוע על טנק, הוא ישמע מקילומטרים בלילה, ותהיה לו רמת הישרדות של טנק אחד מול 100 של האויב...
משימות הסיור/לוחם במלחמת יום כיפור
ישנם תאי שטח בהם קיימים מעברים הכרחיים כמו מעברי הג'ידי והמתלה המפורסמים של סיני. הכוונה למקומות בהן כלי רכב חייבים לעבור במעבר הררי צר שהוא מקום טיפוסי למארב אויב נגד שריון.
מקום כזה מאפשר לאדם אחד עם טיל לעצור טור שריון בקלות.
לפעמים יש תנאי טבע קשים כמו בוץ, נחלים ונהרות אשר מגבילים את תנאי הלחימה של חטיבות שריון. לפעמים האויב יוצר באופן מלאכותי שדות מוקשים מורכבים יחד עם תנאי טבע כשטח השמדה לשריון. האויב יכול לנצל תוואי קרקע חריג לפעמים בשילוב מזג אוויר מקומי ולהפכו לאזור מוכה אב"כ, וכדומה. מקומות כאלה הגדס"ר היה צריך לעבור ראשון ולבדוק את מידת עבירותם ובטיחותם בטרם תשקע בהם חטיבת שריון.
מעבר הכרחי צר בהרים, או גשר על נהר שבו עוברים כוחות אויב מוגן לרוב על-ידי מיטב כוחותיו. רמת הגולן וקו התילים הסוריים מספקים שפע אדיר וצפוף של שטחים בסגנון כזה. השלגים בלבנון מפשירים לקראת הקיץ ומימיהם שוצפים בנהרות באופן המחייב חצייתם לפעמים רק בגשר צר. האויב יכין מראש מטעני חבלה למקרה שמיטב כוחותיו יפסידו בקרב על הגשר או המעבר.
אם לא יעלה בידו להחזיק במעבר; יעדיף להשמיד את המעבר על-ידי הריסת הגשר, או בפיצוץ שימלא את המעבר ומי שבתוכו בסלעים.
לפיכך הגדס"ר מכין עצמו לקרב קומנדו לילי עקוב מדם נגד מיטב 'הסמוראים' של האויב להצלת גשר או מעבר הכרחי לכוחותינו. זה רובד הקומנדו של הגדס"ר בו צפויה בכל מלחמה רמת אבדות גבוהה מאוד בהרבה מאשר בניסיון לשחרר בני ערובה במטוס או אוטובוס שרוב האנשים בו בלתי חמושים, והמעטים המחזיקים בהם נראים מבחוץ וחשופים לירי. בעניין הזה הגדס"ר הוא מקום מסוכן לשרת בו יותר מכל סיירות צה"ל המפורסמות אשר בימי רגיעה מתמודדות עם כמה מחבלים חמושים לכל היותר ומתפרסמות בהצלחותיהן.
השתלבות הסיור בלחימת אוגדות משוריינות
צה"ל הוא הצבא היחידי בעולם שכולו נבנה אוגדות משוריינות. השריון נע מהר, ודורס כל מה שעומד בדרכו. את כוח האדם לגדודי סיור ומודיעין קיבץ צה"ל לרוב מיחידות חיל רגלים מיוחדות.
חיילים ששרדו שרות סדיר קשה, הם נבונים דיים כדי לבצע משימות מיוחדות, ועדיין נותרה להם משאלת מוות כדי לבוא בשערי סיירת השריון. מפקדי הסיירות הללו הם יוצאי דופן שמאתרים כל העת עופות דורסים כמותם, ומתאמנים אתם על מתארי מלחמה הזויים לכל הדעות.
בסיירות השריון נשארים אנשים מחושלים ששאר היחידות בצה"ל מתקשות להפעיל. הם עצמאיים וממושמעים בעיקר לעצמם. רק משמעת עצמית מחזיקה אדם בתפקיד שיכול להביא למותו בוודאות גדולה.
היחידות הללו שייכות לחיל השיריון שהוא חייל מרובע מאוד באופיו. הכול נעשה בשריון בפקודות היורדות מלמעלה, וכל תנועה קלה של טנק, אפילו סיבוב צריח נעשית בפקודה. מפקדי חטיבות שריון הם לרוב שריונאים בהכשרתם. לרוב אינם מבינים בקומנדו. לכן במלחמת יו"כ הם נטו מיד בפרוץ המלחמה לפרק את הגדס"ר מנגמשיו, ולבזוז אותם לטובת הגדודים שלהם כתוספת כוח.
אח"כ הם שלחו את הרכבים הקלים שנותרו להוביל שיירות אספקה שנתקעו או התברברו בשטח, וכדומה. התוצאה הם נותרו ללא מידע על תנועת האויב וכוחותיו. לפעמים החטיבות נתקעו במעבר הכרחי ללא יכולת להמשיך בלחימה יממה או שתיים עד אשר הודחו המפקדים, או נושעו החטיבות מכוח אחר לאחר שפך דם מיותר. כאשר הגדס"ר כלול בתוך מערך שריון רכוב על נגמ"ש, הוא החלק ה'רך' בכוח; לכן חייליו נפגעים בהסתברות גדולה בכל היתקלות בשריון. כתוספת לשריון הגדס"ר אינו שווה הרבה.
לגבי הגדס"ר הלקח העיקרי ממלחמת יו"כ הוא שיש להקטינו לפלוגת סיור (פלס"ר) קומנדו קטן ומעולה מבחינת כוח האדם והטכנולוגיה, ונטול שריון. כיוון שאין לו טנקים, לא ניתן לפרקו לטובת שדרוג גדודי השריון. לכן סביר כי מח"ט השריון יניח לקמ"ן לשחרר את הפלס"ר שהוא כאב ראש פיקודי בגלל העופות המוזרים שבו כי אין בו תוספת כוח משוריין.
הפלס"ר ימצא דרך לספק מודיעין מתוך שטח האויב, ויפשוט בלילות על מעברים הכרחיים שעות אחדות לפני שכוח השריון צריך להגיע אליהם. הפלס"ר לא זקוק להרבה הוראות הוא מורכב מאנשים אשר לרוב מבינים בעצמם היכן להיות בכל רגע, גם בלי פקודה.
כוח פאצ'י בפיקוד תא"ל אמציה חן פעל במלחמת יו"כ בצוותים קטנים כ-פלס"ר עכב הנסיבות. הודות לתפנית שגרם הושמד כוח קומנדו מצרי גדול שהונחת עם מסוקים כדי למנוע את חציית התעלה על-ידי צה"ל. זה המהלך החשוב ביותר בחזית הדרום והוא התאפשר בעזרת כמה פעולות של אנשי סיור ומודיעין.
אחת מהן
מתוארת במאמר שפורסם ב'ניוז 1'. רק ביום השנה ה-17 למלחמה יכלו המצרים ללמוד מהפרסום הגלוי הראשון כי כוח הקומנדו שלהם שמנה מאות לוחמים התגלה על-ידי 10 חיילים והושמד על-ידי 12 לוחמים ישראלים! המצרים היו בטוחים כי הכוח הושמד על-ידי גדודים אחדים. פעולות פלס"ר נותרות עלומות, וחשאיות שנים רבות.
הפלס"ר במלחמת לבנון הראשונה
הטנק של שנות ה-80 כבר היה יכול לראות היטב ולירות היטב בלילה. השריון האקטיבי שלו ומערכות כיבוי אש אוטומטיות שפרו שרידותו. דיוק פגיעתו התרחק לטווחים גבוהים יותר בעזרת מד טווח לייזר וכדומה. אבל עדיין הטנק סבל ממגבלות אנושיות חמורות. בעת נסיעת הטנק צוותו נוסע לכיוון שפקדו אותו.
החשש מאיומים סביבם מאלץ אותם לסובב את הצריח לעבר הכיוון המשוער ממנו יותקפו. הטנק עשוי 60-80 טון פלדה, וזה מספיק כדי לשגע את מחט המצפן. לפעמים ברמת הגולן הסלעים מכילים מספיק מתכות כדי לשגע מצפן גם בלי טנק. אנשיו מאבדים את חוש ההתמצאות בסביבה די מהר.
בעידן המודרני יש לטנק מערכות מחשוב משוכללות מגובות ניווט לוויני, ניווט אינרציאלי, וכדומה. כוח שריון פועל בתחכום בעזרתן. אך בעבר כוח השריון נדרש לג'יפ סיור שיוביל אותו בדרך שאינה מטווחת ארטילרית, לרמפות שלו; אלו עמדות מהן הטנק יורה כאשר רק קנהו מציץ. בלי פלס"ר מפקד החטיבה היה יכול להיכנס לקרון הפיקוד של מזל"ט ולראות את השריון שלו מתפזר ומתבלבל בשטח. במלחמת יו"כ הסיירים היו הגורם שהצליח לנווט ולארגן את עדר השריון.
הפלס"ר במלחמת לבנון הראשונה הוכיח שוב את נחיצותו.
דורון רובין, לימים אלוף בצה"ל הוביל חטיבת שריון בקרב הררי ונעצר במעבר הכרחי בגלל מארב סורי. לאחר חילוץ הנפגעים הוא שחרר את הפלס"ר לפעול בלילה. אלו טיפסו על הר, ירדו ממנו, וחיסלו את המארב הסורי בהפתעה מאחור. ההבנה שזה מה שנדרש אופיינית לקצין שראשית דרכו בצנחנים, והוא עצמו פעל בנסיבות דומות במלחמות העבר.
השריון הסורי נפגע בכביש ביירות דמשק ונמלט. מפקדיו נערכו בחשש בבקעת הלבנון לקרב שריון 'היסטורי' שלא התקיים לאחר ששתי הצבאות נערכו שם זה מול זה שבועות מתוחים. אילו היו עושים טעות זו, היו נקצצים הסורים על-ידי מסוקי הקרב של ח"א שהיו כבר אז איום קשה ביותר על טנק המערכה.
הפלס"ר בעידן לוחמת המידע
מאמצע שנות ה-80 המזל"ט הלווין, ועוד אמצעי תצפית החלו לייתר את יכולות איסוף המודיעין הטיפוסי של הגדס"ר/פלס"ר. השהייה של צה"ל בלבנון אילצה אותו לאמץ טכנולוגיה חדשה בתחומים רבים, כדי לקבל משימות קומנדו חדשות, ומשימות איסוף מודיעין אחר לחלוטין. הפלס"ר הצטמצם בגודל, התאמן בצוותים קטנים, ופעל בצוותים זעירים.
מכשירי הדמיה טרמית אפשרו לצפות ולירות על מטרות ממרחק בלילה. מכשירי שידור מוצפן אפשרו לו לשדר מעורף האויב בלי שאמצעי הקשר שלו יסגירו מיקומו. עמדו לרשותו מעבדות ניידות לאיתור וזיהוי חומרי לחימה כימיים. טילים זעירים ומשוכללים השאירו אותו רלוונטי גם מול טנק אויב שנתקל בו במקרה. אמצעים משוכללים וקטנים שפותחו אפשרו לו לראות היטב, להתגנב בשקט, לפעול בתנאי שטח ומזג אוויר קשים, ולהפעיל אש מדויקת מרחוק, כאשר הוא מזהה, מודד טווח וכיוון, ומפנה הרבה אש לעבר האויב המשתוקק להיפרע ממנו.
רוב הלחימה מאז היא לחימה מול ארגוני טרור או לחימה א-סימטרית מול מיליציות חמושות היטב המסתתרים אחרי אוכלוסייה מקומית. פעלתי כ-10 שנים במילואים מתחילת שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90 ב-פלס"ר שעדכן שוב ושוב טכנולוגיה ושיטות למשימות חדשות.
עד אמצע שנות ה-90 עסקתי בייצור אמצעים משוכללים גם בתחום זה שחלקם הגיעו היישר לצה"ל ולצבאות זרים. אפילו אני מתקשה לנחש אילו משימות יבצע הפלס"ר בעתיד הקרוב והרחוק. כולנו רואים מכשירים מעופפים או זוחלים שיכולים לאסוף מודיעין ולשדר אותו למכשיר נישא על-ידי חייל.
כולנו מבינים כי האויב חופר מנהרות ו'שמורות טבע' כדי להסתתר מפני חיישנים טרמיים, מצלמות, ומכם סינטטי. מתארי הלחימה העתידיים יכולים לכלול בונקרים עם נשק מתוחכם שנפל בידי ארגוני טרור שהשתלטו על מדינה מתפרקת. נשק כימי או גרעיני גנוב בידי מתאבדים וכדומה. האתגר של הפלס"ר אינו להתכונן למלחמות העבר, אלא להישאר רלוונטי לאיומי העתיד.
