ראש ממשלת טורקיה, רג'יפ טאיפ
ארדואן, חי בעולם של חלומות גדלות איסלאמיים כאשר שאיפתו הנחרצת והבלתי נלאית היא לחזור לימי התהילה והזוהר של האימפריה העות'מאנית - שהוא יעמוד בראשה, ממש כמו "תאום האמונה" שלו אבו באכר אל בגדדי, ראש ארגון המרצחים דאע"ש ("המדינה האיסלאמית בעירק ובלבנט"), שהודיע על הקמתה של הח'ליפות החדשה מעירק דרך ירדן וסוריה עד הים התיכון.
ארדואן, כמו בגדדי, אינו בוחל במעשים כשהם אפשריים, אך בינתיים הוא מסתפק בדיבורים טעוני ארס נגד ישראל כאשר הוא פוסק כי אנחנו, היהודים, מקור כל הרוע בעולם.
את הקללות שהוא מרעיף עלינו הוא משגר אולי מתוך התקווה שהשנאה ליהודים תאחד את כל כוחות האיסלאם ותסייע לו עצמו בהשגת מטרתו.
מבחינתה של ישראל יכול מאוד להיות שאלימותו המילולית של ארדואן תביא לה תועלת, כי בימי מלחמת הטילים והמינהרות שמנהל החמאס נגד ישראל משערי עזה, אין מי שמסוגל, כמו ארדואן, להציג בפני העולם הרחב את תמונת דמותו האמתית של האיסלאם: מה באמת המוסלמים הפנאטים חושבים עלינו, היהודים, ומהי בדיוק התוכנית של אמונתם האיסלאמית היוקדת להכחיד אותנו.
ארדואן, ידיד ואוהד החמאס, המנהיג את טורקיה ביד רמה וכוחנית, אינו מוכן להסתפק במעמדו כראש הממשלה. משום כך, כנראה, הוא ממציא, חדשים לבקרים, עוד שפע "אימרות שפר" אנטישמיות נגד ישראל.
למשל: בימים בהם היו מי שהציעו, ברוב איוולתם, שארדואן יתווך בין ישראל לטרוריסטים של החמאס כדי להגיע להפסקת אש, מיהר ארדואן לשלהב את הרוחות וללבות את מדורת השנאה, כאשר הכריז בקריאת-קרב ששוגרה לרחבי העולם האיסלאמי: "איפה מדינות האיסלאם? עד מתי תמשיכו לשתוק על טבח אחיכם? ישראל מבצעת רצח עם בפלשתינים מדי יום ביומו מאז 1948" - לא פחות.
וכדי שלא תהיה טעות הוסיף ארדואן: "כל עוד אני בתפקיד, אני לא יכול לחשוב על התפתחויות חיוביות עם ישראל. היא מבצעת טרור ורצח עם". כדי להוסיף חטא על פשע ומתוך להט האמונה האיסלאמית הזורם בעורקיו שפך ארדואן עוד דלק לתבערה כאשר, לאחר תפילת יום שישי, הסביר לציבור המאמינים המשולהב שבא לשטוח את תפילותיו לאללה הרחמן, כי "ישראל מאיימת על שלום העולם" וכי "פשעי המלחמה הישראלים גרועים יותר מאלה שביצעו אדולף היטלר והנאצים במהלך השואה".
פרט לדברים האלה הניתזים מפיו כארס מלוע הנחש, מעודד ארדואן פעילות של שנאה מצד התקשורת המגויסת שלו. דברים אנטישמיים חמורים נגד ישראל מופיעים כמעט מדי יום בעתוני טורקיה המזוהים איתו. למשל: ביומון הקיצוני "ייני אקיט" פורסם מאמר שבו - בפניה ישירה אל הקהילה היהודית בטורקיה - נכתב: "הגעתם לכאן אחרי שגירשו אתכם מספרד. 500 שנה חייתם בינינו ברווחה והתעשרתם על חשבוננו. האם זו הכרת התודה שלכם - רצח מוסלמים?"
דברי הסתה אנטישמיים הופיעו גם במאמר המערכת של העיתון שבו נכתב כך: "צה"ל משתמש בעזה בכלי נשק אסורים, מחסל בכוונה ילדים ורוצח מוסלמים לשם רצח מוסלמים".
כל מי שמכיר את פעילותו הפוליטית של הטיראן ארדואן אינו יכול להתפלא על המלל המסית היוצא מפיו. זו אינה הצגה. זו אמונתו המתועדת בדפי ההיסטוריה האישית של ראש ממשלת טורקיה. הנה, לדוגמה, הדברים שבהם מאמין בכל נפשו ומאודו השליט המוסלמי הזה.
יצירת הפאר הטורקית
בשנת 1974 והוא רק בן 20, כתב ארדואן מחזה שאותו ביים ובו שיחק. שם "יצירת הפאר" הארדואנית היה Mas-kom-ya. תמצית הבשורה שנשא המחזה המתלהם הזה הייתה, כבר אז, הדבקת תווית הרשע והרוע בעולם בשלושה גורמים: הבונים החופשיים ((Free Masons, הקומוניסטים (Komunist) והיהודים (Yahud). ומקיצור תחילת השמות האלה גזר את שם המחזה.
אמונתו הדתית הקיצונית של ארדואן הובילה אותו גם אל בין כותלי בית הסוהר. ב-1998 הקריא בפומבי שיר איסלאמי קיצוני שנגד את עקרונות חוקי המדינה הטורקית החילונית. ואלה היו מילות השיר שנשא בחובו את מהות מטרותיה של מלחמת הדת האיסלאמית: "המסגדים הם בסיסינו; כיפותיהם - קסדותינו; צריחיהם - חרבותינו; והמאמינים - חיילינו".
עוצמת אמונתו של ארדואן באה לידי ביטוי בעוד מקרה. לבנו הבכור העניק את השם בוראק (Burak) על שם הבהמה הפלאית המעופפת, דמוית סוס, שעל גבה - כך מספר הקוראן - רכב הנביא מוחמד ממכה עד אל מסגד אל-אקצה בליל עלייתו לרקיע השביעי.
אבל לא רק כוח האמונה הוא המניע את ארדואן השאפתן. משאת נפשו האימפריאליסטית באה לידי ביטוי במדיניות החוץ שהוא מוביל שמטרתה המרכזית להחזיר את טורקיה למעמד צמרת בגבולותיה ההיסטוריים של האימפריה העות'מאנית. את זאת הוא עושה תחת הכותרת "ניאו-עות'מאניזם" שמשמעותה הגדלת הנוכחות וההשפעה של טורקיה בכל המדינות שהיו פעם חלק מהאימפריה שעל-פי תקוותו אולי עוד תזכה לתחיית המתים ותשלוט בעולם. הרושם המצטבר הוא שארדואן מאמין כי האירוע הזה יתרחש כאשר טורקיה תצטרף מן הצפון אל הח'ליפות שעל הקמתה הכריז אל בגדדי מנהיג ארגון המרצחים הבלתי אנושי - דאע"ש.
כפוליטיקאי מעשי וככלכלן חשוב לארדואן שטורקיה "שלו" תהיה חלק דומיננטי בשוק האירופי המשותף. עד כה, למרבה השמחה, לא הצליח ארדואן לממש את שאיפתו-חלומו אולי מן הטעם שמנהיגי אירופה, הנוצרים באמונתם, מבינים היטב כי מאוד לא רצוי כי מי שרואה בהם "כופרים" יחבור לעולמם הכלכלי.
בקיצור ובתמצית אפשר לקבוע כי טורקיה כיום היא מדינה חולה שנדבקה במחלה ממארת של "איסלאמיזם פנאטי קיצוני" שאולי אין לה מרפא כל עוד ארדואן ניצב בראשה. ואולי באמת הגיעה העת לנתק את הקשר התיירותי הזה, כדי לא להיפגע מן המגיפה המשתוללת בממלכת הטירן ארדואן.
שאלה כבדת משקל ומהותית אחת עדיין מרחפת, ללא מענה ברור, מעל ראשה של טורקיה, והיא: מה יקרה אחרי שהדיקטטור הפנאטי ארדואן ייפרד מן השלטון. האם תחזור טורקיה לערכים החילוניים וההומניים שקבע עבורה "אבי האומה" הנערץ מוסטפה כמאל אטאטורק, או שהמחלה האיסלאמית המדבקת הזו, המתפשטת מן המזרח התיכון כמו מגיפה קטלנית, כבר דבקה בשורשיה ושוב לא יהיה לה מרפא.