"חמאס יזדקק לסיוע חוץ מסיבי כדי לשקם את ההריסות" - "ההוכחה" לטענה זו היא שחמאס פנו למדינות העולם לסייע להם בשיקום. אלא שהאמת היא שמנהיגי חמאס כלל אינם מעוניינים לשקם את ההריסות, שכן ההריסות ישמשו להם למשך שנים רבות אמצעי לסחוט כספים מן העולם. דווקא השארת ההריסות כפי שהן היא אינטרס של חמאס, ולא שיקום הרצועה. שלטון חמאס לא שיקם את ההריסות שנגרמו בעזה ב-2009 ("
עופרת יצוקה") וב-2012 ("עמוד ענן"), אז למה שיעשו זאת עכשיו?
הם יביאו עיתונאים, פוליטיקאים, פעילי "זכויות אדם" וסתם תיירים כדי שהללו יפתחו את ליבם וארנקיהם וישפכו לידי אנשי חמאס מיליארדים. חמאס זקוקים לכסף זה בעיקר כדי לשקם את התשתית הצבאית שלו, לחפור מנהרות תקיפה לישראל, לייבא נשק, לייצר תחמושת, לשקם את מערך ייצור הטילים ולהמשיך ולבנות את עזה שמתחת האדמה.
"צריך לפרז את הרצועה"
פירוז הרצועה הוא חלום, שבישראל ובעולם יש כמה אנשים החושבים שהוא אפשרי, למרות שמעולם לא הצליח פירוז בממדים כאלה אם יש כלפיו התנגדות מקומית. אין בעולם צבא המוכן לבוא לעזה להילחם באנשי חמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני והארגונים האחרים, ולשכנע אותם להסכים להיפרד מן הנשק הרב והמגוון שצברו לאורך שנים. משימה זו תביא לשפך דם בהיקף נרחב, וגם אם יצליח כוח כלשהו לפרק חלק מהנשק של הארגונים, הם ירכשו נשק חדש באמצעות הכסף שיקבלו מקטר וממדינות רבות בעולם שאינן בודקות מה עושים הפלשתינים בתרומות המגיעות לידיהם.
"חמאס יצטרכו לפעול למען האוכלוסייה בעזה"
גם זה חלום. תנועות ג'יהאדיסטיות חשות מחויבות אך ורק לאללה ולמצוות הג'יהאד למענו, לא לאיש, לא לאשה ולא לילד. אללה והג'יהאד נמצאים הרבה מעל כל ענייני האדם וצרכיו. הרי אנשי חמאס לא התעניינו בחייהם של תושבי עזה ששימשו להם מגינים אנושיים, וודאי שגם רווחתם אינם מעניינת את חמאס. ההפך: ככל שיגדל הסבל של הציבור בעזה, כך יוכלו אנשי חמאס להביא עיתונאים ופוליטיקאים במטרה לסחוט את כספי העולם למען "מטרות
הומניטריות", כמו חפירת מנהרות ורכישת טילים חדשים.
"אנשי עזה ימרדו בשלטון חמאס"
הסיכוי שאנשי עזה יפגינו נגד שלטון חמאס או יפעלו נגדו הוא נמוך מאוד, כי משטר חמאס אינו שונה במהותו מ"מדינת האיסלאם": אנשי הביטחון של חמאס אינם נרתעים להרוג, לענות ולהשפיל את כל מי שיפגין או יפעל נגדם. משטר הפחד והטרור של חמאס ברצועה החל עם השתלטות הארגון ביוני 2007, נמשך עד היום וימשיך גם בעתיד, בשם אללה והעם הפלשתיני, כמובן.
"הדרישה של חמאס להסיר את המצור סבירה ומוצדקת"
יש אנשים בעולם, וגם בישראל, החושבים שיש לאנשי עזה זכות לקבל גישה לים, לייבא ולייצא בחופשיות סחורות כמו מרבית מדינות העולם שיש להן מוצא לים. גם חמאס חושבים שזכותם לקבל גישה לים, אבל מסיבה אחרת לחלוטין: הם זקוקים לקבל משלוחים של "צינורות השקייה" מאירן, מלט מטורקיה, וחומרים לייצור "מוצרים הומניטרים" מ
קוריאה הצפונית. עייפי הנפש התומכים בהסרת המצור מעמידים פנים שאינם יודעים בשביל מה בדיוק רוצים אנשי חמאס להסיר את המצור.
הגרוע הוא שפועלים בישראל מספר ארגונים - שרובם ממומנים על-ידי
הקרן החדשה לישראל - שבעבר פעלו במישור המשפטי או הציבורי באופן שהקל על חמאס להכין את תשתיתו הצבאית. להלן מספר דוגמאות:
- האגודה לזכויות האזרח פרסמה מסמך בכותרת: "שנה לעופרת יצוקה: מצור המכוון לפגיעה באוכלוסייה האזרחית, והמונע שיקום ההרס".
- בג"ץ על הגבלת מעבר סחורות לעזה הוגש על-ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל; רופאים לזכויות האדם; המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר; בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים; הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל; גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע.
- ארגון גישה פנה לראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, במסמך שכותרתו "הפחתת מעבר הסחורות לעזה כאמצעי לחץ פוליטי הינה ענישה קולקטיבית האסורה על-פי החוק".
- רופאים לזכויות אדם - ישראל, עדאלה, יש דין, מוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד נגד עינויים בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל, חיברו מסמך לוועדת גולדסטון.
לא יעבור זמן רב עד שהארגונים הללו ודומיהם ישובו ויפעלו במישור המשפטי, הציבורי והפוליטי, בארץ ובחו"ל, כדי "להקל על תושבי עזה" באמצעות הסרת המצור על יבוא "חומרים הומניטריים" עבור צבא השלום של חמאס.
"יש להביא לרצועה את הרשות הפלשתינית כדי שתחליף את חמאס בשלטון"
זוהי האיוולת הגדולה ביותר. בניגוד לסיסמה שפיזרו חסידי הסכמי אוסלו המבטיחה כי "ערפאת יטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם", הרשות הפלשתינית, ובראשה
יאסר ערפאת ומחמוד עבאס (אבו-מאזן), מעולם לא הייתה מחויבת לחיסול ארגוני הטרור. הרשות עמלה כל הזמן "להרגיע" את ארגוני הטרור, ואילו הללו התבססו והתחמשו. בישראל ובעולם היו אנשים שידעו את האמת - ראו את ספרו של רונן ברגמן "
והרשות נתונה" ואת "
סינדרום אוסלו" של קנת לוין שתורגם לעברית.
ישראלים ואחרים השלו את עצמם, את ישראל ואת העולם, שהרשות הפלשתינית עלתה "על הדרך הנכונה". בינתיים חמאס זכתה ברוב מושבי הרשות המחוקקת של הרש"פ בבחירות ינואר 2006, השתלטה בדם ואש על רצועת עזה ביוני 2007, והקימה בה מדינת טרור.
האם הרשות הפלשתינית תסכים לקבל מחדש את רצועת עזה? ייתכן מאוד שכן, אבל לא על-מנת לפרק את נשקם של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ושאר ארגוני הטרור, אלא כדי להיות הגורם שיקבל את הכסף לשיקום עזה שיגיע מאירופה, ארה"ב, קטר, האו"ם ומתורמים פרטיים. מה שהתורמים אינם יודעים הוא שבכירי הרש"פ ייקחו, כמו שעשו בעבר, שיעור ניכר של הכסף לחשבונותיהם הפרטיים, לפני שיקנו את הבלוק הראשון לשיקום עזה, ולא יועיל שום פיקוח.
ואם תבוא הרש"פ לעזה, האם "כוח דייטון" שהקימה ארה"ב יילחם בתוך המנהרות נגד הג'יהאדיסטים? האם "ארגוני הביטחון" של הרש"פ יגלו מנהרות לישראל ויפוצצו אותן? האם יתעמתו עם חמושי ארגוני הטרור שלא יסכימו להתפרק מנשקם ומטיליהם? האם אבו-מאזן יסגור את כל המפעלים לייצור הרקטות? התשובה לשאלות אלו ברורה כשמש בצהרי אוגוסט: לא ולא. נהפוך הוא: נוכחות הרש"פ בעזה תקשה על ישראל לפעול נגד הטרור, תוסיף עוד גורם "מתווך" שיהפוך עם הזמן למסכה על פני הטרור, שאנשיו יפעלו מול ישראל תחת איומי האקדח שחמאס יצמיד לראשיהם.
"יש לפתוח את 'המעבר הבטוח' בין עזה ויו"ש"
גם זהו רעיון שטות שמימושו יאפשר לחמאס ולארגוני הטרור האחרים להרחיב את תחום פעילותם ליהודה ושומרון. המצדדים בפתיחת "המעבר הבטוח" פועלים בכך להקמתה של מדינת חמאס ביהודה ושומרון, וזו תשקיף על כל המרחב מבאר שבע ודימונה בדרום עד עפולה ובית שאן בצפון דרך כל מישור החוף מאשקלון עד חיפה, כולל תל אביב, ופרבריה. שום חברת תעופה בישראל ובעולם לא תסכים לסכן את נוסעיה ומטוסיה בהמראה ובנחיתה בנתב"ג כשג'יהאדיסטים יישבו על גבעות בית אריה ויטווחו את המטוסים בנשק קל שישראל סיפקה לרשות הפלשתינית.
דרך "המעבר הבטוח" יועברו מעזה ליו"ש אמצעי לחימה וידע לייצורם, שיאפשרו לכל הרוצים בכך לטווח את תל אביב, דימונה ועפולה, ולשתק את הכלכלה בישראל. מה יגידו עייפי הנפש אם אנשי חמאס יטפלו ברש"פ בלי בג"ץ ובלי בצלם? האם מישהו יוכל למנוע מחמאס לזכות שוב,באופן דמוקרטי כמובן, ברוב מושבי המועצה המחוקקת? ולא קשה לנחש כיצד ינהגו מדינות אירופה, ארה"ב או האו"ם כשחמאס ישתלטו גם על יהודה ושומרון כפי שעשו בעזה.
המסקנה הראשונה מן הנאמר היא שאסור להגיע לשום הסדר עם עזה. מה שיכול להביא לשקט מול עזה הוא אך ורק הרתעה, המבוססת על הידיעה הברורה שכל התגרות מצד עזה - ולא משנה מאיזה ארגון - תביא לתגובה לא מידתית מצד ישראל. אסור אפילו לחשוב על הסרת המצור הימי, ואין להרשות הקמת נמל תעופה ברצועה. זה לא יפריע לישראל להמשיך ולמכור לעזה מוצרי מזון, מים, תרופות, דלק וחשמל, כדי למנוע אסון הומניטרי ברצועה.
המסקנה השנייה היא שאסור לישראל לאפשר את הקמתה של מדינה פלשתינית נוספת ביהודה ושומרון, שכן מדינה זו תהפוך תוך זמן קצר למדינת חמאס. על ישראל והעולם לפרק את הרשות הפלשתינית, ובמקומה יש להתקדם כבר היום לפתרון היחיד שיכול להביא לביטחון, ליציבות ולשקט ביהודה ושומרון, והוא
הקמת שבע אמירויות עבור החמולות המתגוררות בערים הערביות: רמאללה, יריחו, קלקיליה, טול-כרם, שכם, ג'נין וחברון הערבית. על ישראל להישאר לעולמי עד במרחב הכפרי תוך הצעת האזרחות הישראלית לתושבי הכפרים. ניתן להוסיף לתוכנית גם את אמירות עזה, שיכולה להיות תחת שלטון חמאס, כשהוא מורתע על-ידי ישראל.
המסקנה השלישית היא שעל ישראל והעולם להבין כי שלום במזרח התיכון ניתן אך ורק למי שאינו מנוצח, למי שמצליח לשכנע את שכניו שלטובתם כדאי להם להניח אותו לנפשו. אין במזרח התיכון חיבוקים ונשיקות, אלא רק מריבות ומאבקים, והמתרחש בסוריה, בעירק, בלוב, בסודן, בתימן ובמקומות אחרים הם עדות עכשווית לכך. במזרח התיכון פועל הכלל שבחרה הלן אנסיין מו כשם לספרה: "החרות ניתנת רק למי שמוכן להגן עליה".
