לפרס ברנר הגיעו השנה 118 ספרים. זו השנה ה-70 לייסוד הפרס שנוסד בשנת תש"ה (שהחלה בספטמבר 1944) על-ידי משפחת האפט ואגודת הסופרים העברים, הפרס הראשון הוענק בהמשך שנת תש"ה לסופר דוד מלץ. בשנים האחרונות נסוגה משפחת האפט מתמיכתה בפרס, ופרס ברנר מוענק מאז 2011 בתמיכת רחל ומשה ינאי. הפרס הוא בסף 50,000 שקלים והשנה יחולק בין שני הסופרים.
פרס ברנר לשנת 2014 של אגודת הסופרים העברים חולק השנה בהחלטה פה אחד של השופטים לאסתי ג. חיים על ספרה "אנשי פינות" (כנרת זמורה ביתן) וליוסי סוכרי על ספרו "בנגזי ברגן בלזן" (עם עובד). השופטים היו: הדסה וולמן, פרופ'
מירון ח. איזקסון וד"ר צבי מלאכי. מרכז פרס ברנר: מאיר עוזיאל. את הטקס הנחה השחקן
אלכס אנסקי, שאף קרא קטע נפלא מכתהי יוסף חיים ברנר..
בנימוקי השופטים נכתב כי "שני הספרים במידה רבה משלימים זה את זה. קולו היחודי של יוסי סוכרי מספר בעלילה סוחפת, שגיבורתו היא בחורה צעירה, את גורלה של יהדות לוב בשואה. הוא פותח צוהר לקהילה יהודית עתיקה, כור היתוך של תרבויות, ושל שפות שונות (איטלקית, עברית וערבית-יהודית), יצירה שהיא נדבך חשוב בספרות העברית. הרומן של אסתי ג' חיים "אנשי פינות", מתאר בשני רובדי זמן, את סיפורה של משפחה מאוחדת-קרועה, שבניה עלו לישראל מהונגריה אחרי מלחמת העולם השנייה. הרומן מסופר בקולה של דבורי, ילדה שתמימותה הושחתה, פצע שמפרה לאחר שנים את יצירתה".
פרו' אניטה שפירא כתבה בספרה הביוגרפי לדמותו של הסופר יוסף חיים ברנר בתיאור התנהגותו החריגה כפי שתוארה על-ידי חברו הטוב, הסופר אשר ביילין.
על דמותו והרגשות שעורר כתבה: "הניגודים והמתאמים בין הסופר לאדם, הקדוש למטורף, הנעלה לשפל, הרך לנוקשה, המקרב למרחיק, המאמין לכופר, היו חלק בלתי נפרד מאישיותו.... הוא עורר רגשות מנוגדים, אך לא היה אפשר להישאר אדיש כלפיו. היו שראו בו את נביא ארץ ישראל החדשה, מוכיח בשער המבקש להזעיק את עמו לעשות מעשה ולהתיר את אסוריו בטרם תבוא עליו שואה, והיו שראו בו מי שמוציא את דיבת העם היהודי רעה, שונא עצמו ושונא חברתו, רואה שחורות שאינו מבחין באור העולה. היה בו גם זה וגם זה. ברנר נמנה עם בני דור שחיפשו אמונה, לאחר שאיבדו את האמונה באל. בעיני בני דורו הוא נתפס כאיש האלוהים בעולם ללא אל, והם עיטרו אותו בעטרת קוצים ובעטרת קדוש.
יוסף חיים ברנר נולד ב-1881 בעיירה קטנה באוקראינה, בנם של מלמד ומנהלת בית מרזח. אביו, שביקש כי בנו יהפוך לתלמיד חכם, ובזכות היוקרה שבמעמד זה יישא אישה עשירה וישחרר את המשפחה מחיי עוני מרוד, שילח את בנו מהבית בגיל 9 כדי ללמוד תורה. בסיפור "שמה" מתוארים ייסוריו של ילד קטן הגולה מביתו ונאלץ לסבול מחסור בבתי זרים.
בימי גלותו נחשף ברנר הצעיר לרוחות ההשכלה שריחפו בסתר בישיבות. בלילות קרא את מאפו, התעניין בספרות חילונית ובלימודי המדעים וכתב בחשאי מאמרים בשפה העברית. בין היתר כתב מסה התוקפת את החסידות וכינה את החסידים "מורדי האור". כשברנר נחשף בשל הלשנה ככותב המסה, הוא גורש מהעיירה על-ידי תושבי העיירה החב"דניקים שכעסו עליו וחטף סטירה פומבית מראש הישיבה. הסופר חיים באר מגלה כי ראש הישיבה שסטר לברנר היה הרב לייב האפט, סבו של יעקב האפט, שכעבור שנים ייסד את פרס ברנר ומקיים אותו עד היום מכספו (חב, עמ' 327). לאחר הטראומה ביקש ברנר להגר לעיר הגדולה וללמוד לימודי השכלה כלליים, אך אביו גער בו ואמר כי ההשכלה לא תיתן לו מאומה, ואילו לימודי התורה יעניקו לו חיים של
כבוד, מעמד ועושר. בלב כבד נכנע ונסע ללמוד בישיבה שבעיירה פוצ'פ.
פרס ברנר מתקיים כבר שבעים שנה, ולאחרונה הוחלט, כי לרגל מלאת לו שבעים, תערוך אגודת הסופרים העבריים, מקבץ של קטעים ספרותיים מכל הסופרים שזכו לקבלו.גם פרויקט זה יתמך ע"י משפחת ינאי.
מילים ותמונות - סרט המלמד גישות שונות לאמנות
סרט יפהפה, שכול אמן בנפשו ראוי, שישים לב אליו. השאלה העומדת במרכז הסרט היא שאלת אמנות רצינית: מה משפיע יותר המילה או המוצג החזותי.אומרים תמונה אחת שווה אלף מילים. האמנם? האם התמונה יכולה להביע את כל קשת המחשבות, הרגשות, ההתרחשויות המוסריות וההיסטוריות של המציאות האנושית?
על כך אנו לומדים מתוך הדיאלוגים של שני השחקנים הנפלאים, המביעים את דעותיהם האמנותיות, והמייצגים כל אחד בתחומו את תחום התעסקותו.
במרכז הסרט "מילים ותמונות" ניצבים הסופר ג'ק מרקוס (קלייב אוון) והאמנית דינה דלסנטו (ג'ולייט בינוש), שהיו פעם בשיא אונם, אבל עכשיו הם עומדים בפני מאבקים שמאתגרים את היכולת שלהם ליצור. דינה, שחולה בדלקת פרקים קשה, ידועה בכינוי "הקרחון". כשג'ק פוגש אותה בתיכון בו שניהם מלמדים, משהו ניצת בו והוא נחוש בדעתו להמיס אותה. בכל הזדמנות הוא מנסה לערב אותה במשחק המילים הנצחי שלו, אבל כשהוא מבין שהמורה לאמנות אמרה לתלמידיה שמילים הן מלכודות ושקרים, הוא נפגע ומכריז מלחמה. בתיכון מתעוררת מלחמה של מילים נגד תמונות.
ג'ק נמצא בסכנת פיטורים, בעוד התלמידים בתיכון התעוררו בזכות המלחמה בין מילים לתמונות. גם דינה קיבלה השראה, ובודקת דרכים חדשות בהן תוכל לצייר למרות המגבלות הפיזיות שלה. נראה כאילו רומן אמיתי יכול לצמוח בין ג'ק ודינה, אבל הויכוח הסימבולי בין מילים לתמונות הופך לויכוח אמיתי כשאחד התלמידים נפגע. האם המילים או התמונות ינצחו, או שיש משהו אחר שעומד על כף המאזניים?
לכו לסרט ומצאו בעצמכם. מה עוד עומד על כף המאזניים.
תיאטרון סיפור
רות קנר יוצרת ייחודית מעלה בשנים האחרונות יצירות רבות שזכו לביקורות משבחות. היא מאפשרת לצופה לבחון את המתרחש על הבמה מזוויות שונות, היא מפרקת את הדמות הריאליסטית של הטקסט לגורמים ולנקודות, ויוצרת קולאז' מרתק של קולות ודימויים. יחד עם שחקניה היא מגלה בטקסט את הרבדים הסמויים של התנועה והצליל ומעלה מופע "חדש" של הטקסט על הבמה.
ראיתי כמה עבודות משלה, ואהבתי. "מחברת העברית", על-פי סיפורים של קפקא, "הדרך לשמה", על-פי סיפור של
משה שמיר. לאחרונה העלתה יצירה חדשה של יזהר סמילנסקי,הנקראת:"אצל הים",שמבוססת על שני טקסטים שלו.ליצירה שני חלקים, בחלק הראשון מדובר על סיפור אהבה של שני צעירים על שפת הכינרת. הסיפורים מתגלים באמצעות השחקנים, שמספרים אותם בקולות שונים.והופכים אותם לדימויים רבים ומגוונים.הם עוברים על נייר לבן שפרוש על הרצפה. הם נעים על הנייר והופכים אותו לדימויים המעלים אסוציאציות מרתקות.
החלק השני עוסק אף הוא בים, במים. הפעם האדם השוחה בו טובע ונחנק. זאת אינה רק טביעה פיזית, זאת גם טביעה נפשית ומנטאלית, המספרת על אדם, שנכנס לטריטוריה זרה, בה אינו חש בטוח.
היצירה מבוצעת ע"י עם קנר בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. את הבמה עיצב רוני תורן, את המוזיקה כתב אילן גרין, את התאורה- שקד וקס. היצירה הופקה בשיתוף עם להקת המחול בת-שבע.
