השופט
דוד רוזן לא רק שלח לכלא את יו"ר
יד שרה שמילא גם תפקיד בכיר בעיריית ירושלים ובוועדה המקומית שלה אלא שלף גם אצבע מזהירה לכל בכירי העיריות, אנא, בדקו היטב, מה אתם מקבלים ממי אתם מקבלים, כאשר שאלת הוכחת התמורה היא שאלה משנית, או אפילו איננה נדרשת.
השורה התחתונה של משפט
הולילנד היא קשה מאוד לשורה של אנשים בכירים, העונש הקשה ביותר לעיכול הוא עונשו של
אורי לופוליאנסקי, אשר על-פי פסיקת בית המשפט הוא כבד מאוד מחד-גיסא, ואידך לופוליאנסקי. לא לקח אגורה לכיסו, ומפעלו - מפעל קודש.
לא נבדק כלל אם נתן תמורה כלשהי, הוא היה בנקודת מפתח בקבלת החלטות בעניין תכנון ובניה, כאשר במקביל עמותה היקרה לליבו (ויקרה ללב כל אדם בישראל) קיבלה הרבה כסף מהיזם פרויקט בנייה מהגדולים בעיר, ומי ששילם את המתת מרח במקביל באמצעות עד המדינה גורמים רבים נוספים (הכול נמצא בערעור ותלוי בתוצאתו).
החלטה זו של בית המשפט המחוזי בת"א אפילו אם תבוטל או תשונה על-ידי בית המשפט העליון, אמורה להיות תמרור אדום לכל בכירי העיריות, ראשי עיריות, סגנים, יו"ר וסגנים של ועדות מקומיות וכיו"ב.
ומדוע? בואו נעזוב לרגע את החוק שאומר שבעבירת שוחד, אין חובה שתהיה תמורה, די במתת, וייתכן שניתן לסבור שבהיבט המקבל לא היו אלה כספי שוחד, אך ודאי הייתה קבלת כספים במצב של
ניגוד עניינים קיצוני, ואני מניח, שהוגש כתב אישום גם על עבירת הפרת אימונים, ואז מה יקרה בעליון? עבירת השוחד תימחק, 6 השנים יוחלפו בשירות למען הציבור של 6 חודשים, ההרשאה על הפרת אימונים תישאר על-כנה, אך החברה תמשיך ותטען שקבלת כספים כזו היא פלילית.
ובמקרים הבאים, יבוא שופט אחר, שיגרד קצת את הקליפה, וכן יחפש תמורה, ומישהו חושב שהתמורה לא תימצא? היא תימצא ב 99% מהמקרים, ולגמרי בלי מאמץ. אין מצב שגביר תורם למפעלים של בבכיר המחליט בענייניו של הגביר, ואיננו נותן לו הקלות, מי שמאמין שההסתברות של כזה דבר גדולה מאחוז או אפילו חצי אחוז משטה בעצמו.
אין ראש עירייה עוזר לתורם? נניח שהתורם הוא בנק, לבנק יש סניפים, סניף הוא עסק, וזקוק לרישיון עסק, לבנק יש שלטים ונדרש לרישיונות שילוט, לבנק יש שירותים, מחובר למים, לפעמים יש פיצוץ וחשובה העדיפות של הטיפול על-ידי העירייה, בנקים בונים בעיריות וזקוקים להיתרים, המפקחים על הבנייה ביישובים מפקחים גם על הבנייה בבנקים, ואם אין מדובר בבנק אז מדובר ברשת שיווק, או מדובר חברת תקשורת או בכל גוף מסחרי אחר.
על ראשי העיריות הרוצים לסיים קדנציה בבית ולא בשיכון צר על חשבון המדינה, וחליפה כתומה, להבין שההחלטה של רוזן מתבקשת, גם אם בית המשפט העליון יקצץ לה קצת את השפיצים.
עליהם להבין שעל רובם חלה החובה לשנות את דפוסי התנהגותם לפחות בכל הקשור להכנסות מתורמים למפעלים שהם עומדים בראשם, במישרין או בעקיפין, שעליהם לכסת"ח עצמם טוב טוב לפי המצב החוקי העדכני בכל פעם שבעל אינטרסים מזרים כסף לפעל החשוב להם, ועליהם לתת לצבור את כל הכלים על-מנת להבחין את ההבחנה הדקה בין הפרת אמונים/שוחד לבין מעשה מצווה.
הכלי הראשון במעלה הוא כלי השקיפות, שקיפות איננה מטהרת שרצים בגודל של פיל, אך שרצים קטנים היא מטהרת, השקפות של יד שרה-הולילנד לא היה בה די (הוצאת חשבונית) על העיריות מיוזמתן לפרסם את רשימת תרומות, הסכומים, התאריכים, התורמים המקוריים (מקורות הכסף), התורמים בפועל (מי שמעביר בפועל את הסכומים) והמפעלים הנתרמים על הפרסום להיות בשיטה קבועה באתרי האינטרנט, ואז כל אזרח הרואה העדפה כלשהי של תורם, סוגר בפועל תשתית ברורה ומובהקת לחקירת אשמת שוחד, אפילו מעבר לתנאים הנדרשים בחוק, מעבר לתנאים הנדרשים בפסיקה.
וכל עוד לא מפורסמים הנתונים האלה מה אפשר לומר על בכירי העיריות? שיש להם מה להסתיר? אולי, לפחות בחלק מהמקרים ודאי שיש מה להסתיר.
במקביל על העיריות לדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה להוציא הנחיות ברורות לגבי המשך קבלת תרומות, עליהם למוצא דרך יחד עם היועץ המשפטי לממשלה להלבין פעולות לופוליאנסקי LIKE כי בהעדר הלבנה כזו, יש לנו לטעמי הרבה בכירי עיריות עבריינים פליליים.
