פרובוקציה משמעותה התגרות לצורך קבלת תגובה ואכן בימים האחרונים אנחנו נחשפים לפרובוקציות מימן ומשמאל כאשר הבולטות בהן הן של
חנין זועבי, מוחמד זחאלקה והיום של
גדעון לוי.
שני הראשונים הם ערבים קיצוניים משולי החברה הערבית וגדעון לוי אוהד מושבע של הערבים והפלשתינים עד כדי כך שהתחתן עם ערביה.
התחילה חנין זועבי עם האימרה שחוטפי שלושת הנערים ה,י.ד אינם טרוריסטים דהיינו מה שעשו היה לגיטימי לטעמה. אלא שהתגובה שהתקבלה בעקבותיה הייתה מטומטמת והזכירה את הרפלקס הפבלובי בו כל הימנים ובעקר הפוליטקאים נגררים אחריה ומגנים אותה בתוקף על-מנת להרוויח כמה נקודות פוליטיות בהמשך.
אולם התגובה של התקשורת הייתה תמוהה אם לא טפשית לאמר היא הוזמנה לתוכנית פגוש את העיתונות על-מנת להשמיע את דעותיה הזניחות התואמות להפליא את אמרות החמאס. במקום לתת לה לפטפט עצמה לדעת מבלי להשמיע תגובה מיד נתנו לה את הכבוד שלא מגיע לה מעל כל במה וכל ערוץ תקשורת.
החזיק אחריה גדעון לוי פרובוקטור ידוע בזכות עצמו כשפנה לטייסי צה"ל המבצעים את משימתם בחרדת קודש על-מנת להגן על חיי הישראלים מפני ההתקפות הרצחניות של החמאס והפך אותם לרוצחים, לא החמאס אשם בהטמנת פצצות, משגרים ואמ"לח בבתי אזרחים חפים מפשע אלא הטייסים שלנו.
מיד קיבל טיפול וי איי פי הוזמן לכל ערוץ רדיו וכולם התנגחו איתו ואני שואל בשביל מה האם על-מנת לתת תהודה לדבריו המזוהמים? האם אנחנו מסכימים עם דבריו? למה במקום זאת לא הזמינו טייסים לספר הכיצד הם עושים את העבודה בדייקנות כירורגית כיצד כל אדם הוא אדם בשבילם וכו.
מספיק עם הטפשות הזאת מהיום והלאה אין קול ואין עונה צוחקים להם בפרצוף כאילו זאת הבדיחה הטובה ביותר שנשמעה עד כה.
