אלן דה בוטון, סופר, מגיש תוכניות טלוויזיה וחבר החברה המלכותית הבריטית לספרות, שהוא במקרה גם יהודי, פרסם חיבור בשם "החדשות: מדריך למשתמש". בו הוא קובע כי החדשות החליפו את הדת כמקור ההשפעה העיקרי על החברה. ככזה, מצופה מן הציבור להתייחס אליו בכבוד ולציית לכלליו ללא שאלות או היסוסים.
לדבריו, לתקשורת יש לעתים "נוהג לטבול את צרכניה לתוך רגע אקראי קצר בסיפור ארוך...בעוד שאינה מספקת שום הסבר על ההקשר הרחב" שלו, או במילים אחרות, מניפולציות תקשורתיות בלתי אתיות . ג'ון ריילי, העומד בראש " סקיי ניוז", דחה בתוקף טענות אלו. לפני ימים אחדים הוא אמר כי ארגוני חדשות אינם "מעצבים" דעות של אנשים, אלא מספקים להם "מידע מדויק ביותר חסר פניות, המאפשר להם לעצב בעצמם את דעותיהם. איננו עושים את הדברים שבהם מאשים אותנו בוטון - לנסות 'לעצב כוכב לכת חדש' במוחותיהם של קהל הצרכנים שלהם".
אלא שבניגוד לדבריו, עיצוב דרכי החשיבה של צרכני התקשורת היא אכן המטרה של דיווח חדשותי מוטה. מאז שנות ה-1960, כשהשתרשה "העיתונות החדשותית", הרעיון המרכזי היה שעיתונאים משפיעים על קוראיהם דרך השפה שהם נוקטים והאופן שבו הם מעמידים את עצמם בתוך הסיפור. עיתונאים מעצימים את מעמדם על-ידי הבאת פרשנויותיהם לאירועים ודרמטיזציה שלהם.
דרמה מובילה למאבק בלתי הוגן אצל צרכן התקשורת בין העדפת האמת ובין העדפת היופי של הסיפור. עיתונאי, כמו במאי תיאטרון, ממסגר את הסיפור שהוא מגיש באמצעות פרמטרים שבהם הוא שולט, במקום להגיש את הסיפור כמות שהוא.
חטיפת שלושת הנערים סיפקה למרבה הצער כמה דוגמאות לאותו "מיסגור".
ביום ששי (13.6.2014) אמרה הכתבת המדינית של ערוץ 2
רינה מצליח בתוכנית לסיכום השבוע "אולפן שישי" שבהגשתה כי "נתניהו החליט להעדיף שחרור אסירים על הקפאת הבנייה בשטחים. מבקריו עדיין לא רוצים לומר זאת בקולם, אך ייתכן שיגידו זאת בהמשך, שייתכן שאם לא הייתה מתקבלת החלטה כזו של שחרור אסירים, לא הייתה מוטיבציה לחטוף אזרחים ישראלים כדי לשחרר עוד אסירים".
אהוד יערי כתב הערוץ לענייני ערבים שישב מול מצליח
הביע את פליאתו באומרו: "את רצינית?". ותגובתה הייתה: "אני מדברת ברצינות ואני מקווה שאתה תתייחס לדברים שלי ברצינות, ואני תובעת את זה. אני מקווה שאתה שם לב שאני מצטטת את דבריו של מבקריו של נתניהו". מצליח הסתתרה מאחורי אנשים עלומי שם, והשתמשה בהצהרותיהם לכאורה כדי להאשים, מפורשות, את ראש הממשלה באחריות לחטיפה.
מצליח משאירה את הצופים באפילה. מיהם אותם "מבקרי נתניהו"? אולי היא כוללת את עצמה ביניהם? הרי מצליח הייתה יכולה להציג את העניין באופן אחר לחלוטין. היא הייתה יכולה להציב שאלה, האם החלטתו של נתניהו לשחרר אסירים במקום להפסיק את הבנייה ביהודה ושומרון יצרה מניע לחטיפה. זה היה הוגן. טוב יותר היה לו הייתה מצטטת את דברי המבקרים בשם אומרם והייתה מציינת שישראלים נחטפו בעבר בלי קשר לשחרור אסירים או לבנייה ביש"ע. אך מצליח העדיפה להשתמש במקורות עלומים כדי ליצור דרמטיזציה של העניין ולהאשים את ראש הממשלה. ולעזאזל האתיקה.
דוגמה שנייה ל"מיסגור" הייתה הקולות הרועמים בתקשורת שהאשימו בחטיפה את משפחותיהם של הנערים.
רענן שקד מ
ידיעות אחרונות כתב בדף הפייסבוק שלו כי "ברגעים כאלה, לבו של כל הורה בישראל אומר לו אותו דבר: 'פאק, המטורללים האלה לוקחים איתם את הילדים האלה לגור בשטחים'".
לשבחה ייאמר כי התקשורת המרכזית גם התקיפה את אלה ה"מאשימים את הקורבן". היו ששאלו אם אותם מאשימים גם סבורים שהופעתה של אישה היא הסיבה לאינוסה. במהדורת החדשות של אתר "וואלה" הופיע אייטם מצויין של צעיר מיהודה ושומרון שהסביר את דעתו על הנסיעה בטרמפים. הוא ציין כי כשהתפוצצו אוטובוסים בפיגועים ומאות בני אדם נהרגו, אנשים המשיכו לנסוע בהם, בהאשימם את הטרוריסטים בשפיכות הדמים. איש לא טען אז שעל אנשים ללכת ברגל, לרכוב על אופניים או להשתמש במכוניות. ביו"ש טרמפים הם האמצעי של תחבורה ציבורית. אם מתרחשת חטיפה, יש להאשים רק את החוטפים הטרוריסטים במעשה הזוועה, ולא אף אחד מלבדם.
במאמר דעה ב
הארץ (15.6.14) היו
לאורי משגב תחזיות קודרות. הוא מתאר בדרמטיות כיצד לקראת ציון יום השנה השמיני למלחמת לבנון השנייה, "התקשורת מתמסרת, השמאל משתתק, הממשלה מדבררת את עצמה לדעת כדי להסוות את אחריותה המיניסטריאלית והאסטרטגית". אמרנו דרמטיות? תיאטרליות היא תיאור יותר מדויק.
יומיים אחר כך הרחיק
בן כספית לכת אף יותר (
מעריב, 17.6.14) בכותבו על הצלחתו של נתניהו "לרתום את משבר החטיפה/פיגוע כדי להסיט את תשומת הלב התקשורתית ממחדלי ההתנהלות הבלתי נגמרים שלו ושל רעייתו, מרהיטי הגן שהועברו מירושלים לקיסריה, וכו' וכו'".
בקביעותיו של כספית יש שתי ההנחות. האחת, שראש הממשלה אכן מנצל בציניות את האירוע הטרגי למטרותיו האישיות, והשנייה, שהמעשים שלו ושל אשתו, במקרה זה של כביכול גניבת רכוש ממשלתי שביצעה
שרה נתניהו, הם עבירה מוכחת. לא רק שאין להנחות אלו קשר לסיפור, אלא שהן חסרות כל בסיס עובדתי. וכן, אפילו מאמרי דעה יש לבסס על עובדות.
שלושה נערים נלקחו ממשפחותיהם וחייהם בסכנה. על התקשורת להפסיק למסגר, ולהביא את העובדות כהווייתן. המשפחות הסובלות מחוסר הוודאות הנורא זקוקות לתמיכה ולא ל"מיסגור".
