גורמים ישראלים בכירים אינם חוסכים שבט ביקורתם מגישתה המדינית של ארה"ב במזה"ת וחוזרים וטוענים כי וושינגטון מפגינה בורות בהבנת המציאות האזורית. מכאן משתמעת תובנה כי הקברניטים הישראלים קוראים היטב את המפה המזרח תיכונית.
מבצע "צוק איתן" מהווה סבב נוסף של התכתשות בינינו לבין החמאס במאפיינים דומים בעיקרם, אף כי המערכה הנוכחית חושפת יכולות מרשימות של החמאס ובכלל זה סל הפתעות בלתי נדלה . הרחבת טווח הירי של המערך הרקטי של הארגון אינה עניין של מה בכך, מה גם שזו נצברה למרות עינו הפקוחה של המודיעין, וחרף מה שנראה כמאמצי סיכול של המצרים.
אין חולק על העליונות הטכנולוגית הישראלית המשתקפת הן ביכולות המדהימות של "כיפת ברזל" והן במרחב הפעילות המרשים של חיל האוויר הפועל באופן נרחב ונמרץ ללא הפרעה או איום של ממש . הרושם המתקבל הוא כי מקבלי ההחלטות בישראל מתבשמים בנתונים הסטטיסטיים של הישגי התקיפות הישראליות ובעיקר מתחושת הביטחון הנובעת מיכולותיה של מערכת "כיפת ברזל".
בהקשר זה מטמיעים גורמי הסברה רשמיים ישראלים את הרושם כי החמאס נקלע למצוקה ולתסכול נוכח היירוטים המוצלחים של "כיפת ברזל" ובעיקר ממיעוט הנפגעים והנזק בישראל על-אף ה"בליץ" הרקטי של הארגון ובעיקר האינטנסיביות של השיגורים ארוכי הטווח. יתר על כן, תושבי ישראל מולעטים בתמונות ובסרטונים פירוטכניים על-אודות תקיפות מדויייקות של חה"א, של הרס בתי בכירים ופגיעות אפקטיביות במאות משגרי רקטות.
לפי שעה שואבת ממשלת ישראל עידוד רב מהחוסן הכמעט מלא שמגלים התושבים במרחבים הנתונים למטחי רקטות; עובדה זו, המוכרת גם מסבבי הלחימה הקודמים מול החמאס וחיזבאללה, נשענת על האמון המוחלט של הציבור ביכולות צה"ל להתמודד ולהביס את איום הטרור הרקטי. אולם ראוי שקברניטי המדינה יפנימו את משמעות הפסוק (משלי פרק כ"ז ) "לא לעולם חוסן", ויפה שעה אחת קודם.
מדאיגה מאוד העובדה כי מערכת הביטחון הישראלית טרם הפנימה את המשמעויות הנגזרות ממהלכי הסיום של המבצעים הקודמים מול החמאס - "
עופרת יצוקה" ו-"עמוד ענן". חוסר היכולת להביא לסוג של הכרעה מוחשית ותודעתית של גורמי הטרור ברצועה, מחד-גיסא, וניסיון להנחיל לתושבי ישראל את התחושה כי מהלכי צה"ל רשמו הישגים בעלי משמעות אסטרטגית בלחימה באופן שיבטיח תקופת שקט ארוכה כפועל יוצא של שיקום ההרתעה, מאידך-גיסא, יש בהם כדי לשקף גישה תמימה ונעדרת הבנה של "נפש" הצד שכנגד.
עליונות טכנולוגית אינה חזות הכל במזרח התיכון! במציאות הנוכחית הישגי החמאס מול ישראל, בראייתו, הם עצומים, ובתודעה הג'האדיסטית הוא שדרג את מעמדו לאין שיעור. כל ההערכות המודיעיניות בדבר חולשתו חסרת התקדים של הארגון נוכח בידודו, קורסות לנגד עינינו, שכן נרשמת זקיפות קומה בזירה הפלשתינית לנוכח כל שיגור רקטה אל עומק השטח הישראלי.
דומה כי ההערכות הישראליות הן סטריליות מדי, ונעדרות הפנמה של משמעות ההתמודדות מול גורמי טרור ג'האדיסטיים אשר אינם חסים על חיי אזרחים ואף עושים שימוש ציני ומכוון מעצם חשיפתם לתקיפות האוויר הישראליות.
תמוה הדבר שגם כאשר אנו נחשפים למתרחש בימים אלה בזירה העירקית, כאשר צבא עירק החמוש בציוד מודרני מתוחכם ועתיר טכנולוגיה, ניגף בפני הסתערות ארגון "המדינה האיסלאמית" המצוייד בעיקר בנשק אישי, אין אנו מטמיעים את הכורח שבנקיטת מהלכים מכריעים ומעצבי תודעה בלחימה מול החמאס.
"שעון החול" המדיני אינו עומד מלכת ולמדינת ישראל יש עדיין "חלון הזדמנות" להשיג תוצאה שתותיר חותמה על ארגון החמאס לאורך זמן. מן הדין שיובן כי נצחון תודעתי של החמאס הוא בהישג יד, שכן כל מהלך סיום של הלחימה שיותיר בידיו יכולת רקטית יהווה בבחינת תבוסה ישראלית, ויביא כמו מטבע הדברים להאצת תהליך של מיסוד סניף נוסף של "המדינה האיסלאמית" ממש מעבר לדלת. במקביל, מובן כי יש גם "תחתית" לחבית הארסנל ההגנתי של מערכת הביטחון ככל שתתעצם יכולת השיגור של גורמי הטרור מרצועת עזה.
הקולות הנשמעים אצלנו כבר עתה בדבר הצורך לחתירה להפסקת אש, גם אם חד-צדדית, הם מדאיגים ביותר, שלא לאמר בלתי אחראיים. הברירה הניצבת בפני הקברניטים הישראלים היא אפוא, בחירה בין "כניעה" - שתנבע מהפסקת הלחימה על בסיס "הבנות", לבין סוג של הכרעה - שתתבסס על היכולות העדיפות המובנות של צה"ל.
בשולי הדברים, מתקבל הרושם כי גם במערכה זו נחשפת חולשה תמוהה של מערך הלוחמה הפסיכולוגית של צה"ל, לצד העדר יכולת של שידורי תעמולה מתוכננים בשפה הערבית מול תושבי רצועת עזה. העובדה שרוב ניכר של הפלשתינים תושבי הרצועה מסתייגים מעריצות שלטון החמאס היא בבחינת "תחמושת" אסטרטגית עבור מתכנני מבצעי הלוחמה הפסיכולוגית בצידנו, מדוע אין מנצלים מציאות זו?
הערה אחרונה, יש לשקול מהלכי תקיפה לשיתוק כלי התקשורת - רדיו וטלוויזיה - של החמאס והג'האד האיסלאמי, כדי לאפשר השתלטות על הספקטרום התקשורתי ברצועת עזה, באופן שישרת את מטרות המלחמה של ישראל.
