"הזמן האבוד" - תקשורת במצוקה בזמן מלחמה

אם יש גורם משותף ובולט מאוד בהתנהגות התקשורת במבצעים האחרונים בעזה, הוא ששוב ושוב מתעקשים בעיקר בערוצי הטלוויזיה לא ללמוד לקח מהתנהלותם בזמן חרום. נדמה שהעיקרון המנחה "והמקודש" של כל ערוצי הטלוויזיה המסחרית 2, 10 וערוץ 1 הוא.. למלא מסך בכל מחיר. אני יכול לראות בדימיוני את העורך והמפיק התורן, זועק לצוות התחקירנים והמערכת עליה הוא "מפקד" בכל בוקר וערב, "הביאו לי כמה שיותר מרואיינים ופרשנים למלא את המסך בכל מחיר!" נדמה שהתרבות הרדודה והנילעגת של "האח הגדול" המשודר 24 שעות ביממה, גורמת לערוצי הטלוויזיה להעדיף את הכמות והשידור האין סופי, על איכות וסלקטיביות בבחירת המרואיינים והפרשנים. זה מתחיל בפרשנים הצבאיים שמשלמים את המחיר בתלותם ועצלנותם בימי שיגרה, בכך שהם ניזונים כמעט לחלוטין מהודעות דובר צה"ל, עם אפס תחקיר ויוזמה עצמאית, הנאלצים לחזור שוב ושוב על מנטרות ודיקלומים שחוקים בסגנון "הצבא ערוך ומוכן לכל אפשרות כולל כניסה קרקעית", או "לחיל האוויר יש בנק מטרות גדול", ואאו חידשתם לנו המון... כל מי שקשור או לא קשור לסיכסוך הישראלי פלשתיני, או מלמד "מזרחנות " באקדמיה, או קצין במיל' שמדבר בפאתוס עד כדי גיחוך, מוזמן אחר כבוד להיות אורח באולפן ולברבר בלי סוף. וכדי להוסיף חטא על פשע מוסיפים לנו שידורים ישירים באיכות גרועה, עם שדרנים "מאולתרים", שאין להם מושג בשידור, ומשדרים את השבלונה הכל כך נדושה של "פגשנו אזרח מודאג" או "אזרח שמתעקש להמשיך בחיי השיגרה".. כמו פוסטרים מהלכים של פיקוד העורף. כשמאחוריהם כרגיל האספסוף המתלהם או אותם טיפוסים קבועים בכל מקום המנופפים לשלום מול המצלמה, כדי "להיכנס לפריים" עם הנייד התקוע להם באוזן, העיקר שיראו אותם בטלוויזיה. וכדי להיות נאמנים לתרבות הפח והתת רמה של "האח הגדול" מזמנים לנו מידי פעם הערוצים "דו קרב והתגוששות" בין ח"כ ערבי או פעיל שמאל, לבין דובר מטעם הממשלה או אחת ממפלגות הימין. מתי יבינו שם בערוצי הטלוויזיה המסחרית ובערוץ 1 המתיימר להיות "איכותי", מה שדי ברור כבר מזמן לתקשורת העולמית ובעיקר לערוצי הטלוויזיה בעולם? מי שמעדיף כמות ותוכן שיטחי ורדוד, על תוכן איכותי ומחשבה על מה משדרים בזמן חרום, משלם את המחיר במיאוס, בנטישה, וחוסר אמון מצד הצופים באותם ערוצים, לא רק בחרום אלא גם לטווח הארוך.