יש במדינתנו מספר רב של אנשים שאוהבים את הארץ הזו ומוכנים לחיות עבורה, להילחם עבורה, ובמידת הנדרש – למות עבורה. הם שייכים לשמאל, למרכז ולימין. כולם רוצים שלום, הם נבדלים אחד מהשני בתפיסת הדרך להשגת השלום, הנשאף והמקווה הזה.
מלחמת (כן, זו לא טעות – זו מלחמה ולא מבצע) צוק איתן, או מלחמת עזה 2014, הרחיבה במעט את בסיס ההבנות בין התפיסות השונות: כולם מבינים שהחמאס הוקם כחלק מהג'יהאד העולמי, ארגון טרור רצחני שמטרתו היחידה היא לרצוח את אלו שאינם מצטרפים למסע הכיבוש הגדול של האסלם, ובמיוחד - היהודים.
לא, זה לא טקסט הזוי של טוקבקיסטים מתלהמים, אלא ניתוח מדויק של המוטיבציות המפעילות את האויב הבעייתי ביותר שקם לנו עד היום. כשקוראים את הטקסטים של הארגונים הללו המפעילים את החמאס, או בוחנים את מעשי הרצח ההמוניים שלהם בסוריה ועירק, זה ברור למדי.
גם ההשתלטות האסלמית על אירופה היא כבר משנה סדורה המצויה בשלבי יישום, מבחינתם. אין מה להילחם בחמאס, או בארגוני הג'יהאד המפעילים אותו, כי הם לא באים להילחם. הם באים לרצוח את הכופרים – כולל מוסלמים שאינם שיעים או סונים, על-מנת להחיל מדינה אסלמית בעולם כולו. מדינת ישראל עומדת בדרכם לאירופה. לכן, אנחנו פשוט ראשונים בתור – המוצב הקדמי.
אם יטבחו בנו ויכבשו, לתפיסתם, את מה שהם מכנים "פלשתין", יוכלו בה בעת להפעיל את כיסי הטרור באירופה ולהשלים את תוכנית האמירות האסלמית העולמית. כאשר אנו מרימים גבה בתמיהה על קבוצות יהודיות או נוצריות משיחיות, כדאי לתפוס פרופורציות: קחו את הקבוצות הללו, חלקן הזויות ומסוכנות, ותכפילו פי אלף מונים.
מלחמת עולם שלישית באסלם היא רק עניין של זמן, לכן התנהלות ממשלת ישראל כעת מול החמאס היא עניין הרבה יותר קריטי מסתם "עוד מבצע". אפילו כאמירה אסטרטגית, לו הייתי חבר בקבינט, הייתי דוחף להכריז על מבצע "צוק איתן" כמלחמה להשמדת החמאס.
ההססנות של הקבינט, הפעולות המקוטעות והמדיניות הגמישה של הפסקות אש הומניטריות, הן חסרות משמעות הן מול הדיפלומטיה המערבית, המודעת לחלוטין לסכנה המרחפת על ראשה מצד האסלם הפונדמנטליסטי ולחשיבות עמידה איתנה של ישראל מול הצורר החדש, והן כאמצעי אפקטיבי למיגור החמאס.
אסור שנפעל עבור פחות מכך: רק מיגור מלא, ברוח קיר הברזל של ז'בוטינסקי, יביא אחריו (אולי) דו-קיום, קשרי מסחר ותקווה לנורמליזציה באזורינו.
אין לנו דבר נגד העם הפלשתיני. כמו חבריהם העירקים והסורים, גם הם בני ערובה של אלו שזרקו את אנשי פתח מהגגות לאחר יציאתנו מהאזור. חובה עלינו למגר את החמאס הן עבור תושבי הדרום המופגזים כבר 14 שנה, הן עבור תושבי ישראל כולה, והן עבור פלשתינים בעזה הסובלים כעת מהעמדתם כמגן חי לאינטרסים הרצחניים של החמאס.
לאחר שנמחק את החמאס עד תום, חשוב שנגרום בכל דרך לעזה לפרוח, ניזום עם העולם השקעות בקנה מידה גדול, על-מנת שיהיה להם עבור מה לחיות ומה להפסיד. ואז - לתת את המפתחות למנהיגות שפויה.
הטעות הגדולה של הממשלות לדורותיהן, שאינן מסיימות את אשר הן מתחילות. האסלם הפונדמנטליסטי – חמאס, דאע"ש, חיזבאללה, הג'יהאד האסלמי, כל שאיפתם היא להרוג את כל היהודים, כפי שאמר מנהיגו הצבאי של החמאס מוחמד דף: "אנחנו מקדשים את המוות יותר משאתם מקדשים את החיים" – הם בבחינת הקם להרגך השכם להורגו.
החשש הגדול שלי הוא, ששוב נעשה כעת רק חצי עבודה. כיום חיזבאללה עסוק בסוריה, סוריה עסוקה בעצמה, דעא"ש עדיין לא הגיע אלינו (הם בדרך) ומצרים לצידנו. אולם, במידה וניתן לחמאס לפתוח בסיבוב נוסף – כל הקבוצות הללו יחברו אליו. למעשה, אנו כעת "קבלן הביצוע" של המצרים, הירדנים, הסעודים, הפלשתינים בגדה וחלק מהאמירויות.
בואו נזכור, שכל המבטים באזור מופנים לעברינו, וחלילה לנו מלתת למדינות האזור ולארגוני הטרור לצפות בישראל-כמדינה ומעצמה – שאינה מסוגלת להתגבר על ארגון קטן (הבריון השכונתי) ולחסל אותו.
כולם רוצים שלום, כולם מקווים שהוא מעבר לפינה. הגיע הזמן לכולם לחשב מסלול מחדש ולהבין שהוא לא מעבר לפינה, ובמלחמה כמו במלחמה – צריך להניף חרב חדה במיוחד על-מנת להגיע אליו מתישהו באחרית הימים.
אני מסכים עם ידידי השר
עוזי לנדאו: "לא השגנו את מטרות המבצע משום שטיפלנו בבעיה משנית והיא המנהרות. האיום העיקרי החשוב יותר זה הטילים והנהגת חמאס, שלא נפגעו. בעתיד אין להנהגת חמאס שום מגבלה לחפור מנהרות חדשות ולהצטייד בכלים. בסבב הבא עלולים להיות טילים מרובים יותר עם ראש נפץ גדול יותר, נשק כימי ונ"מ".
אני קורא לקבינט ולממשלת ישראל והעומד בראשה, המשיכו בדרך המזהירה שהפגנתם עד להחלטת הנסיגה, קבלו החלטה אמיצה ולכו עד הסוף – עד לחיסולו המוחלט החמאס. ואז, לקחת החלטה אמיצה ממנה ולבנות ישות פלשתינית שתשמש רצועת מגן בינינו לבין הג'יהאד העולמי.
